תמונות מהחיים הטובים

מה שיפה בקופסאות הגלוסיבוקס, שאני מקבלת עד פתח ביתי מדי חודש, הוא גורם ההפתעה. יש קופסאות שוות, עם מוצרים שווים יותר, ויש קופסאות פחות שוות, עם מוצרים שהייתי מוותרת עליהן. יש קופסאות שהייתי מוותרת עליהן, אבל מוצר אחד בקופסא הוא הסיבה שאני אומרת: וואלה, היה שווה להכיר. הקופסה של יוני לא גרמה לי להתעלף.  בעיניי, בכל קופסה צריך להיות מוצר איפור אחד לפחות, ומוצר טיפוח אחד לפחות. בקופסה החודש זה היה מוצר האיפור: שקיק מייק אפ של קליניק :(

זו ללא ספק הייתה אחת השקיעות היפות שראיתי. שם, באשדוד, מצאתי את השקיעה היפה הזו, כשהוזמנתי לטעום מיצירותיו של השף גיא פרץ, בבית הקפה החדש שנפתח בפארק החדש באשדוד, מול הים. לבית הקפה הגעתי כשעוד היה אור יום מלא:

עם השף מק דאנג כבר עשיתי לכם היכרות בפוסט הקודם על עקרונות הבישול התאילנדי. אחרי שקיבלנו ב בי"ס "בישולים" הרצאה מרתקת על המרכיבים של המנות התאילנדיות המסורתיות,   הגיע הזמן להתחיל לאכול אותן (-: המנה הראשונה שלימד אותנו השף מק דאנג להכין היא מנה של בשר טלה עם תפוחי אדמה ובצלצלי פנינה, שנקראת בתאילנד  קארי מסאמן של טלה. ככה היא נראית בסיום ההכנה:

צריך לעצור רגע, ולהסתכל עליו, על הסופר-מגה-אולטרה שף התאילנדי, שף מק דאנג, שהגיע ל ביה"ס "בישולים" (כבוד!), כדי לנסות ולהתחיל להבין את החוויה שעברתי ביום ההוא, היום שבו הוזמנתי להשתתף ביום לימודים של עקרונות הבישול התאילנדי.

עיצוב. תמיד אני חושבת שאם הייתי בגלגול אחר, הייתי מעצבת. לפני המון שנים חשבתי על הדגמים האלו של הבתים במשרדי המכירות, ואמרתי לעצמי: "בא לי להכין דגמים, עם אנשים קטנים, ומכוניות קטנות, ועצים ודשא ומנורות". זה אף פעם לא קרה, ואני גם לא ממש מאמינה בגלגולים, אז התגלגלתי לאן שהתגלגלתי, אבל עיצוב תמיד משאיר לי פינה קטנה וחמה בלב. בגלגול הבא אני אהיה מעצבת. בינתיים, עד הגלגול ההוא, אני נהנית לראות דברים של אנשי הגלגול הזה, שמגלגלים במוחם הקודח רעיונות מקוריים, יצירתיים, חדשנים ומאתגרים. הוזמנתי לאירוע העיתונאים לרגל פתיחתה של תערוכת הבוגרים של המכון הטכנולוגי חולון  בתחומי תקשורת חזותית, עיצוב תעשייתי ועיצוב פנים. כמו תמיד, באירועים כגון אלו, נשארתי מרותקת. החדשנות, השימוש בחומרים שונים ומשונים והרעיונות המקוריים מרתקים אותי. אני אתן לכם הצצה לתערוכה המקסימה הזו, וממליצה לכם לתת קפיצה ולראות את הכשרונות של הדור הבא של עולם העיצוב. אני אתחיל עם העיצוב התעשייתי, שהוא התחום שאותי, באופן אישי, הכי מרתק. 55 פרויקטים אפשר לראות בתערוכת הבוגרים. במסגרת המגמה לייצר מוצרים

בקיץ אין לי הרבה סבלנות לעמוד במטבח. אני מאלתרת מתכונים מהירי הכנה, ממה שיש בבית. הכי חשוב לי: קצר, טעים, ויפה(-: הפעם הלכתי על דג, כי בקיץ, דגים הם הארוחה החביבה עלי. גם ככה החום לא משאיר לי תיאבון לארוחות צהריים "כבדות",  אז דגים הם הבחירה המושלמת עבורי. המתכון היום:  פילה בס בסגנון ים תיכוני, עם פלפלים ובצל, על מצע אורז צהוב, לצד טחינה עם סומק.

