תמונות מהחיים הטובים

עד לפני כשלוש שנים לא ממש אהבתי סושי. אורז קר? אני? לא. לא התחברתי לדבר העגול, האצתי, עם האורז הדביק, משהו. יום אחד, כשחגגנו יומולדת לחברה באיזו מסעדת סושי, לא היו לי הרבה ברירות, והחלטתי ללכת על סושי בטמפורה כאופציה הטובה ביותר. לפחות יהיה לי חם, חשבתי. היה חם, היה טעים. זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה. אני וסושי, סושי ואני. זוגיות לתפארת מדינת תל אביב :) מפעם לפעם העזתי יותר. טעמתי סושי כזה, סושי אחר, אינסייד אאוט, מאקי-טמאקי-ניגירי וכל אופציה שיש לסושי העגול החמוד והטעים הזה להציע. התאהבתי. הפכתי מכורה. פעם, כשהחבר'ה היו יצאים לסושי, הייתי מוצאת תירוצים ל"למה לא". היום, אני אומרת "ברור שכן!" ולמה אני מספרת לכם את כל הסיפור הארוך הזה? כי הוזמנתי לטעום סושי של שף יפני אמיתי, עם שם יפני אמיתי, ועם רזומה יפני אמיתי. יאמה-סאן. ואיך הגבתי? כצפוי: "ברור שכן!" :) יאמה-סאן(או בשמו המקורי יאמה אוימאודה) הוא סושי מאסטר ממסעדת Morimoto בניו יורק שנחשבת ל מקדש של הסושי מחוץ לגבולות יפן. יאמה נחשב לאחד הסושי מאסטרים החשובים בעו

את הפוסט הזה אני אתחיל עם התובנה שמחלחלת אצלי לאחרונה: שף טוב יודע להוציא אוכל טוב גם בלי חמאה ובלי שמנת. כבר כתבתי על מסעדת השף הכשרה הכי טובה בעיניי בתל אביב , ובקרוב לאחר ביקור נוסף בה, אפרסם רשומה חדשה עליה, על השינויים שחלו בה, ועל המנות החדשות. היום אני אספר לכם על מסעדת השף הכי טעימה שאכלתי בה בירושלים. זה לא קשה למצוא מסעדות כשרות בירושלים, יש שם יותר מסעדות כשרות ממה שבכל עיר אחרת, וגם בירושלים כבר אכלתי במסעדה כשרה מעולה, הרשמים עליה פה . שום דבר לא הכין אותי לאותו ערב עם האוויר הירושלמי הכ"כ נעים, וגם עם הייתי מפליגה הרחק עם דמיונותיי, לא הייתי מאמינה שאני עומדת לאכול אוכל כל כך כשר וכל כך טעים.

לפעמים בא לי קצת "חופשה בישראל". למי יש כח לארוז מזוודות, לחכות בתור לבידוק הבטחוני, לבזבז מלא כסף על מלא ממתקים בדיוטי פרי? לי :) אבל האמת, לא תמיד. לפעמים סתם בא לי לטייל בארץ, כי יש גם פה עוד המון מקומות שלא ביקרתי בהן. ותכלס, יש לנו ארץ נהדרת, עם יישובים מדהימים וערים מקסימות, והנה, מצאתי עוד פינת חמד כזו: המושבה הגרמנית. ישראל עם ניחוח חו"ל.

מתכון לקינוח לוטוס החומרים ל-3 כוסות של 200 מ"ל *אפשר להכין בכוסות קטנות יותר מצרכים: 12 עוגיות לוטוס מרוסקות גס 1 שמנת מתוקה 38% 1 כוס חלב (200 מ"ל) 1 חב' אינסטנט פודינג וניל 2 כפות גבינה 5% ממרח לוטוס עם פירורי לוטוס בפנים-מוצר חדש ומטריף (כף גדושה לתערובת הקרם, כף נוספת לזילוף בין השכבות) שוקולד מריר מגורד לעיטור אופן הכנה: לקערת מיקסר שופכים אינסטנט פודינג וניל, חלב, שמנת, ומתחילים להקציף במהירות גבוהה.  לערבב את הגבינה עם ממרח הלוטוס עד לאיחוד מלא. כשהקרם מתייצב לקפל אותו לתערובת הגבינה-לוטוס. להכניס לכמה דקות למקרר. הרכבת המנה: לוקחים שקית זילוף (אני משתמשת בחד פעמית, הכי נוח ללכלך ולזרוק ישר לפח). גוזרים בשקיות הזילוף פתח של 1 ס"מ. מזלפים שכבה של קרם לתוך כוסות שקופות ויפות. מעליה מפזרים שכבה של פירורי לוטוס, ומעליה  מזלפים עוד שכבה של קרם. מכניסים כף לוטוס למיקרו וממיסים למצב נוזלי. (ברגע שנמס לעצור, להימנע מחימום יתר!) מעל שכבת הקרם השנייה שופכים  מעט מנוזל הלוטוס, ועליו מפזרים שוב עוגיות מגורדות. מסי

זה ללא ספק אחד המתחמים היפים בת"א. זה גם ללא ספק אחד הנעימים שבהם. שרונה. המתחם שיש בו הכל. אווירה של חו"ל, חנויות מותגים בסטייל, היסטוריה, המון מסעדות, אוכל טוב, ברים מרעננים, וגם סתם ספסלים שמאפשרים לשבת ולהתנתק מ"המולת ת"א", למרות שהיא ממוקמת מרחק מדרכה מאחד הרחובות הסואנים של ת"א. ואחד הדברים הכי תל אביביים שתמצאו: פיקניק במיקום מרכזי, ואפילו לא צריך להביא סלסלת פיקניק מהבית. זה הולך להיות פוסט קצת ארוך, כי המקום שביקרנו בו, "ליטל איטלי" , הוא מין קומפלקס שיש בו הכל. כל בילוי שעולה לכם בראש, יש.

לפעמים נדמה לי שבתי קפה כמו זה שביקרתי בו בחיפה הם נחלתם של מרכז הארץ. בתי קפה עם הרבה צמחיה, עם אוויר ואווירה, עם נדנדות ותחושה של ניקוי ראש. הגעתי ליומיים בחיפה, לבילוי עם הילדים. הוזמנתי לשבת בבית הקפה מנדרין שבכרמל, ומסתבר שגם לבתי הקפה בחיפה יש קטע :)

חד משמעית: הזעת יתר היא אחד הדברים הכי מעצבנים להיוולד איתם. אבל ממש. אין מה לעשות, לחלקנו יש גנים גרועים, שאיתם אנחנו צריכים לחיות, בלית ברירה. הגנים שלי, אגב, לא משהו. מבאס, אבל איך אומרים אצלנו? "זה מה יש". וכשיש, אז יש עד הסוף. בלי רחמים. הזעת יתר היא סבל בל יתואר, שרק מי שחווה אותו, מבין. בישראל זה בכלל סיוט, עם הקיץ הנוראי שלנו. הזעת יתר מפריעה ומציקה באופן משמעותי בתפקוד יומיומי. בעצם, היא הרבה יותר ממציקה. היא מביכה, היא מורידה את הביטחון העצמי, היא מתסכלת. יש כאלו שבשבילם להסתובב עם חולצות לבנות ולהרים ידיים זו פעולה מביכה עד בלתי אפשרית.

בשבוע שעבר קיבלתי שש כוסות. קיציות, מקסימות, צבעוניות ונאות להפליא.