תמונות מהחיים הטובים

*הערה: הפוסט הזה נכתב תוך כדי שתיית תה יסמין :) אני זוכרת את היום ההוא שנתקלתי בפעם הראשונה בקוביות האלו, באחד מבתי הקפה: ביקשתי תה מהמלצרית, והיא ענתה: "אני אביא לך את החליטות שתוכלי לבחור". אני רגילה שמביאים לי את הקופסה של ויסוצקי. כשהביאו לי את הקוביות היפות האלו, חשבתי לעצמי: "איזה סטייל, בטח תוצרת חוץ".

אני אוהבת לחפש מתכונים קלים להכנה ולאירוח. הפעם הלכתי על דלעת ערמונים, שיש לה צורה מקסימה, במילוי טעים של גבינת חמד. יופי של מנה לצמחונים, יופי של מנה לאנשי הדיאטות(השתמשתי בחמד 5%),  ויופי של מנה להגשה כמנת פתיחה אישית לארוחה חלבית. איך ממלאים דלעת ערמונים?   בקלות :) מתכון לדלעת ערמונים במילוי גבינה

צילום: דניאל קמינסקי את ״ברד ירד בדרום ספרד הערב״ אני זוכרת מילדותי. אמי הייתה מזמזמת את השיר הזה, אפילו היה לנו את התקליט(זוכרים את הדבר המוזר השחור הגדול עם החור?), שהתנגן לו בפטיפון. את אלייזה דוליטל בגירסת 2013 מגלמת שני כהן, אחת השחקניות הקומיות הטובות ביותר שהיו לנו פה. אין תפקיד אחד שהיא עושה, שבעקבותיו אני לא נהרסת מהיכולות שלה להיות כ״כ שרוטה בצורה כ״כ משעשעת:

אם תשאלו קבוצת אנשים גדולה איזה איבר הם היו מחליפים בגוף בשמחה, הרבה מאד היו אומרים את הפה, עם התמקדות בשיניים. אחחח, שיניים, שיניים. אחד ה"דברים" המציקים בגוף האדם, שאין כמעט אחד שלא סובל מהן בשלב כזה או אחר של החיים. מגיל 0 הן כבר עושות בעיות :)

את דפי האורז גיליתי לפני כמה חודשים. תוך כדי שיטוט במדפי המזון מהמזרח הרחוק בסופר השכונתי, ראיתי אותם. החלטתי לנסות, כי בעבר טעמתי נפלאים כאלו באחד מהאירועים שהייתי בהם,  והחלטתי שאם אני יכולה לגלגל טורטיות ובלינצ'סים, אז למה לא דפי אורז? הם כ"כ קלים לעבודה, כ"כ יפים לאירוח, כ"כ טעימים וקלילים, כך שזה פשע לא להכיר אותם :) יאללה, לעבודה(לא לקטר, זה 10 דקות בקושי!)

כמה שאני אוהבת דגים! יש משהו בדגים שעושה שמח. גם בפירות ים, כמובן. הוזמנתי לאירוע נוצץ+++ (בר רפאלי הייתה, זה כבר אומר הכל), לרגל פתיחת מסעדת דגים חדשה בנמל ת"א. "דרבי בר דגים פורט", כל מה שעושה לאנשים לי טוב. דרבי, כשהפועל ת"א מנצחת בו. בר, כי יש בו אלכוהול:) דגים, נו, כי הם דגים. פורט, כי נמל זה תמיד אוויר ואווירה :)

כל אחד והאהבות שלו. מוכר לכם המשפט הזה, נכון? לי יש אהבה אחת קטנה. זו לא התמכרות, זו פשוט אהבה. קפה.

זה לא סוד שאני אהבת מכוניות. זה לא סוד שאני אוהבת מכוניות מהירות, וכבישים מהירים. נו, לפני 18 שנה, כשכולם הלכו לאוניברסיטה, אני בחרתי להיות על הכבישים. בחרתי את המקצוע הכי מוזר שיכולה הייתה לבחור בחורה בגילי. בגיל 25 התחלתי את לימודי הוראת הנהיגה, כי חשבתי שלשבת באוטו כל היום זה תענוג. אז זהו, שלשבת באוטו זה תענוג, לשבת באוטו כל היום וללמד נהיגה זה לא תענוג בכלל :) בשלב כלשהו, החלטתי ש"סתם נהיגה" זה משעמם, ואני, חולת אדרנלין, לא יכולה להסתפק בלנהוג 100 קמ"ש על כביש 5 או 130 על כביש 6. נו, זה משעמם. והחלטתי שהגיע הזמן לבלות באקסטרים. חוצמזה, מאז ששמו מצלמות מהירות בכביש 5 זה עוד יותר משעמם :) עשיתי שני דברים: 1. יצאתי לקורס של נהג המירוצים ראם סמואל ב"מסלולים", קורס של מאמני נהיגה מתקדמת. לא מאמינים? הנה, יש לי הוכחה קבילה בבית משפט :)

כמעט תמיד אני קונה הרבה יותר ממה שאני צריכה, בעיקר באגף הגבינות. המגירה של מוצרי החלב אצלי תמיד מפוצצת, ולא פעם אני מוצאת את עצמי "נתקעת" עם גבינות שהתוקף שלהן עומד להסתיים עוד כמה ימים, ואני יודעת שאין סיכוי שאני אצליח לסיים את כולן :) ברגעים כאלו, אני לוקחת כל מה שיש במקרר, ומאלתרת. הכי כיף אילתורים :) הפעם הלכתי על לזניה מבצק פסטה תרד(אל תיבהלו, הוא קנוי, ואפשר למצוא אותו בסופר),  עם שתי שכבות של מלית, עגבניות וגבינות,  ועם רוטב בשמל, ערמונים ומלח שחור לעיטור. יצא... נו, אלוהי. חוצמזה, יש גם תחרות מתכונים של פיראוס, אז מצאתי עוד סיבה להשתולל עם גבינה בולגרית :)

יש ימים שבהם העולם מחייך אלי. זה קורה בעיקר כשאני אוכלת משהו טעים במיוחד :) זה קרה השבוע, כשהכנתי סינייה כרובית. היא יצאה כ"כ טעימה, שאני מרגישה שאם אני לא אשתף אתכם, זה יהיה עוול לאנושות. חוצמזה, קצת מתכונים צמחוניים אף פעם לא הזיקו לאף אחד :)