כל יומיים פונה אלי יחצ"ן(כזה או אחר) לסיקור של מוצר(כזה או אחר). בדר"כ אני מסרבת לסקר מוצרי סופר או פארמים למיניהם. בקשות כמו "אנחנו רוצים שתכתבי על התה/החיתול/הפריכיות/צבע השיער החדש והמדהים",  בדר"כ נענות בשלילה. זה גם מה שעניתי אותו משרד יח"צ שהתקשר אלי בשביל לסקר מברשת לשיער. "נו", אמרתי ליח"צנית החביבה, "את יודעת שאני לא כותבת על שטויות כאלו". והיא, בהתלהבות, אמרה לי: "ברור שאני יודעת, לא הייתי מתקשרת אליך אם לא הייתי בטוחה שזה באמת משהו מיוחד. תאמיני לי, תנסי, ותראי שהיא מיוחדת". אמרתי לעצמי: נו, טוב, נשמע שבאמת היא מתלהבת, מה אכפת לי להתנסות, מקסימום אודיע לה שלא מצאתי שום יתרון, מה שסביר שיקרה, ולא אכתוב. אז הנה, אני כותבת :) לא כי אני חייבת(כי אני לא חייבת לאף אחד כלום), לא כי היא ביקשה(כי בקשות מגישים בשלושה עותקים ועם צ'ק שמן) סתם כי בא לי שתכירו, כי התגובה הראשונה שלי הייתה "וואו", וזה כבר שווה סקירה :) עד היום, זו הייתה המברשת של שלי ושל הבת שלי:

היום היה לי קצת זמן, וכשיש לי קצת זמן, אני אוהבת להיכנס למטבח, ולהפתיע את עצמי במנה מיוחדת לארוחת הצהריים. אם היה לי סו שף שיקלף, יחתוך, יקנה וישטוף, הייתי מבלה יותר במטבח, זה בטוח(-: לאחרונה גיליתי את הסלק, והתאהבתי.

זה היה אחד מהימים האלו, ששאלתי את עצמי אם אני הולכת או לא. הוזמנתי לארוע עיתונאים שעניינו "השילוב בין אלכוהול לדגים כבושים" . נשמע לי מוזר. אהבתי לדג הלקרדה שיכנעה אותי שיש לי סיבה ללכת, ולו רק כדי לטעום מהדבר המופלא הז שנקרא "דג כבוש". נכון, לא את כולם אני אוהבת, אבל חלקם יכולים לעשות אותי מאושרת. נו, הפולנים האלו, עם הדגים המלוחים, אני חלק מהם(-: חוצמזה, אמרתי לעצמי, זה אירוע "לימודי". להחכים בתחום הקולינרי זה משהו שאני ממש אוהבת. אז הלכתי. הארוע התקיים ב שישקו . מקום נפלא לאירוע שכזה. יוסי בוזנח, מבעלי השישקו, הרעיף עלינו ים של אלכוהול, וים של ידע, גם(-:

לא בשביל כל מסעדה אני נוסעת. את הבּינוֹנִיוּת מיציתי. לא כל מסעדה שווה את הנסיעה שלי, אבל את זה אני כבר יודעת מזמן. לאחרונה, אני מוצאת את עצמי מסננת יותר ויותר את כמות ההזמנות למסעדות,  כי כבר ראיתי הרבה, וטעמתי המון, ו"סתם אוכל" או "עוד ריזוטו" כבר לא מצליחים לרגש אותי. כשהזמינו אותי למסעדת תיתורה במודיעין , לא התלבטתי אפילו לשנייה. הסתכלתי בתפריט, ואמרתי לעצמי:  "מודיעין. קצת רחוק, אבל נראה שווה". נסעתי. נסעתי, ולא הצטערתי לרגע (-: הגעתי לתיתורה ראשונה: