תמונות מהחיים הטובים

מי לא מכיר את השף אבי לוי? מסעדת "המוציא" שלו מתהדרת באוכל "של בית", שזה האוכל המועדף שלי. נו, טוב, תלוי איזה בית. בבית הפולני שלי "אוכל של בית" נראה קצת אחרת מהאוכל בבית של אבי לוי, ולכן, כשהציעו לי מפגש איתו, לא חשבתי פעמיים. כי אבי לוי יודע לבשל אוכל של בית, מרוקאי טעים כזה, כמו שאני ממש אוהבת. ובסוף הפוסט יש גם מתכון לשקשוקה מהירה עם המטבוחה שרקח השף אבי לוי. שווה לחכות :)

אני מכירה אותה כבר הרבה שנים.  לפחות 10. היכרתי אותה בחיפה. יפה, לבושה בלבן. היא הייתה אחת כזו בסטייל, לא דומה לאף אחת אחרת. שאלתי את עצמי אם היא תסכים לבוא איתי לתל אביב, או למרכז. ידעתי שאם היה לי מספיק כסף, היא הייתה באה בלי לחשוב פעמיים. בשלב כלשהו, נאלצתי לשחרר. ויתרתי עליה. ידעתי שמישהו אחר יתפוס אותה בשתי ידיים, אבל לא יכולתי לעשות כלום. וכן, זה קרה. ידעתי שזה יקרה.  לואיז, הרשת החיפאית ש"נדלקתי" עליה לפני הרבה שנים, ורציתי להביא אותה לת"א - הגיעה גם בלעדי. אבל היי - אני חשבתי על זה לפני כולם :) קפה לואיז הוא מקום מושלם, בעיניי. תמיד הוא היה מושלם, גם כשלימדתי נהיגה ברמת החייל, והייתי עוצרת שם לאכול ארוחת בוקר, או סתם להפסקת קפה.  מאז הספקתי לכתוב על סניפי הרשת, על הבריאות שלואיז דוגלת בה, על התפריט המעניין והלא שיגרתי, ועל הטריות של חומרי הגלם. ואז שיניתי תזונה.

זכרון יעקב היא פנינה. מכל כיוון שמסתכלים על המושבה הזו, זכרון יעקב היא יפיפיה. רומנטית, ביתית, תיירותית, נעימה, אלגנטית, עתיקה, חדשה, ומלכותית. יש בזכרון מגוון מסעדות ומקומות בילוי נעימים. לא משנה באיזו פינה תשבו, כל פינה בזכרון מקסימה במיוחד. בחרנו לשבת בברוניתא,  הממוקמת במבנה המשומר, המשוחזר והיפיפה של אורוות הברון,  ולאכול את ארוחת הערב שלנו.

זה היה בוקר עייף שכזה. התעוררתי ומילמלתי: "מזל שההשקה של היום קרובה לבית". כתושבת ראש העין, לרוב אני צריכה לנסוע להשקות תל אביביות.  הפקקים ומצוקת החנייה גורמים לי לוותר, במיוחד על השקות בשעות הבוקר. על זו לא ויתרתי. כמה השקות יש בהוד השרון, 7 דקות מהבית? :) האמת? ידעתי שאני הולכת להשקת מתחם יופי, רק לא תיארתי כמה יופי. המון. אני זוכרת היטב את הסיוט של ימי ה"טרום חתונה" שלי. ריצות למיליון מקומות, כשכל דבר נמצא בנקודה אחרת של תל אביב. כן, כן, פעם הייתי תל אביבית אמיתית :) את שמלת הכלה קניתי בכיכר המדינה. לא שלא היו השכרות, אבל אני רציתי שמלה של "לורה אשלי", שבשנות ה-90 היה בארץ סניף אחד של המותג הבריטי, עם שמלות בסגנון כפרי רומנטי. אהה, ושלא יהיה לבן בוהק. רציתי לבן-קרם.  משם רצתי לשוקי זיקרי, לתסרוקת. כשאני חושבת על זה, הייתי די מפונקת :) את האיפור עשה לי בועז שטיין, שהיום הוא מותג בפני עצמו, אז הוא היה מאפר מוכשר בתחילת דרכו, עם הפקות איפור לקטלוגים ועיתונים כמו "לאשה" ואחרים. וכן, כמה שזה היה מייאש לרוץ ממקום למקום. וכמה הייתי

אתמול אכלתי ארוחת ערב מיוחדת. כזו, שלא זוכים לאכול כל יום, מידיהם שך שני שפים שהגיעו מדרום אמריקה, או אם להיות מדויקת יותר - מפרו. יש משהו מאד מרגש בלטעום מאכלים ומנות מתרבויות וממדינות אחרות. אתמול זו הייתה פרו, שבשיתוף פעולה עם מלון שרתון ת"א מביאה את מאכליה אלינו לצלחת, כדי שכולנו נוכל לחגוג את שבוע הקולינריה הפרואנית בארץ.

יש קטע מגניב במסעדות שמתארחות בכל פעם במקום אחר. זה מאפשר לשף לזרום, להתחדש, להתפרע, ולא להתקבע. ככה הרגשתי בביקורי במסעדת "סלבה וידה" (פירוש - מציל חיים), בבעלותו של השף יובל פכלר. ביקרתי במסעדה ביום שבה הייתה ארוחת טעימות. ארוחת טעימות זה קונספט מדליק, בהגדרה. במחיר "פיקס" אפשר להנות ממבחר גדול של מנות, ולשלב מגוון טעמים ומרקמים. המיקום: מלון בראון TLV, בחצר. המקום: אלגנטי וקיצי במיוחד. חצר נעימה, בר מדליק, ואווירה נוחה ולא מחייבת. כמו בכל פופו אפ, יש תאריך סיום: תחילת אוקטובר, ואז למקום הבא. ארוחת הטעימות התקיימה ביום שלישי.

תוך כדי נסיעה למלון הבוטיק נחשולים, התלבטתי איפה כדאי לעצור. בדקתי עם מכרה מעמותת כרמלים, שמכירה כל פינה באזור - והומלצה לי מסעדת הלנה בנמל, מסעדה בנמל קיסריה. גילוי נאות: הייתי אורחת המסעדה. רגע של קיטור (בחולם ובשורוק): כשאני באה לאכול במסעדה, מן הראוי שלא אשלם דמי כניסה בסך 28 ש"ח (14 ש"ח לאדם). בכלל, כל הקטע של להיכנס לאכול במסעדה לא זולה בכלל, ולשלם על זה דמי כניסה נשמע לי הזוי. אם אני הייתי בעלת מסעדה בנמל קיסריה, הייתי הופכת שולחנות כדי שהלקוחות שלי לא יוציאו שקל מכיסם בשביל לשבת אצלי. אני מודה - היו רגעים שרציתי לעשות "יו טרן", ולהגיד "תודה, אני אלך לאכול במקום אחר", אבל הזכרונות הטובים שהיו לי מהלנה שאכלתי בה לפני הרבה שנים מנעו ממני להסתובב. אבל, אני זו אני. חרקתי שיניים, ונכנסנו.

יום שישי בצהריים. היינו ארבעה: אני, הבן החייל שלי, אח שלי, והאחיין המתוק שלי. ארבעה אנשים, ארבעה גילאים שונים, כל אחד אוכל סגנון אחר. ילד בן 3.5 לא אוכל כמו חייל שלא אוכל כמו שני מבוגרים, שגם הם לא ממש בעלי טעם זהה. לא פשוט למצוא מסעדה שבה כל אחד יכול להרכיב לעצמו את המנה שלו, לבחור את הלחם שבה היא תגיע, להחליט עם איזה רטבים היא תצא, ובעצם - לבנות לעצמו את המנה בדיוק לפי הטעם שהוא אוהב.

לפני שבועיים הייתי עם הנערה בת ה-18 שלי (אוטוטו מתגייסת!) במלון נחשולים.  שמענו שבטכנודע בחדרה יש תערוכה מעניינת ששווה לראות, תערוכת הולגרמות. "בואי נלך", אמרתי לה. "זה גם ככה על הדרך הביתה". "נראה לך שיהיה לי מה לעשות שם?" היא שאלה. "ברור", עניתי. "הולגרמות זה מקסים". "טוב, נו", היא אמרה. "אולי נמצא שם פוקימונים מעניינים". הגענו ל טכנודע . הטכנודע נמצא ממש צמוד לכביש החוף, כך שכמעט לא סטינו מהדרך. דבר אחד בטוח: מרוב הנאה, זמן לפוקימונים לא היה לה :) הילדה שלי, או הנערה האהובה שלי, כ"כ נהנתה, שנראה לי שכמה תמונות ימחישו שגם ילדים גדולים ימצאו את המקום כחווייתי, משמח, ולרגעים גם מאתגר. אז הנה, נערה בת 18, שמתלהבת בטכנודע, ואם היא נהנתה - תאמינו לי - קחו את הילדים שלכם :)

בשבילי, חנויות כלים, אביזרים וגאדג'טים למטבח - זו אהבה. אהבה קטנה שלי. אני נכנסת לחנויות כאלו, ועומדת נפעמת. אני רוצה את הכל. בעצם, כמעט הכל, כי את הרוב כבר יש לי :) כשמזמינים אותי לראות חנות שלא היכרתי, שכל כולה אביזרי מטבח - אני אף פעם לא מסרבת. לכו תדעו איזה גאדג'ט חדש אני עדיין לא מכירה, איזה סיר חדש עדיין לא מיששתי.

קטניות זה כיף. קטניות זה חמין, זה מרק אפונה, זה מג'דרה, וזה חומוס. ועוד, כמובן. קטניות זה אושר, זה מטבח ביתי, וזה גם מטבח שף - כפי שהוכיח לנו השף יוסי שיטרית. בסדנה עם השף למדנו על הקטניות, אכלנו מנות שף מעולות, וגם שמענו הרצאה מעניינת על קטניות וחשיבותן בתפריט שלנו.

תאמינו לי - אני לא נוסעת סתם לחיפה. כשסיפרו לי על גאליבל, ועל הפטנט שהם הביאו מברזיל - לא הסכמתי לוותר. לקחתי את עצמי, נכנסתי לרכב, ונסעתי צפונה, לחיפה. שאלתי את עצמי בדרך הארוכה והפקוקה: "למה עשיתי את זה?", ועניתי לעצמי: א. כי אני אשה, ואף אשה לא מוותרת על נעל חדשה. ב. כי הפטנט הזה הוא לא נעל אחת חדשה, הוא 15 נעליים חדשות  :) ההשקה הייתה נוצצת. המוני אנשים הסתערו על החנות, ומדדו... רצועות. 

אני אוהבת ממולאים, ומכינה אותם בכל מיני צורות וצבעים. הפעם היה לי עוף בתנור, אז ויתרתי על הבשר הטחון בפלפלים, והכנתי פלפלים ובצלים ממולאים, סיר כיפי וטעים שמתאים לכל יום בשנה. שמרו לכם מתכון לפלפלים ממולאים צמחוניים, וגם בצלים ממולאים הכנסתי לסיר. בלי הרבה דיבורים, ישר לעבודה :)

כולם יודעים שאני קרניבורית לא קטנה.  בשר טוב, מבחינתי, הוא אושר גדול. תנו לי ביס מפילה משובח, מאנטריקוט מדיום, או מסינטה מעולה, ואני בהיי. את שני השפים הצעירים, שף נדב נצר ושף אלעד לוי, יצא לי להכיר בדיוק באותו מקום, רק בשם מסעדה אחר, "שיין אנד שארפ" . מהיום אמרו: מיט קיטשן.   מסעדת הבשרים בין הטובות בעיר, ובטוח שזו מסעדת הבשרים הכשרה הכי טובה בת"א. 

בשבוע שעבר הוזמנתי למסיבת עיתונאים לרגל חגיגות שנה לזכיון של ראלקו על המותג בלומברג, מותג גרמני מצליח. ראלקו רכשה את הזיכיון על המותג לפני כשנה, ומשיקה אותו מחדש בישראל. Blomberg הוא מותג מוביל בעולם המשווק בלמעלה מ-50 מדינות ומתמחה במוצרי חשמל שמשתלבים בהתאמה מושלמת לבית. הרצאה הייתה בסימן "בהרמוניה עם הבית שלך". מי שנתן את ההרצאה על שילוב מוצרי החשמל בחללים בצורה כ"כ מדויקת, היה המעצב דניאל חסון, שהראה מצגת של דירות בעיצובו, בהן מוצרי החשמל הופכים להיות רהיט משלים בחדרים השונים.

התאספנו כמה פודי'ס משפיענים לסדנת בישול עם מושיק רוט.  כן, כן, האיש והכוכבים. רואה כוכבים, ולא רק בלילה.  (אהמממ, וגם לא מפסיק לדבר עליהם). בתפקיד הסו שף השובב היה דובדבני.  כן, כן, ההוא עם החיוך והצחוקים. לפעמים אני שואלת את עצמי אם הוא יכול או יודע להיות רציני. כנראה שלא ממש, וטוב שכך. 

בשבוע שעבר לקחתי חלק במסיבת ההשקה של גן אירועים מקסים ויוצא דופן. הימים - ימי הקיץ החמים, הלחות - בעיצומה, אבל שום דבר לא מנע ממני להנות באירוע הכ"כ מושקע, ובעיקר בזכות האוכל המצוין שהוגש. מישהו יודע לעשות את העבודה ב סי גארדן, אולם האירועים החיפאי  :)

את העוגה הבחושה הזו אני מכינה כבר שנים. זו עוגה שהיכרתי באחת התוכניות של אהרוני, כשאני הייתי באחת התקופות הלחוצות של חיי, וכל מה שרציתי זה מתכונים קלים ומהירים, והרבה מתוק. במקור, העוגה היא עוגת שזיפים. עונת הדובדבנים הייתה לאחרונה בשיאה, וכך גם חוסר היכולת שלי לעמוד בפניהם. אז קניתי המון :) אכלתי חמש, עשר, עשרים, ועדיין - נשארו המון. החלטתי להכין עוגת דובדבנים, כדי שלא אצטרך למצוא את עצמי מול דובדבנים שהולכים וקמלים לאיטם במקרר. רציתי קצת יותר מ"רק דובדבנים", עוד קצת צורה וצבע, אז ניצלתי גם את שלוש הנקטרינות שהיו בבית.

שוקולד הוא אחד מהדברים שיכולים למוטט אותי. מעונג, כמובן. אין כמעט ילד בעולם שלא גדל לתוך עוגת יומולדת של שוקולד עם סוכריות צבעוניות, מתוקה להפליא, עם קרם שוקולד של ילדות מתוקה. ככל שהתבגרתי, תהליך שקורה לכולם, הבנתי את הקסם שבשוקולד. שוקולד החלב "כבר לא", ושוקולד מריר איכותי תפס את מקומו בעולם שלי. כשנסעתי לתערוכת השוקולד בפריז עם חברתי השוקולטיירית מיה שטרן, הבנתי מה זה שוקולד "אמיתי". המרקמים, הטעמים, ממש ארץ האפשרויות השוקולדיות הבלתי נגמרות. מסקנה סופית: אני אוהבת שוקולד. את עוגות השוקולד המתוקות של פעם, תוך כדי תהליך ההתבגרות, החליפו עוגות מרירות יותר, שוקולדיות יותר, עם אחוז מוצקי קקאו גבוה יותר. שלוש תוספות שהולכות לי הכי טוב עם שוקולד: אגוזים/קפה/תפוז. בגלל שהבת שלי עדיין "ילדה" שלא אוהבת שוקולד+תפוז ובטח לא שוקולד+קפה, הכנתי בראוניז אגוזים, הלכתי על הקז'ואל. שהיא לא תגיד שאני דואגת רק לעצמי:)

לא מעט פעמים ביקרתי בנצרת. עיר מיוחדת, מעורבת, קדושה, ומרגשת. גם מבחינה קולינארית, נצרת היא אחת ויחידה. אוסף של מסעדות ערביות מעולות, עם אוכל משובח ואירוח לבבי, כמו שהערבים יודעים לארח. מה שקרא: "פותחים שולחן". הביקור בנצרת הפעם התמקד במסעדת כיתאבון. פתחו שולחן :)

בעיניי, לאגו ראשון לציון הוא האולם הכי שווה לאירועים. לא משנה אם זה חתונה, ארוע חברה, או כל אירוע אחר - לאגו הוא המקום המושלם. האולם עם האוכל הכי טעים, עם הקינוחים הכי הורסים, עם המשקאות הכי מוטרפים. אני אסביר לכם למה לאגו הוא האולם הכי טוב לאירוע שלכם :)

סנדלים, סנדלים, סנדלים. פעם, היו לנו תנ"כיות. בהדרגה, הן השתכללו. תנ"כיות מסוגננות. ואז באה טבע, עם "תנ"כיות סטייל", אבל צבעוניות ואופנתיות. מאז שטבע פרצה אל חיינו, עם שניים שלושה סוגי סנדלים, שהיו תחת קטגוריית "סנדלי נוחות", היא לא מפסיקה להפתיע.

השף קובי קטני ואשתו מאיה הם זוג צעיר שחזר לא מזמן מאוסטרליה.  קובי, השף והבעלים, עבד באוסטרליה במסעדות במלבורן, שם התגוררו בני הזוג 12 שנה. כשחזרו לארץ, קובי ומאיה החליטו לפתוח מסעדה בעיר הולדתו של קובי - ירושלים.  מאיפה הגיע השם "מובידה"? מובידה מדרילניה (La Movida Madrilena) היא תנועה תרבותית-חברתית נהנתנית, שפרחה במדריד לאחר מות פרנקו. המוטו של התנועה היה: חירות, נהנתנות, דמוקרטיה ואהבה. ממש אידיליה :)

היום, יופי של פוסט. או אולי, פוסט של יופי. או שניהם :) הוא מלא בהמלצות למוצרי טיפוח שווים, שניסיתי לאחרונה, וששווה לספר לכם עליהם. וכן, אני כותבת "לכם" בכוונה, ולא רק "לכן", כי אני מאמינה שגם גברים צריכים לטפח את עור הפנים ואת השיער שלהם. מתי אשה נראית הכי טוב? כשיש לה עור פנים בריא, ושיער מטופח.

ג'ירף זה כבר מוסד. מוסד אהוב, האמת. מי לא מכיר את הקיסרית החריפה? או את המאלזית? או הפיליפינית החריפה? כולנו מכירים :) מאד שמחתי כשפתחו את ג'ירף בפתח תקווה, ליד מתחם יכין סנטר. האמת, בכל פעם שלא מתחשק לי לבשל - בדיוק לשם אני לוקחת את הילדים, למתחם הזה, שבשנים האחרונות חווה פריחה קולינרית עצומה. אם פעם פתח תקווה הייתה עיר נטולת חן קולינרי, הרי שהיום, גם אם זה לא בתוך העיר, פתח תקווה כבר מעצמה קולינרית קטנה. 

עוד מתכון לשבועות :) הפעם, קינוחים אישיים משגעים, עם תחתית פתי בר קרמל, גבינת שמנת, טופי קרמל, ושוקולד לבן. נו, מה יכול להיות רע בממתק גבינה אישי שכזה? בכלל, מיני צ'יזקייק זה אחד הדברים הכיפיים. יאללה, לעבודה :) mini cheesecakes - מתכון מיני צ'יזקייק על בסיס פתי בר קרמל, עם טופי קרמל וציפוי שוקולד לבן

שבועות כבר בפתח, והוא הפייבוריט שלי. כמה שאני אוהבת את החג הלבן הזה, עם הגבינות המשגעות, עוגות הגבינה היפיפיות, וקינוחי כוסות שעושים שמח. החיבור בין קינוח בצנצנת לבין הגבינות המשגעות יצר לי קינוח גבינתי קפאיני נהדר, עם רוטב קרמל מושלם. אין ספק, זה קינוח גבינה מרשים לשבועות, והוא טעים, כמה שהוא טעים! את הקינוחים האלו מכינים יום לפני ההגשה. הטעמים צריכים להיספג, וביום למחרת זה טעים הרבה יותר. מתכון לקינוח גבינה בצנצנת עם עם אספרסו וקרמל 16 מנות - צנצנות בנפח 150 מ"ל

חסה, אם נהיה רגע הוגנים, היא ירק די משעמם. טכנית :) מצד שני, היא מקוטלגת כאחד מהירקות הכי נצרכים, כי יש לה המון תכונות מעולות. לפני הכל, היא נפלאה לדיאטה. כמות הקלוריות והשומן בה מזעריים. יש בה כמה ויטמינים חיוניים וטובים, כמו חומצה פולית, ויטמין A, ויטמין C, וגם אומגה 3. יש בה סיבים תזונתיים, שעוזרים למערכת העיכול. אם משדכים לה את הרוטב הנכון, היא יכולה להפוך למעדן של ממש. בשביל זה אני פה, לתת לכם את הרוטב הנכון :)

זה היה אחד מהאירועים המרשימים. הכל התמקד בשני דברים: פיצה, ושף. או שני מותגים: פיצה דומינו'ס, ושף אסף גרניט.

שבועות. איזה כיף שהוא כאן. האמת? אני הכי נהנית לזלול "קינוחי צנצנת". אין לי מושג למה, אבל פשוט ככה. כמה שאני אוהבת את החג הלבן הזה, עם הגבינות המשגעות, עוגות הגבינה היפיפיות, וקינוחי כוסות שעושים נעים בלב ובפה. לחג הזה הכנתי קינוח גבינתי קפאיני נהדר, עם רוטב קרמל מושלם. אין ספק, זה קינוח גבינה מרשים לשבועות, ויש רק בעיה אחת: הצנצנות מתחסלות במהירות :) את הקינוחים האלו מכינים יום לפני ההגשה. הטעמים צריכים להיספג, וביום למחרת זה טעים הרבה יותר. מתכון לקינוח גבינה בצנצנת עם עם אספרסו וקרמל 16 מנות - צנצנות בנפח 150 מ"ל