דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מסעדה בירושלים, כזו שכיף לי לחזור אליה שוב, ושוב, ושוב :)

ירושלים. עיר ש(כמעט)תמיד כיף לחזור אליה. יש בה הכל מהכל, גם באגף הקולינאריה. הביקור הקודם שלי במסעדת "ערבסק" במלון אמריקו קולוני היה נפלא, טעים ונעים. אם בא לכם להיזכר, אז הנה, כאן . אחרי חוויה כמו זו של הפעם הקודמת, שהזמינו אותי שוב לבקר בבר הקיץ של אמריקן קולוני, כמובן שלא יכולתי לסרב. "ברור", אמרתי :) ושוב, אין מקום לטעויות. נכון, האוכל לא זול, אבל הוא טוב. ממש טוב. והכי חשוב, תמיד אפשר לאכול שם דברים מקוריים או כאלו שאין בשגרת היום יום שלי. הפעם אכלתי טחול ומוח. מעניין כמה אינטיליגנציה הייתה במוח הזה :) קבלו אותו, המוח הראשון שטעמתי בחיי, והוא היה טעים. כן, זה מוזר קונספטואלית לאכול מוח, אבל התמודדתי בכבוד :) מוח טלה מטוגן בפירורי לחם: 95 ש"ח

הגאדג'טים החדשים במטבח שלי :) בוקר של שופינג ב"שף דיפו"-להרגיש כמו ילד בחנות צעצועים

כשאני נכנסת לחנות מתמחה של כלי מטבח, זה מרגיש לי כמו ילד שנכנס לחנות צעצועים, ולא יודע את נפשו מאושר. כשהוזמנתי לבקר בחנות המקצועית "שף דיפו" , מאד שמחתי. בשבילי החנויות האלו הן ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. לצערי, דווקא המקום במטבח ובארונות שלי מוגבל, אז אני ממשיכה לפנטז על כל פריט שאני רואה בחנויות האלו, ומקווה שיום אחד יהיה לי מטבח ענק, כזה כמו שבתוכניות הבישול, עם אי ענק באמצע, וארונות שיוכלו להכיל את כל הגאדג'טים שאני יכולה לקנות בחנויות האלו. מהביקור ב "שף דיפו" יצאתי עם כמה גאדג'טים חדשים, שכשראיתי אותם מיד אמרתי: "את זה אני צריכה", ואחרי שתי דקות "את זה אני צריכה", וככה הסתובבתי בין ה"שבילים" בחנות, עם חיוך וצרכים בלתי פוסקים, שלא את כולם הצלחתי לממש. הפעם, אני אתחיל דווקא עם ה-גאדג'ט הכי מוצלח שניכסתי לעצמי, ואני מודיעה לכם בלי היסוס: כל אחד ואחת שאוהבים לבשל ובמיוחד לאפות חייב אותו לעצמו.  אני מאוהבת בו, ומשתמשת בו בלי הפסקה מאז הביקור בחנות. קבלו אותו: משקל מטבח מתוחכם ושימושי, נוח וידידותי, ובעזרתו

פיצה ביתית נפלאה בפחות מ-2 דקות הכנה :)

ערב. בעצם, כבר לילה. הבת שלי, בת 15, בררנית אוכל לא קטנה, אומרת בקול מיואש: "אמא, אני רעבה ואין לי מה לאכול!" ואני, חסרת אונים. לא באמת שאין מה לאכול בבית, היא פשוט לא אוכלת יותר מדי דברים, והפרודקטים שאיתם אני יכולה להכין לה משהו לא רבים. "להכין לך לחמניה עם חביתה?", אני שואלת. לא, אכלתי בבוקר", היא עונה. "להכין מלאווח? טוסט? פירה? לחם מטוגן?" (אין מה לשאול אותה לגבי סלט/גבינות/חומוס) והיא עונה, "לא, בא לי משהו אחר!" "טורטייה!" אמרתי בהתלהבות, אבל היא עיקמה את הפרצוף היפה שלה. פתאום היא זרקה לחלל האוויר: "תכיני לי פיצה על טורטייה". לידיעתכם: פיצה על טורטייה היא אחד הדברים הקלים להכנה, השווים, והטעימים במיוחד לארוחות ערב של ילדים שנמאס להם מכל השאר :) יצאה פיצה מעולה, בדקה וחצי הכנה. הערה:  שלא כהרגלי, התמונה צולמה באייפד, כי לא התחשק לי להוציא את "מצלמת התותח" מהתיק באמצע הלילה, אז זו לא איכות הצילום שאתם רגילים אליה, מקווה שתסלחו לי, הפעם :) רוצים מתכון קליל לארוחת ערב לילדים(

חנות קונספט חדשה לקפה, עם קפסלות היפר אספרסו :)

אני לא צריכה לספר כמה אני אוהבת קפה.  לא מזמן קניתי מכונת קפה של נספרסו, אבל בעקבות ביקור בחנות הקפה החדשה של לנדוור ברמת החייל,  ואחרי שטעמתי את הקפה המעולה של illy עם קפסולות ההיפר אספרסו שנותנות קרמה מדהימה, התלבטתי אם להחליף את מכונת הקפה שלי, שגם היא נהדרת :)

קובה סלק. מתכון מהמם למרק הכי אדום שיש!

לפחות בכל מה שקשור לאוכל, אני תואמת את ההגדרה "פולניה בהכחשה". נכון שאני לא אוכלת סחוג, וחריף עושה לי פרצוף אדום, אבל אוכל מרוקאי, עיראקי, טריפולטאי, וכל המקורבים אליהם,  עושה לי הכי שמח בלב. תמיד קינאתי בבנות שגדלו בבית של "מאמות", אלו שזורקות המון תבלינים לסירים, "לפי העין", כמובן, ויוצאים להן מאכלים שבטוח בגן עדן הם חלק מהתפריט. אני מעריצה את הסבלנות של הבשלניות שממשיכות להכין קוסקוס "אמיתי", ביד, כשבכל סופר אפשר לקנות אותו ולהכין בחמש דקות. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי עומדת במטבח ומבשלת "מזרחי". הפלפל החריף התחיל להצטרף לסירים שלי, וגם מאכלים שחשבתי שלהכין אותם זה "סרט אימה", מתגלים כעניין של מה בכך:) מי שעוקב אחרי יודע שבתקופה האחרונה גיליתי את הסלק, ואני מכינה איתו המון דברים טעימים. שתי דוגמאות ממעדני סלק שהכנתי לאחרונה: ירקות בתנור רביולי סלק וריקוטה הפעם, הכנתי מאכל עיראקי שאני מאד מאד אוהבת: קובה סלק, שאלו כופתאות סולת ממולאות בשר ושוחות במרק סלק משגע.

עד שהמוות יפריד בינינו? פוסט מהלב על לבבות שבורים, גירושין שבריריים, ועורכי דין שחיים ממשברים של אחרים.

היכרתי מישהי שקיבלה עצות מטומטמות מעורך הדין שלה בתקופת הליך הגירושין. "תגרמי לו להכות אותך", הוא אמר לה. "תלכי למשטרה", הוסיף, "ותתלונני שהוא מכה אותך". רוצים לשמוע עוד? "תוציאי אותו מדעתו, כך שירים עליך יד ברגע של עצבים, ואז נבקש צו הרחקה".  היכרתי את הגבר. בחור עדין ורגיש, אוהב את ילדיו אהבת נפש, שזוגתו החליטה להתגרש ממנו, ולעשות לו את המוות על הדרך.  היא הלכה על הקונספט: to love and to cherish, till death us do part

אור ואהבה, גרסת 2013 :) ויהי אור!

כמה פעמים שמעתם את צמד המילים "אור ואהבה"? המון, אני משערת. גם אני :) בר"ג הושקה לאחרונה חנות שהוקמה מאהבה לאור. הרבה אהבה, המון אור :)

מאפינס תאנים טריות וגזר. עשר דקות, מיליון דולר :)

לפני כמה ימים קניתי תאנים. המון תאנים. כשהן טריות ומתוקות, אני לא יכולה לעמוד בפניהן. קניתי שתי קופסאות.  אכלתי תאנה, ועוד תאנה, ועוד תאנה. האמת, בלי להרגיש חיסלתי קופסה שלמה. נשארה עוד קופסה, אבל די, כמה תאנים אפשר לאכול כאילו שהן סוכריות? החלטתי להכין מאפינס מהתאנים, גם כי מאפינס דורשים עבודה קלה, יחסית, ואני מכינה אותם הרבה לאחרונה(יש גם  מתכון למאפינס תפוחים ),  וגם כי מדי פעם אני משתעשעת בהמצאת מתכונים, וגם היום בא לי :) חומרים (ל-12 מאפינס):

מאפינס תפוחים שיכורים עם זיגוג דבש. לא תוכלו להפסיק לאכול :)

יש לי שלוש עוגות שאני מוכנה לאכול בכל צורה שהן מגיעות: גזר, תפוחים וגבינה. היום הלכתי על תפוחים. החלטתי לקחת את השילוב של תפוח בדבש, ולעשות ממנו מאפינס. כמובן שבשביל החגיגה המושלמת הוספתי יין אדום לתפוחים,  ויצאו מאפינס שיכורים ומתוקים,  שכיף לאכול אותם בכל שעה של היום :) הם יפים, הם טעימים והם משגעים לאירוח, וכמו תמיד אצלי, הכי חשוב, הם קלים להכנה!!! קבלו אותם, בלי מיקסר, בלי בלגן, ועם הרבה כיף בבלוטות הטעם:

רביולי עם סלק וריקוטה, ברוטב ורוד של שמנת, סלק וערמונים. פסטה סלק ביתית!

אתם מכירים אותי. חולת קיצורי דרך, אני. כל מה שיכול לחסוך לי זמן במטבח בלי להתפשר על איכות, אני זורמת איתו בכיף. מעולם לא קניתי מכונת פסטה. גם לא אקנה.  אין סיכוי שאני אבזבז זמן על הכנת בצק, הכנסה למכונת פסטה, ושוב, ושוב, ושוב. לא בשבילי. אם אני רוצה רביולי, אני קונה פסטה טריה/מצוננת או הולכת למסעדה איטלקית :) אבל!!!! השבוע הכנתי רביולי. כן, כן, הכנתי לבד. לא, אין לי מכונת פסטה, ובכל זאת, הכנתי לבד :) לרביולי שהכנתי קראתי "רביולי בזוקה", בגלל הצבע הורוד המהמם.