בתקופה האחרונה הייתי בכמה הצגות. יש לי וידוי: היו כמה מאכזבות, כמו למשל ההצגה "קוויאר ועדשים", שהיו בה שחקנים מעולים(מוני מושונוב, יבגניה דודינה, אבי קושניר, סנדרה שדה), ולמרות, לא הצליחה להתעלות בעיניי מעל "בינוני עד מיותר". לעומת זאת, ההצגה הקשה "לא אשנא" עפ”י ספרו של עזאלדין אבו-אלעיש, שעוסקת בסיפורו הנוגע ללב של אב, רופא ואדם יוצא דופן, למרות היותה הצגת יחיד(ג'סאן עבאס), הצליחה לרגש ולהוציא אותי כואבת וחושבת. את ההצגה "כמעט נורמלי" מאד אהבתי, בזכות הפן המוזיקלי והמשחק הנהדר, ובהצגה "פרסונה" רק רציתי לברוח מהאולם, למרות שהשתתפו בה שלושה שחקנים מצוינים, וביניהם אלון נוימן, שהשתתף גם בהצגה הנוכחית, "רעל ותחרה". אותו שחקן, הצגה אחרת, תפקיד אחר, חוויה שונה לחלוטין. "רעל ותחרה" היא ללא ספק אחת ההצגות היותר משעשעות שהייתי בהן.