דילוג לתוכן הראשי

רשומות

לתבולה הזו התפללתי - ביקור בסנט גבריאל, נצרת. אדי ושונית בפוסט משותף

"שאלוהים ישמור אתכם גיברת" שמעתי את הנהג מאחל לשונית בעוד המונית טיפסה בסמטאותיה התלולות של נצרת אל הפסגה הגבוהה בעיר. לא יכולתי להסכים איתו יותר בעניין ה-"ישמור", בעיקר כי באותו הרגע עיניי היו עצומות ורק חיכיתי שזה ייגמר. הוא דילג מעל מפרדות בכביש, לקח סיבובים צרים ב-80 קמ"ש, ובעיקר גרם לי לחשוב כמה מתבקש שבאחד ממוקדי העליה לרגל הגדולים של העולם הנוצרי אכלתי את הסעודה האחרונה של חיי: ארוחת הערב ששונית ואני חלקנו אתמול ב- "סנט גבריאל" .

פרפקטו! שולחן מושלם לחג, ומושלם בכלל(-:

אני מודה: אני "חולה" על גאדג'טים למטבח! אם יש לכם גאדג'ט חדש ומהמם, ספרו לי, אני רצה למשש, ובמקרה חסר השליטה העצמית, גם לקנות(-: כ"כ שמחתי להיות מוזמנת לאירוע העיתונאים של נעמן , שמחזיקה לא מעט גאדג'טים יפים, ומגוון מוצרים למטבח הביתי והמקצועי. באירוע התמקד בסידרת המוצרים של "פרפקטו" , תחת הסלוגן "לאנשים שאוהבים לבשל":

רעל ותחרה ב"הבימה"- ביקורת הצגה. בא לכם לצחוק?

בתקופה האחרונה הייתי בכמה הצגות. יש לי וידוי:  היו כמה מאכזבות, כמו למשל ההצגה "קוויאר ועדשים", שהיו בה שחקנים מעולים(מוני מושונוב, יבגניה דודינה, אבי קושניר, סנדרה שדה),  ולמרות, לא הצליחה להתעלות בעיניי מעל "בינוני עד מיותר". לעומת זאת, ההצגה הקשה "לא אשנא" עפ”י ספרו של עזאלדין אבו-אלעיש, שעוסקת בסיפורו הנוגע ללב של אב, רופא ואדם יוצא דופן, למרות היותה הצגת יחיד(ג'סאן עבאס), הצליחה לרגש ולהוציא אותי כואבת וחושבת. את ההצגה "כמעט נורמלי" מאד אהבתי, בזכות הפן המוזיקלי והמשחק הנהדר, ובהצגה "פרסונה" רק רציתי לברוח מהאולם, למרות שהשתתפו בה שלושה שחקנים מצוינים, וביניהם אלון נוימן, שהשתתף גם בהצגה הנוכחית, "רעל ותחרה". אותו שחקן, הצגה אחרת, תפקיד אחר, חוויה שונה לחלוטין. "רעל ותחרה" היא ללא ספק אחת ההצגות היותר משעשעות שהייתי בהן. 

אקס פטריוט - ביקורת סרט. ז'אנר: מתח/פעולה

מתי אני יודעת שסרט הוא טוב, או ש"סיפק את הסחורה"? א. כשאני לא מנקרת. אם הסרט מצליח להחזיק אותי עירנית וממוקדת, הוא כבר שווה(-: ב. כשאני לא בודקת SMS או פייסבוק באמצע. שוב, זה אומר שהוא מרתק. ג. כשאני יוצאת ממנו, וממשיכה לחשוב עליו כמה שעות אחרי. שלושתם התקיימו בהקרנת העיתונאים שהייתה בשבוע שעבר  לסרט  The Expatriate ,  סרט אקשן  שביים הגרמני פיליפ סטולצל. לוגן(אהרון אקהרט) הוא סוכן מיוחד לשעבר ביחידת חיסול ממשלתית של ה-CIA, ואב חד-הורי ל איימי(ליאנה ליבראטו) , שגרה איתו לאחר מות אמה, אבל בעצם לא יודעת כלום על עברו ב-CIA.

שגב. ארוחה של שף, מהיום גם במטבח שלכם. תכירו, "שגב שף"(-:

את השף משה שגב אני מכירה כבר הרבה זמן. מבחינתי, שגב הוא איש יקר ואהוב, מעבר להיותו שף נפלא. איפה התחיל ה"רומן" שלי עם שגב? בדיוק פה , שזה אומר בבית קפה קטן בצפון ת"א(-: רוצים לראות אותי מבשלת לשגב? כן, כן, אני מבשלת למשה שגב, וגם מלמדת אותו לנהוג(-: הנה, כאן, אני מבשלת לשגב!!!  (התוכנית שודרה בערוץ 2) כמתנדבת ב"קבוצת שורשים", יצא לי להכיר גם את הלב הענק של משה שגב, כשכל שנה הוא מתנדב לסעודת המלאכים שאנחנו עורכים למען ניצולי שואה וקשישים,  כדי שנוכל לחלק להם חבילות מזון לחג, בראש השנה ובפסח.

יאמאטויה מציגה: קומיקס! תערוכת מאנגה במסעדת יאמאטויה

קומיקס. יש אנשים שמכורים לפורמט הזה(-: אם ניקח לרגע את "בזוקה" המיתולוגי,  אז גם אני הייתי מכורה (-: אמנות הקומיקס היפנית נקראת מאנגה(או מנגה): "מאנגה" הוא ביטוי יפני (漫画 או まんが) שמשמעותו "רצועת קומיקס". המשמעות המילולית של הביטוי: "תמונה מגוחכת". הוא מורכב משתי מלים: "גא" (画) - "תמונה" או "תגליף", ו"מאן" (漫) - "מגוחך". את השם "מאנגה" טבע הגלף קצושיקה הוקוסאי, בהעניקו שם זה לסדרת קריקטורות פופולרית שלו. צייר מאנגה קרוי "מאנגאקה" (Mangaka 漫画家). אם בא לכם לדעת עוד קצת, "מאנגה" בויקיפדיה תתן לכם עוד קצת אינפורמציה על הקסם היפני הזה(-: הוזמנתי לפתיחת תערוכת המאנגה ב מסעדת יאמאטויה , מסעדה יפנית אמיתית שממוקמת בהוד השרון. יאמאטויה היא בעצם לא רק מסעדה, היא גם בית אוכל ותרבות יפנית:

סלמון מבושל ברוטב סויה של יאמאסה-מתכון שף/צ'רלי פדידה

אתם מכירים את המשפט: "אם קנית רכב X, אל תצפה שהוא יהיה מרצדס"? כמו בתחום הרכב, כך גם בתחום המזון(-: יש מוצרים טובים יותר, טעימים יותר, בריאים יותר, כשלעומתם, תחת אותה קטגוריה, יש את מוצרי ה-X, שמהווים את המוצרים ה"כאילו זהים", אבל בגירסה הפחות מוצלחת. כולם יודעים שאני לא חובבת איקסים, אז הזמינו אותי לאירוע פרימיום,  כי שם אני מסתדרת נפלא(-: נכון, אין לי מרצדס, אבל באוכל אין פשרות. אני אוהבת את ה"בסט". כמו שאני מקפידה על יציאה למסעדות עם חומרי גלם משובחים, כך גם בבית, כשאני קונה מוצרים, אני משתדלת תמיד ללכת על הפרימיום.  בסופו של דבר, חומר הגלם הוא שיקבע את טעם המנה . כשאני מבשלת עם יין, אני תמיד משתמשת ביין שאותו אני שותה. אין בישול ביין זול. מסתבר, שגם בישול עם רוטב סויה,  הולך אצלי עכשיו עם הקונספט: "אין בישול עם סויה זול" (-: האירוע היה מטעם YAMASA (יאמאסה)- הרוטב שנחשב לרוטב הסויה המוביל ביפן,  והפופולארי בקרב קהל השפים המקצועי. האתר היפני של יאמאסה , שווה להיכנס אליו(-:

עוף עם תפוחי אדמה ביין אדום, דבש וצנוברים. ארוחה משגעת!

מה אתם הכי אוהבים לאכול? כששואלים אותי את השאלה הזו, זה לא קשה. יש לי תשובה מוכנה: תפוחי אדמה(-: אני הכי אוהבת אותם בתור פירה,  או בשילוב עם עוף, כשהם מבושלים היטב, רכים ונמסים בפה. מפליא, אבל בניגוד להרבה אחרים, בסטטוס "צ'יפס" אני פחות אוהבת אותם. לא שאני לא מסוגלת לחסל קערת צ'יפס ברגע, אבל אם אני צריכה לבחור בין "מבושלים" ל"מטוגנים",  תפוחי אדמה מבושלים מנצחים בגדול(-: באחד מימי השישי בא לי לפנק את הילדים עם עוף רך וטעים, אלכוהולי מעט,  אבל מתקתק ועמוס בתפוחי אדמה רכים,  כמו שאני אוהבת. אז הנה, המתכון, שגם אתם תוכלו לפנק את המשפחה(-: עוף עם תפוחי אדמה ביין אדום, דבש וצנוברים

אזני המן מוקטנים של מתוקה, ולמה הייתי הילדה הכי עצובה בפורים(:

חג פורים, החג הכי שמח, השאיר לי צלקת. לא, לא על האוזן של המן (-: פורים. הייתי ילדה קטנה, בביה"ס היסודי "אלחריזי" בת"א.  בביה"ס כל אחד הכין משלוח מנות, היינו מכניסים את כל המשלוחים לשק יוטה גדול,  וכל אחד היה שולח את היד לשק, ומוציא משלוח צבעוני ומלא בכל טוב. אמא שלי תמיד השקיעה במשלוחי המנות. היא הכינה תמיד משלוחים כאלו, שאני הייתי שמחה לקבל לעצמי. באותו פורים עצוב ילדה אחת שכחה להביא את המשלוח. לקחנו קרטון בכיתה, כמה ילדים תרמו כמה פריטים, וזה היה המשלוח הכי מעפן שהיה אפשר לדמיין. כשהכנסתי את היד, אמרתי לעצמי: "רק שלא יצא המשלוח העלוב הזה".

פלפלים ממולאים נפלאים עם תערובת תיבול לאורז. סוגת ביקשו, אני הכנתי(חלק ב'). יצא סוף!

כבר סיפרתי לכם על ה סיור של סוגת בשוק לוינסקי , שהיה סיור מלא טעמים, ריחות וצבעים, שלקח בלוגרים מתחום הקולינריה למצוא את תערובת התיבול הבאה לאורז של סוגת . כשהגעתי הביתה, התחלתי לחשוב מה אני אוהבת להכין עם אורז, וגוזל ממני הרבה זמן במטבח. כחובבת קיצורי דרך שווים, אני תמיד מחפשת אותם. אז מצאתי!!! ממולאים(-: פלפלים, כרוב, קישואים, בצלים, וכל מה שרק מתחשק. כל פעם שאני רוצה להכין פלפל ממולא(מאוהבת בטעמים של זה!), אני מתבאסת. כן, עד כדי כך. מתבאסת. לא מספיק למלא פלפל ב"סתם אורז". צריך שלאורז של הממולאים יהיה טאצ', קסם, טעם מיוחד, שישתלב עם הפלפלים ויקפיץ את המנה לדרגת "מעלף". החלטתי ללכת על תערובת צבעונית ומלאה בירקות, שמתאימה גם להגשה כמנה עצמאית, וגם למילוי של פלפלים ממולאים, או כל ממולא אחר. אני מילאתי גם בצלים, ויצא משגע!!! עשיתי גירסה צמחונית(שלשמה הכנתי את התערובת), וגם גירסה בשרית. התענגתי, וזה הזמן להציע לסוגת את החלל שחסר לי בתחום האורז המתובל: ככה זה נראה לפני הבישול.  מה הכנסתי לאורז?

תערובת תיבול לאורז. סוגת ביקשו, אני הכנתי(חלק א')

" סוגת מחפשים את התערובת הבאה לאורז. אנחנו רוצים שתהיי חלק מצוות מצומצם שיתן ל סוגת רעיון לתערובת התיבול הבאה" ככה זה התחיל, בהודעה שקיבלתי למייל. הזמינו אותי לסיור כדי לבחור עבור " סוגת " את הטעם הבא של "תערובת תיבול לאורז". הסיור התקיים בשוק לוינסקי, השוק שבו "תבלינים" הם מרכיב דומיננטי, מעבר לשאר הדברים הטובים שיש בשוק הטעים הזה:

ירקות בתנור-מתכון צבעוני, מהיר ומקסים לאירוח (-: פולניה בהכחשה!

בשבילי, אוכל, מעבר להיותו אוכל, הוא אמנות. הוא קסם, הוא צבע, הוא יופי. הוא ההפך מ"פולניה שולטת!", שכ"כ מוכרת לי מהבית. אוכל הוא תבלינים, צבעים, ריחות.  אוכל הוא תשוקה, אהבה, הוד והדר. אוכל, נו, אתם יודעים, הוא "אוכל"(-:

אלבטרוס. יום מתוק בקיסריה, וארוחה עם נוף של גולף(-:

הוזמנתי ליום כיף בקיסריה. מסעדה וספא. שני דברים שמאד קשה לי לוותר עליהם. חוצמזה, ממתי אני מוותרת על ימי כיף? גם הפעם, כמו בדר"כ, לא ויתרתי. איך אומרים אצלנו? וטוב שכך! "נחתנו" ביום סגרירי וגשום לארוחת בוקר מחממת לבבות במסעדה מקסימה בקיסריה,  מסעדת אלבטרוס . הבעלים של המסעדה סיפר לנו שפתח את אלבטרוס בשביל בתו, שזה היה החלום שלה. שאפו. אני, כשהייתי בגילה, הסתפקתי בחלומות אחרים(-: מאיפה בא השם " אלבטרוס "?

אני מלאה באגו! (וזה עושה לי טוב)

כמה פעמים אנחנו אומרים שאגו הוא אחד הדברים שהורסים לנו את החיים? נכון שאנחנו יודעים שאגו, ורק אגו, גורם למלחמות, לכעסים, לאמוציות? אז למה בעצם צריך אותו?  אני מודה, קיבלתי מלא אגו, אבל במקרה שלי, יש בו רק דברים טובים, והוא אפילו גורם לי להיות בן אדם מחויך יותר(-: אז איך לוקחים בן אדם שמלא באגו, וגורמים לו להוציא ממנו גם כמה דברים טובים? לא חייבים להוציא את פרויד מקברו,  אפשר להסתפק בלקחת את האגו, להתבונן בו, ולחסל אותו מהר(-: