תמונות מהחיים הטובים

החודש נחתו אצלי בבית לא מעט מוצרים חדשים ומעניינים. חלקם יותר, חלקם פחות, חלקם מעולים, חלקם נחמדים. החלטתי לשתף אתכם בתובנות שלי ובהמלצות לגביהם, שלא תגידו שאני משאירה את כל המידע המעניין לעצמי.

יש משהו בבישול בסיר אחד, שעושה לי שמח. ממש כיף להכניס הכל לסיר, ולשכוח ממנו לזמן מה. ואז, כבמטה קסם, הוא מסיים את תפקידו על הכיריים, והופך לארוחה שלמה ונהדרת בסיר אחד. בלי יותר מדי כלים לרחוץ, בלי יותר מדי עבודה, והקסם קורה. במיוחד בחורף, תבשילים כאלו משמחים אותי במיוחד.  כשזמינו אותי לסדנת בישול שהשם שלה "הכל בסיר אחר", לא הייתי צריכה לחשוב יותר מדי.  עניתי: "ברור שכן".  לא אכפת היה לי מי מזמין, מתי או איפה. העיקר "סיר אחד". 

את השף יובל פכלר כבר פגשתי שלוש פעמים. פעמיים במשכנה הקודם של מסעדת "סלבה וידה" (‎Salva Vida - מציל חיים), כשהמסעדה תיפקדה כמסעדת פופ אפ בחצר של מלון בראון, ופעם אחת, לאחרונה, כשהגעתי לבדוק מה השתנה במקום החדש והקבוע - מלון 88 שיושב על רח' הירקון, בפינת רחוב גורדון. הערב היה קריר.  הגענו לשולחן שהוזמן עבורנו בסלבה וידה.  חלפנו על פניו של פקיד הקבלה של המלון, שנמצא בכניסה לבר של המסעדה, ותוך שלושה צעדים וחצי כבר תפסנו את מקומנו במרפסת הנעימה והמקורה.  סלבה וידה היא לא מסעדה ענקית. יש לה חלל פנימי נעים ורומנטי לרגעים, ועוד כמה שולחנות בחוץ, ממש על פינת הרחוב. 

צילום: גליה אבירם (יח"צ) סשימי, באופן כללי, זה מאכל שחביב עלי במיוחד.  כשהשף דניאל זך הזמין אותי לטעום את המנה החדשה במסעדה שלו, אסיה מוניקה, לא היססתי. האוכל באסיה מוניקה תמיד טוב. היא קרובה אלי, 5 דקות מהבית.  אין לה בעיות חניה, ויש סשימי.  נראה היה שזה הולך להיות מושלם. לקחתי את החברה שלי, מיה, ויצאנו לאכול, רגע לפני שהיא עולה על מטוס לתאילנד לשהות ארוכה. המנה,  Poke' Bowl , היא סלט סשימי בהרכבה אישית.

חנוכה תמיד היה אצלנו חגיגה גדולה. כל בני המשפחה היו מתכנסים, בעיקר בשביל הסופגניות והלביבות שאמא שלי הייתה מכינה.  לעולם, אבל לעולם אני לא אשכח את טעם הסופגניות הקטנות והטעימות שאמא שלי הייתה מכינה, ותמיד אני מתגעגעת לערבי חנוכה אצלה, כשהיא עוד הייתה מארחת ומבשלת בלי הפסקה.  המתכון הזה, מתכון ללביבות תפוחי אדמה, הוא המתכון המשפחתי שלנו.  אמנם אצלנו לא היו מכניסים לתוכו עשבי תיבול, ואני דווקא כן מכניסה פטרוזיליה, כי זה טעים לי, אבל אפשר גם בלי. מתכון פשוט, אבל חשוב לשמור על הכללים כדי לקבל לביבות רכות מבפנים וקריספיות מבחוץ.

לאחרונה הזדמן לי להגיע לסופ"ש סתוי צפוני. כל יציאה צפונה טומנת בחובה תגליות קולינריות חדשות. את רוב הפינות התל אביביות והמרכזיות אני כבר מכירה, אבל את אלו שבאזורים המרוחקים ממני, קצת פחות. התחנה הראשונה בטיול הייתה חיפה. נשלחתי לבדוק מסעדת דגים ופירות ים. "טעים", אמרו לי. אישפיש . השם, אני מודה, היה לי מוזר. מצד שני, כשמגלים מי עומד מאחוריו, מבינים שהוא לא מוזר כלל וכלל, אפילו הגיוני מאד. איש של דגים. יש יותר אישפיש מזה?

יש לי מקומות לכל דבר.  מסעדת הבית, בית קפה הבית, חוף הבית, וגם DIY הבית. למי שלא מכיר את המושג, DIY היא חנות "עשה זאת בעצמך", שזה בעצם קיצור של  Do It Yourself. אני מטורפת על החנויות האלו. בכלל, אני חובבת מברגים, מקדחות, כלי עבודה ושטויות כאלו דומות ואחרות. בניגוד להרבה נשים, אני אוהבת להתעסק עם מפתחות שוודיים, שפיץ פלאיירים, ומפתחות אלן. 

החורף התחיל רשמית היום. לפחות זה מה שאמרו החזאים.  אני אוהבת חורף.  גם תבשילי חורף הם הפייבוריטים שלי.  הם תמיד מענגים, מנחמים, נעימים ומשביעים.  בישול ביין תמיד עושה לי שמח, אז החלטתי לא לחכות לשיא החורף, כי תבשילים כאלו טובים כל השנה, בטח ובטח בסתיו. הכנתי לי אחד כזה, שתמיד הולך אצלי נפלא - קדרת בשר ביין אדום, בבישול ארוך, והבטחתי לכם מתכון, אז הנה, אני מקיימת הבטחות. קדרת בשר ביין אדום

לאחרונה החלטתי שהגיע הזמן. לא, אני לא מהמשתפצות באופן תדיר, האמת שבקושי קרם לחות יש לי סבלנות לשים.  בוקר אחד את קמה, ורואה שהנה, הגיל מתחיל לתת את אותותיו.  ואני, ששנים אמרתי "אני? מה פתאום, הכי יפה טבעי!", החלטתי שנכון, הכי יפה טבעי, רק שהטבעי של גיל 40 פלוס ++++ זה לא הטבעי של גיל 30 :) החלטתי לעשות ניסוי. בקטנה. אני נגד נגד נגד הפיכת נשים לדונלד דק, ודמות האשה הברווזית גורמת לעור שלי לסמור. 

זה הביקור השני שלי בפארק פרס בחולון. בעבר, חולון הצטיירה בעיניי כעיר עייפה, נטולת קסם. וכן, כזו היא הייתה. הדגש על "הייתה". בשנים האחרונות חולון עברה שינוי משמעותי. היום, יש בה הכל. חולון מציעה לא מעט אפשרויות בילוי: מוזיאון העיצוב חולון, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, מוזיאון הילדים חולון, תיאטרון חולון, פארק המים "ימית 2000", היכל הקרח "Ice Peaks", ועוד ועוד. גם בתחום הקולינרי חולון הפכה בשנים האחרונות לבעלת סצינה קולינרית משלה, ומסעדות רבות נפתחות בה.