תמונות מהחיים הטובים

לפעמים "נוחתים" אצלי ספרי בישול לסקירה. לפני שאני כותבת על ספר, אני מדפדפת, מתחילה לדמיין מה אני הולכת להכין כבר למחרת, וגם מתכננת על השבוע שאחרי. לפעמים יותר, לפעמים פחות. המטבח שלי, יחסית בריא. אני לא מטגנת הרבה (נו, ברור ששניצלים כן), אני לא משתמשת בצבעי מאכל כמעט, גם לא ביותר מדי סוכר. אני משתדלת לבשל אוכל שהוא גם טעים וגם בריא. גם ככה יש מספיק פיתויים "בחוץ", שגורמים לי לזלול דברים פחות בריאים. לכן, כשהגיע אלי הספר "גם טעים וגם בריא", התלהבתי. "זה בדיוק בשבילי", לחשתי לעצמי. או יותר נכון מילמלתי, כי אני לא ממש מהלחשניות :)

הסיפור מתחיל בתל אביב, ברחוב דיזינגוף 115, בשנת 1988. כן, די מזמן. אני, חיילת משוחררת, מתחילה את חיי האזרחיים בעבודה ב"קולור אקספרס", חנות צילום שהייתה צמודה למוסד הכי מוכר שיש בימים ההם, "קפה כסית" המיתולוגי והבוהמייני. כן, גם הגלידריה בדיזינגוף 99 עם הגלידה האמריקאית שהיום פתאום נראית כ"כ זניחה וכ"כ לא טעימה, הייתה אז שיא הקולינריה שלי. היו עוד כמה בסביבה. "מק דיוויד" בימים שלפני המק דונלד'ס והברגר קינג, היה אחת מהבחירות שלי לארוחת צהריים בסביבה. וכמה אהבתי אותו, ואת טבעות הבצל שלו. מקום אחד היה חביב עלי במיוחד לארוחת צהריים בזמן העבודה. מסעדה קטנה וחמודה. אין לי שום מושג איך קראו למסעדה הזו, שישבה בדיוק מתחת לתיאטרון הקאמרי, בימים שמושבו היה בפסאז' הוד שברחוב דיזנגוף פינת פרישמן‏. היא הייתה מסעדה סינית קטנטנה, בימים שבהם המסעדות הסיניות התחילו לפרוח בארץ, ובתל אביב בפרט. את הטרנד של השנים ההם, טרנד האגרול ומרק התירס, אני לא יכולה לשכוח. ימי הזוהר של הסיניות היו הימים של יאן יאנג של אהרוני. כאחד שפרץ דרך לאוכל האסיאתי להש

בעוונותי, אני לא תמיד אוכלת בריא.  אני יודעת שאני טועה. אני יודעת גם שזה יעלה לי יום אחד ביוקר. אני יודעת שכדאי לאכול יותר בריא, פחות סוכר, ונו, אז אני יודעת. הזמינו אותי לבוקר בריא ב"קפה לואיז", אותו בית קפה שישבתי בו לפני שנים עוד כשהיה חיפאי לחלוטין, ומאז פרח עם פריחת טרנד הבריאות, הספירולינה, וה"סופר פוד".

לאחרונה הוזמנתי לסדנת בישול בביתו של "איש האגסים", יובל בר-נר , שמייצג מזה שנים רבות את מועצת האגסים האמריקאית בישראל, ומוכר לכולנו מתוכנית הבישול בערוץ האוכל שעוסקת, איך לא, באגסים :) יובל בר-נר מבשל עם אגסים, וגם אני, שחזרתי הביתה עם שלל של אגסים שכאלו, החלטתי להכין מתכון מקורי משלי, שישלב את האגסים החלודים והאדומים. שווה לטעום את החלודים והאדומים, גם יפים ממש, וגם הרבה יותר טעימים מהירוקים :)

אין בכלל ספק:  וולדורף הוא המלון הכי נוצץ בירושלים, ואולי בארץ בכלל. כל שנדליר שנמצא שם עולה בערך כמו דירת שלושה חדרים בת"א.  אין פלא שכשנכנסים לשם מרגישים שנכנסים לארמון. זה מתחיל כבר מהדור-מן, שפותח את הדלת לאורחי המלון, ונראה כמו כאילו יצא הרגע מאגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן, או מאליס בארץ הפלאות.

זה התחיל בהזמנה מסקרנת. הזמנה לערב מיוחד במכון כושר מלא בסטייל. "מה הולך להיות שם?" הקשתי, כהרגלי.  "לא מגלה". היא אמרה.  "למה?" שאלתי. "ככה". היא ענתה. "אני מכירה אותך. את הולכת להנות בגדול, אל תשאלי שאלות". אז אחרי שנכנסתי לטרנד הכושר לאחרונה, לא בהיסטריה אבל בכיף גדול, אמרתי "בסדר". והוספתי "אבל חסר לך שלא יהיה פאן". "סגור". היא אמרה. "ותבואי עם בגדי ספורט, כמובן".

ביום חמישי האחרון הושק שוק צפון ברמת החייל. למה צריך עוד שוק? הרי יש לנו את שוק הנמל, ואת שרונה מרקט, אז מה כבר יש לחדש? אז זהו, שהרבה. קודם כל, גם לשכונות הצפוניות, ובמיוחד לאלפי עובדי ההייטק באזור, שמבלים חלק ניכר מיומם בעבודה - מגיע מקום כיפי לאכול בו, מקום שכולו אוכל טוב ואווירה נהדרת. השוק החדש מוביל מגמה קצת אחרת. יותר נינוחה, יותר עממית עם מחשבה להכניס את הטופ של המונח "עממי". המוטו של השוק: אחד מכל אחד, ואם יש אחד מכל אחד, שיהיה האחד הכי טוב. יש חומוסיה אחת, ויש שווארמה אחת, ובר דגים אחד, ודוכן מיצים אחד, ובולונז'רי אחד, ופרומז'רי אחד, וחנות כלי בית אחת, ושוקולטיירית אחת, ועוד ועוד "אחדים" כאלו, שכולם כאחד - מובחרים ושווים. אהה, ויש גם שני שפים בגזרת ה"סטייל פלוס", אבל הפעם הם תחת קונספט כיפי, כזה שמתאים לשוק, ושמתומחר בהתאם.

אני אוהבת קציצות. מאד מאד אוהבת קציצות. ויש לי בעיה: הבת שלי לא אוכלת כמעט ירקות. לפעמים אני מנסה להכין כל מיני דברים שאפשר לגוון אותם בירקות, כדי שיכנסו לה קצת ויטמינים חיוניים לגוף. ככה המצאתי את הקציצות האלו. פשוט לקחתי את מתכון הקציצות הרגיל שלי, ושדרגתי אותו. הקציצות טעימות להפליא, רכות ועושות שמח בלב. וכמו תמיד אצלי: המתכון גם קל להכנה. צ'יק צ'ק ויש ארוחת צהריים. אלו קציצות בשר מטוגנות, שאני מכינה אותן לפעמים עם עוף, לפעמים עם הודו, ולפעמים עם בקר. לפי החשק ולפי מה שיש בבית. אז הנה, המתכון לקציצות שתמיד מצליחות, ובתיאבון :)

יש איזה קסם כשמסתכלים על הסטייק לפני שהוא הופך לסטייק. לפחות בעיניי. כן, אני יודעת, תכף יתנפלו עלי כמה טבעונים שיצעקו את המנטרה שלהם בקול גדול, אבל מבחינתי, בשר טוב הוא תזונה בריאה במיוחד, עמוסת חלבונים, נטולת פחמימות, והכי חשוב, טעימה. ומי שלא מסוגל - חבל.

אני אוהבת שחקנים חדשים. במיוחד אם הם חתיכים, חזקים, ויפים. לאחרונה נפגשנו בביתה של האחת והיחידה, פיליס גלזר , לערב של בישולים נפלאים עם השחקן החדש בזירה הקולינרית: קוצ'ינה מיה - מותג כלי בישול.