דילוג לתוכן הראשי

רשומות

חתיכת עוגה! piece of cake והמרוץ אחר הסופגניה המושלמת.

חנוכה הוא ה-חג של המאפיות.  הטירוף סביב הסופגניה המושלמת עובר כל גבול של הגיון, ועל הקלוריות אני כבר לא מדברת :) בואו נודה:  רובנו לא עומדים במראה של סופגניה עגלגלה, עם קרם מפתה, וציפוי של גנאש, או אבקת סוכר, או משהו. אני, למשל, כבר אכלתי 4 בחג הזה. אחת הייתה מיותרת, שלוש היו שוות. בנובמבר הוזמנתי לטעום את התוצרים של אחת הרשתות המובילות בתחום הקונדיטוריה:

מסעדת אוברג'ין. שף מקסים, אוכל מעולה. וגם: מתכון שף ללביבת ירק מופלאה!

שוב זה קורה לי.  מגיעה עם ספקות, יוצאת מאושרת. הוזמנתי לארוחה במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בת"א. כן, כן, זה שנמצא בגבול של ת"א בואך יפו, וצופה על הים התיכון. החלטתי לנצל את הארוחה הזו ליום כיף עם החברה שלי, שרון, ולהזמין גם טיפול בספא. זה לא סתם ספא. זה THE SPA. כן, ככה קוראים לו :)

סוף סוף יש מה לאכול בקניון איילון :) וגם: מתכון לגולאש חורפי ממסעדת BLACK של שף צחי בוקששתר.

קניון איילון הוא מהמקומות האלו ששנים הייתי מבקרת בהם, תוך כדי שאני שואלת את עצמי: "אז מה אוכלים פה?" האמת? אף פעם לא הייתה לי תשובה הגיונית. קומת הפאסט פוד עוררה בי חשק לברוח, ועדיף רחוק ככל האפשר. במקרה הטוב הייתי נוסעת לפרדס כץ, למסעדת הפועלים המופלאה "בכור את שושי", ומחממת את ליבי במנת קוסקוס מהאגדות, עם חצי לחם לבן שמוגש כמו שצריך במסעדת פועלים אמיתית. במקרה הגרוע, אם זה היה בשעות אחה"צ, או במקרים של קוצר זמן וחוסר חשק להניע שוב את האוטו, זה היה נגמר בסלט בארומה או בכריך חביב, אבל משעמם. כן, כן, קניון איילון היה מבחינתי מקום קולינארי מזוויע. אחלה לשופינג, לא משהו לאוכל.

מרק כתומים בניחוח אסיאתי עם חלב קוקוס ואניס

חורף. זה מה שהוא מעלה לי לראש: מרקים. המון מרקים. מרקים אסיאתיים, במיוחד. בעצם, אוכל אסיאתי בכלל. או בעצם, מרקים בכלל, גם אם הם "סתם" מרקי ירקות. מרק זה בריא, זה טעים, זה חורף, ומבחינתי - זה כל השנה. מרק העוף שלי הוא מרק העוף הכי טעים שיש, והוא נמצא אצלי על בסיס קבוע בבית. באחריות: הכי טעים. הוא עושה לי ימים שמחים, הוא הפניצילין שלי כשאני מקוררת, הוא זכרונות הילדות שלי.

טור דעה: ינון מגל בעידן סקס והעיר הגדולה.

שוב הפייסבוק כמרקחה. מי על הכוונת הפעם? החרמן התורן, ינון מגל. או שכולכם תמימים, או שאני לא יודעת באיזה כוכב אתם חיים. אנשים שמתנהלים כמו ינון מגל יש כמעט בכל מקום עבודה. נו, די, אל תגידו לי שמעולם לא נפגשתם בכאלו. אני מכירה לא מעט גברים נשואים (וגם כאלו שלא) במקומות עבודה, שמסתכלים על נשים בסביבתן במבט של "בא לי לזיין אותך". 

בגדי השף החדשים. הכל על חדשנות במטבח :)

בשבוע שעבר הוזמנתי לאירוע הפתיחה של FOOD EXPO 2016, שהתקיים באולם התצוגה של חברה נעמן. המיקום: יהיי! ראש העין. הכי קל"ב שיש. ברור שהלכתי. FOOD EXPO 2016 יוצא לדרך לראשונה ביוזמת מועדון Chef's Club Israel  שנוסד בשנת 2014 על ידי השף חי שוורץ ואיש העסקים וחובב הקולינריה שחר שאטי. כיום מהווה המועדון בית מקצועי הדואג לקידום מעמד השף בארץ ובעולם. הכנס הופק בשיתוף חברת "נעמן". בכנס ביקרו מאות שפים, מסעדנים, מלונאים, קונדיטורים, טבחים, מנהלי רכש, מנהלי מזון ומשקאות, בעלי חברות קייטרינג ועוד. אהה, גם עיתונאים ובלוגרים, כמובן. כי מי אם לא אנחנו נספר לכם איך ומה היה? :)

אליס בארץ המלאות. Who The Fuck Is Alice, ומה היא עושה ב-18 לנובמבר?

את אליס היכרתי לפני כחודשיים, בדמותה של חנות קטנה ומופלאה. החנות הצבעונית והנעימה הביאה אותי לשאול את השאלה המתבקשת משירה של הלהקה האגדית smokie: ?who the fuck is alice

מתכון לעוף עם בטטות בעשר דקות עבודה, עם רוטב פלאים.

אתם הרי יודעים שאני אוהבת קיצורי דרך, ואיפה שאני יכולה להכניס אותם, זה בדיוק מה שאני עושה, כל עוד הם לא פוגמים בתוצאה הסופית, ולא מכילים מלא צבעי מאכל וצרות אחרות. את העוף שלי ברוטב השזיפים החלפתי לאחרונה לעוף ברוטב מעט שונה, על בסיס סילאן, סויה, פלפל צ'ילי, דבש, שום, ועוד. והקסם? אני לא צריכה להכין אותו, הוא כבר מוכן, ומשתלב לי נפלא עם כל מיני מאכלים שהכנתי לאחרונה, מאז שגיליתי אותו. הוא הפך לחבר מאד טוב שלי במטבח, במיוחד כשאני מחפשת אוכל בשרי טעים ומהיר הכנה. אז הנה, המתכון לעוף עם בטטות. מתכון מהיר הכנה לעוף בתנור עם טעם גן עדן. אני מזהירה: זה ממכר.

המסעדה הגרוזינית הכי שמחה. וגם: מתכון לחינקלי. תביאו לי עוד מהחינקלי הזה!

לגרוזינים יש אוכל נהדר. מלא בבשר, באגוזים, בדברים טובים. אנחנו, ה"אלו שאינם גרוזינים", מכירים בעיקר את המאכל הלאומי של הגרוזינים, או הקרעפלך הפולני בגרסה הגרוזינית: חינקלי. כן, גם על חצ'אפורי בטח רובכם שמעתם. אבל האמת, למטבח הגרוזיני יש הרבה יותר מה להציע מחינקלי וחצ'אפורי. אז הלכתי לבדוק איך זה מרגיש וכמה זה טעים :) הדרך לירושלים כבר עוררה בי תיאבון בלתי מוסבר. תמיד זה ככה. כשאני שומעת "ירושלים" אני שומעת "אוכל". מין התניה פבלובית שכזו.

בישול בטכנולוגיית אינוורטר. לחיי הטכנולוגיה, ופנסוניק :) וגם: מתכון לסלט פלפלים קלויים.

את קריירת הבישול במיקרוגל שלי סיימתי מזמן. ניסיתי בעבר, וחוץ מכמה דברים בודדים שהמיקרוגל יפה להם, הרוב לא ממש עובר. אז ויתרתי. יום אחד פתחתי את המייל, וחיכתה לי הזמנה לסדנת בישול במיקרוגל ב מסעדת הבשרים הדסון . זה מה שהיה כתוב בהזמנה: