תמונות מהחיים הטובים

אז המציאו לנו פורמט חדש. כמו כל ילדה שנותנים לה צעצוע חדש, התלהבתי. יהיי, אני שופטת. אמנם אני בורג קטנצ'יק במערכת, אבל אני מעורבת. נכנסתי, הצבעתי, לא פיספסתי אף שיר. בכל זאת, פורמט חדש. בהמשך, התעייפתי. בהמשך של ההמשך, התעייפתי יותר. אייל גולן ופרשת הקטינות עייפו אותי, רני רהב "האזרח לתפארת המדינה" שרוצה רק עברית וצבא עייף אותי, והרמה הלא גבוהה של הביקורת על המתמודדים עייפה אותי. אז התעייפתי, והפסקתי להצביע. המשכתי לצפות, כי אלו השעות של "עכשיו לא בא לי לעשות כלום, רק לרבוץ מול הטלוויזיה ולראות בידור זול להמונים". כן, גם אני חלק מ"ההמונים". אבל ההמונים רוצים בידור זול, אבל גם איכותי. רני רהב נתן כחולים בלי אבחנה, עד שהבנתי שסרט כחול אמיתי עדיף על הסרט הכחול שרני חי בו. ובכל זאת, המשכתי. כי בינינו, רני רהב יכול לעשות תוכנית בידור לא רעה. הוא משתלח, הוא קוטל, הוא מחבק, הוא מוחא כפיים, הוא יודע לעשות לעצמו יח"צ שאף יח"צן לא יוכל לעשות לו.

נובמבר.  חודש היומולדת שלי. הוזמנתי למלון כפר גלעדי בצפון.  איזו הפתעה נעימה חיכתה לי כשהסתבר שהביקור במלון "נופל" בדיוק על סופ"ש היומולדת שלי. אני הייתי על סופ"ש, אבל אם בא לכם אמצע שבוע, יש גם חווית קונספט הכול כלול, מאד שווה ומיוחדת!!! (פרטים מלאים לגביה בחלקו התחתון של הפוסט): החוויה כרגע מוצעת לקבוצות(ובעתיד גם ליחידים), הכל כלול בנובמבר-דצמבר(באמצע השבוע בלבד). אבל אני בסופ"ש יומולדת, אז לא אכפת לי כלום. יהייייי!!!

*הערה: הפוסט הזה נכתב תוך כדי שתיית תה יסמין :) אני זוכרת את היום ההוא שנתקלתי בפעם הראשונה בקוביות האלו, באחד מבתי הקפה: ביקשתי תה מהמלצרית, והיא ענתה: "אני אביא לך את החליטות שתוכלי לבחור". אני רגילה שמביאים לי את הקופסה של ויסוצקי. כשהביאו לי את הקוביות היפות האלו, חשבתי לעצמי: "איזה סטייל, בטח תוצרת חוץ".

אני אוהבת לחפש מתכונים קלים להכנה ולאירוח. הפעם הלכתי על דלעת ערמונים, שיש לה צורה מקסימה, במילוי טעים של גבינת חמד. יופי של מנה לצמחונים, יופי של מנה לאנשי הדיאטות(השתמשתי בחמד 5%),  ויופי של מנה להגשה כמנת פתיחה אישית לארוחה חלבית. איך ממלאים דלעת ערמונים?   בקלות :) מתכון לדלעת ערמונים במילוי גבינה

צילום: דניאל קמינסקי את ״ברד ירד בדרום ספרד הערב״ אני זוכרת מילדותי. אמי הייתה מזמזמת את השיר הזה, אפילו היה לנו את התקליט(זוכרים את הדבר המוזר השחור הגדול עם החור?), שהתנגן לו בפטיפון. את אלייזה דוליטל בגירסת 2013 מגלמת שני כהן, אחת השחקניות הקומיות הטובות ביותר שהיו לנו פה. אין תפקיד אחד שהיא עושה, שבעקבותיו אני לא נהרסת מהיכולות שלה להיות כ״כ שרוטה בצורה כ״כ משעשעת:

אם תשאלו קבוצת אנשים גדולה איזה איבר הם היו מחליפים בגוף בשמחה, הרבה מאד היו אומרים את הפה, עם התמקדות בשיניים. אחחח, שיניים, שיניים. אחד ה"דברים" המציקים בגוף האדם, שאין כמעט אחד שלא סובל מהן בשלב כזה או אחר של החיים. מגיל 0 הן כבר עושות בעיות :)

את דפי האורז גיליתי לפני כמה חודשים. תוך כדי שיטוט במדפי המזון מהמזרח הרחוק בסופר השכונתי, ראיתי אותם. החלטתי לנסות, כי בעבר טעמתי נפלאים כאלו באחד מהאירועים שהייתי בהם,  והחלטתי שאם אני יכולה לגלגל טורטיות ובלינצ'סים, אז למה לא דפי אורז? הם כ"כ קלים לעבודה, כ"כ יפים לאירוח, כ"כ טעימים וקלילים, כך שזה פשע לא להכיר אותם :) יאללה, לעבודה(לא לקטר, זה 10 דקות בקושי!)

כמה שאני אוהבת דגים! יש משהו בדגים שעושה שמח. גם בפירות ים, כמובן. הוזמנתי לאירוע נוצץ+++ (בר רפאלי הייתה, זה כבר אומר הכל), לרגל פתיחת מסעדת דגים חדשה בנמל ת"א. "דרבי בר דגים פורט", כל מה שעושה לאנשים לי טוב. דרבי, כשהפועל ת"א מנצחת בו. בר, כי יש בו אלכוהול:) דגים, נו, כי הם דגים. פורט, כי נמל זה תמיד אוויר ואווירה :)

כל אחד והאהבות שלו. מוכר לכם המשפט הזה, נכון? לי יש אהבה אחת קטנה. זו לא התמכרות, זו פשוט אהבה. קפה.

זה לא סוד שאני אהבת מכוניות. זה לא סוד שאני אוהבת מכוניות מהירות, וכבישים מהירים. נו, לפני 18 שנה, כשכולם הלכו לאוניברסיטה, אני בחרתי להיות על הכבישים. בחרתי את המקצוע הכי מוזר שיכולה הייתה לבחור בחורה בגילי. בגיל 25 התחלתי את לימודי הוראת הנהיגה, כי חשבתי שלשבת באוטו כל היום זה תענוג. אז זהו, שלשבת באוטו זה תענוג, לשבת באוטו כל היום וללמד נהיגה זה לא תענוג בכלל :) בשלב כלשהו, החלטתי ש"סתם נהיגה" זה משעמם, ואני, חולת אדרנלין, לא יכולה להסתפק בלנהוג 100 קמ"ש על כביש 5 או 130 על כביש 6. נו, זה משעמם. והחלטתי שהגיע הזמן לבלות באקסטרים. חוצמזה, מאז ששמו מצלמות מהירות בכביש 5 זה עוד יותר משעמם :) עשיתי שני דברים: 1. יצאתי לקורס של נהג המירוצים ראם סמואל ב"מסלולים", קורס של מאמני נהיגה מתקדמת. לא מאמינים? הנה, יש לי הוכחה קבילה בבית משפט :)