תמונות מהחיים הטובים

ימי חמישי אצלי הם ימים מיוחדים."ימי פינוק", אני קוראת להם.  פינוק לחיילים שלי, כי הכי מגיע להם. בימי חמישי אני מבשלת מוקדם. הילדים חוזרים מהצבא, בשישי יש להם חופש, וכבר מחמישי אני מפנקת אותם בדברים טעימים ובהרבה אוכל ביתי, אחרי שבמשך השבוע הם אוכלים צהריים בבסיס.

כשמערבבים לי אוכל עם צילום - אני באמת לא צריכה כלום, אני מאושרת. עכשיו בטח יהיה לכם ברור למה לא יכולתי לסרב לבוקר שישי של סדנת צילום ואוכל, שפורסם באתר המעולה funzing , שמאפשר למצוא טריליון פעילויות פנאי במיליון תחומים. טוב, אני מחפשת תמיד צילום ואוכל, שני התחביבים שלי. כשאני מוצאת את שניהם - אני יודעת שאני הולכת להנות.

עיצוב הבית זה נושא שאני מאד מאד אוהבת להתעסק איתו. אם היה לי כשרון עיצובי, מעבר ללהתלהב מפריטים כאלו או אחרים, בטוח הייתי בוחרת להיות מעצבת פנים. אבל כמו שהבנתם - אין לי יכולת לראות חלל שלם, אלא פריט פריט. אני יכולה להגיד מה יפה בעיניי ומה לא - אבל לחבר את הפריטים לתוך החלל - ולעשות מהם מקשה אחת הרמונית - אין סיכוי.  כשאני נכנסת למקומות של עיצוב, גם אם קוראים להם איקאה, בא לי לעבור דירה ולהתחיל להכניס פריטים מעלפים הביתה. נו, מי לא רוצה להעיף את כל הדברים שאספנו עם השנים - ולהתחיל מחדש עם בית שנראה כמו מעיתון הום סטיילינג?  אני כן. כשנכנסתי ללונה פארק של קסטיאל בסניף חוצות המפרץ, בדרך לסופ"ש בצפון, לא רציתי לצאת. רציתי לקחת הכל הביתה. ה-כ-ל. כמעט. AS IS.  כי קסטיאל AS IS, הקונספט היותר צעיר וידידותי ברמת התמחור - הוא קונספט מדהים בעיניי.  ריהוט צעיר ומודרני, צבעוני ומהפכני, רגוע ומשוגע, וכזה שבא לי לשים על הטנדר, ולנסוע איתו עד הבית. AS IS.

לאחרונה הוזמנתי לארוחת ערב במסעדה יפנית.  "זה באזור הבורסה", היא אמרה. אז נסעתי. אני, שמכירה את הבורסה בשעות היום ועם אפס סיכוי לחניה בפחות מ-1000 ש"ח ליום (נו, הבנתם), הופתעתי לגלות שיש לי ברחוב סמוך למסעדה המון מקום לחנות בו. כבר יתרון גדול.  מסעדת  מאצויה נמצאת על כביש ראשי, ברחוב מנחם בגין, ממש ממול מלון לאונרדו סיטי טאוור.  באתי בלי ציפיות. יש המון מסעדות אסיאתיות לאחרונה, מעטות מהן טובות ממש. חוצמזה, תמיד עדיף לבוא עם ציפיות נמוכות, ככה אין אכזבות.

וולנטיין הוא יום חג לאוהבים. נכון, הוא חג נוצרי, ושמו המלא הוא יום ולנטינוס הקדוש (בלטינית: Dies sanctus Valentinus;  באנגלית: St. Valentine's Day), אבל אהבה זו אהבה, והדת שלה ממש לא רלוונטית. תמיד טוב לחגוג אהבה. וולנטיין דיי אומץ גם בישראל כיום האהבה, בנוסף לחגיגות של יום האהבה העברי, המצוין בט"ו באב. לקראת הוולנטיין דיי הקרוב מאד, קיבצתי עבורכם כמה רעיונות לחגיגות ו/או מתנות לאוהבים. לאלו שרוצים לפנק ביג טיים

צילום: חנן דיאמנט (יח"צ) הוזמנתי להשקה בריאה במיוחד. "סופר פוד".  מכיוון שלאחרונה אני אוכלת יותר מזון בריאות ופחות ג'אנק, שמחתי. חידושים בתחום המזון הבריא תמיד תורמים לי.  ובכלל, כשהשף המוביל את ההשקה הוא עומר מילר, אז בכלל תמיד כיף. ההשקה התקיימה ב "ניופאן גורמה" , שם גם למדתי קורס קונדיטוריה לאחרונה, מקום שתמיד כיף לחזור אליו. את "חבר" אנחנו מכירים כמועדון שווה במיוחד, רק שלרובנו אין זכות כניסה למועדון השווה הזה. כן, כן, מועדון לאנשי צבא, קצינים ואנשי קבע, ולמשרתי כוחות הביטחון. אז אם עד היום לא נתנו לנו להיכנס - עכשיו נותנים לנו פתח, ומי שלא ינצל את הפתח הזה - יפסיד בטוח. כי אחרי הכל, מדובר בבריאות שלנו.

לפני כשבועיים היו לי כמה סידורים בחלקה הקצת יותר דרומי של הארץ. על הדרך נפגשתי עם חברה שגרה לא רחוק ממסעדת "כרמים" במושב סגולה , שנמצא בין קרית מלאכי לקרית גת, לבאים מצפון. עליתי על כביש 6, ותוך כ-45 דקות הגעתי לכניסה למושב סגולה, למסעדת כרמים של השף סהר רפאל. קיוויתי שהמסעדה שמרה על יציבות.  יצא לי לאכול בה לפני כמה שנים, והיה מעולה. בעיניי, היא שייכת לז'אנר המסעדות שרוצים לחזור אליהן. מסעדת שף שווה, כך זכרתי אותה. נסעתי עם חשש. לא מעט יוצא שמסעדה שנהנתי בה, וחזרתי אליה אחרי תקופה - מרגישה לי בסטטוס "עייפות החומר". המנות כבר לא מושקעות, הטעמים כבר לא חדים, והשירות לא כשהיה.

אני אתחיל עם הצהרה: אני מטורפת על פיצה! למרות שאני ממעטת בגלוטן, ומרגישה עם זה נפלא, רק דבר אחד מוציא אותי מיכולת האיפוק: פיצה שיוצאת מטאבון, חמה וטעימה. כשיש עליה תוספות מעניינות - בכלל.  החדשות של אסף גרניט נחתו אצלי בבית, לבדיקה, וכמובן שלא יכולתי להישאר אדישה אליהן. אחרי יריית הפתיחה של "פיצת השף" של דומינו'ס , שכללה חמש פיצות מעניינות (ארבע מחבתות, בקרנה, בצלאל, פולנטה ושקשוקית), יצא הליין החדש בסדרת Assaf Granit by Domino's Pizza  שלוש פיצות חדשות בקולקציית החורף: מלכת השוק, פלנצ'ה עגבניות ו-102.

אתם רואים את הסלמון הכבוש בסלק בתמונה שלמעלה? תכף יהיה מתכון שף למנה הטעימה הזו. שף ניר כרמלי אירח אותי בבר מדליק, בר דגים. ואיך קוראים לבר הדגים הזה? פשוט: בר דגים :) מנת הגרבדלקס (סלמון כבוש) הייתה כ"כ מעניינת וטעימה, שהבהרתי לשף שבלי המתכון למנה הזו, אני לא יוצאת מהמסעדה. הפעלתי גם את קסמיי, והצלחתי להשיג לכם את המכון הכיפי הזה. אבל קודם, קצת על המקום, בר דגים.

החודש נחתו אצלי בבית לא מעט מוצרים חדשים ומעניינים. חלקם יותר, חלקם פחות, חלקם מעולים, חלקם נחמדים. החלטתי לשתף אתכם בתובנות שלי ובהמלצות לגביהם, שלא תגידו שאני משאירה את כל המידע המעניין לעצמי.

יש משהו בבישול בסיר אחד, שעושה לי שמח. ממש כיף להכניס הכל לסיר, ולשכוח ממנו לזמן מה. ואז, כבמטה קסם, הוא מסיים את תפקידו על הכיריים, והופך לארוחה שלמה ונהדרת בסיר אחד. בלי יותר מדי כלים לרחוץ, בלי יותר מדי עבודה, והקסם קורה. במיוחד בחורף, תבשילים כאלו משמחים אותי במיוחד.  כשזמינו אותי לסדנת בישול שהשם שלה "הכל בסיר אחר", לא הייתי צריכה לחשוב יותר מדי.  עניתי: "ברור שכן".  לא אכפת היה לי מי מזמין, מתי או איפה. העיקר "סיר אחד". 

את השף יובל פכלר כבר פגשתי שלוש פעמים. פעמיים במשכנה הקודם של מסעדת "סלבה וידה" (‎Salva Vida - מציל חיים), כשהמסעדה תיפקדה כמסעדת פופ אפ בחצר של מלון בראון, ופעם אחת, לאחרונה, כשהגעתי לבדוק מה השתנה במקום החדש והקבוע - מלון 88 שיושב על רח' הירקון, בפינת רחוב גורדון. הערב היה קריר.  הגענו לשולחן שהוזמן עבורנו בסלבה וידה.  חלפנו על פניו של פקיד הקבלה של המלון, שנמצא בכניסה לבר של המסעדה, ותוך שלושה צעדים וחצי כבר תפסנו את מקומנו במרפסת הנעימה והמקורה.  סלבה וידה היא לא מסעדה ענקית. יש לה חלל פנימי נעים ורומנטי לרגעים, ועוד כמה שולחנות בחוץ, ממש על פינת הרחוב. 

צילום: גליה אבירם (יח"צ) סשימי, באופן כללי, זה מאכל שחביב עלי במיוחד.  כשהשף דניאל זך הזמין אותי לטעום את המנה החדשה במסעדה שלו, אסיה מוניקה, לא היססתי. האוכל באסיה מוניקה תמיד טוב. היא קרובה אלי, 5 דקות מהבית.  אין לה בעיות חניה, ויש סשימי.  נראה היה שזה הולך להיות מושלם. לקחתי את החברה שלי, מיה, ויצאנו לאכול, רגע לפני שהיא עולה על מטוס לתאילנד לשהות ארוכה. המנה,  Poke' Bowl , היא סלט סשימי בהרכבה אישית.

חנוכה תמיד היה אצלנו חגיגה גדולה. כל בני המשפחה היו מתכנסים, בעיקר בשביל הסופגניות והלביבות שאמא שלי הייתה מכינה.  לעולם, אבל לעולם אני לא אשכח את טעם הסופגניות הקטנות והטעימות שאמא שלי הייתה מכינה, ותמיד אני מתגעגעת לערבי חנוכה אצלה, כשהיא עוד הייתה מארחת ומבשלת בלי הפסקה.  המתכון הזה, מתכון ללביבות תפוחי אדמה, הוא המתכון המשפחתי שלנו.  אמנם אצלנו לא היו מכניסים לתוכו עשבי תיבול, ואני דווקא כן מכניסה פטרוזיליה, כי זה טעים לי, אבל אפשר גם בלי. מתכון פשוט, אבל חשוב לשמור על הכללים כדי לקבל לביבות רכות מבפנים וקריספיות מבחוץ.

לאחרונה הזדמן לי להגיע לסופ"ש סתוי צפוני. כל יציאה צפונה טומנת בחובה תגליות קולינריות חדשות. את רוב הפינות התל אביביות והמרכזיות אני כבר מכירה, אבל את אלו שבאזורים המרוחקים ממני, קצת פחות. התחנה הראשונה בטיול הייתה חיפה. נשלחתי לבדוק מסעדת דגים ופירות ים. "טעים", אמרו לי. אישפיש . השם, אני מודה, היה לי מוזר. מצד שני, כשמגלים מי עומד מאחוריו, מבינים שהוא לא מוזר כלל וכלל, אפילו הגיוני מאד. איש של דגים. יש יותר אישפיש מזה?

יש לי מקומות לכל דבר.  מסעדת הבית, בית קפה הבית, חוף הבית, וגם DIY הבית. למי שלא מכיר את המושג, DIY היא חנות "עשה זאת בעצמך", שזה בעצם קיצור של  Do It Yourself. אני מטורפת על החנויות האלו. בכלל, אני חובבת מברגים, מקדחות, כלי עבודה ושטויות כאלו דומות ואחרות. בניגוד להרבה נשים, אני אוהבת להתעסק עם מפתחות שוודיים, שפיץ פלאיירים, ומפתחות אלן. 

החורף התחיל רשמית היום. לפחות זה מה שאמרו החזאים.  אני אוהבת חורף.  גם תבשילי חורף הם הפייבוריטים שלי.  הם תמיד מענגים, מנחמים, נעימים ומשביעים.  בישול ביין תמיד עושה לי שמח, אז החלטתי לא לחכות לשיא החורף, כי תבשילים כאלו טובים כל השנה, בטח ובטח בסתיו. הכנתי לי אחד כזה, שתמיד הולך אצלי נפלא - קדרת בשר ביין אדום, בבישול ארוך, והבטחתי לכם מתכון, אז הנה, אני מקיימת הבטחות. קדרת בשר ביין אדום

לאחרונה החלטתי שהגיע הזמן. לא, אני לא מהמשתפצות באופן תדיר, האמת שבקושי קרם לחות יש לי סבלנות לשים.  בוקר אחד את קמה, ורואה שהנה, הגיל מתחיל לתת את אותותיו.  ואני, ששנים אמרתי "אני? מה פתאום, הכי יפה טבעי!", החלטתי שנכון, הכי יפה טבעי, רק שהטבעי של גיל 40 פלוס ++++ זה לא הטבעי של גיל 30 :) החלטתי לעשות ניסוי. בקטנה. אני נגד נגד נגד הפיכת נשים לדונלד דק, ודמות האשה הברווזית גורמת לעור שלי לסמור. 

זה הביקור השני שלי בפארק פרס בחולון. בעבר, חולון הצטיירה בעיניי כעיר עייפה, נטולת קסם. וכן, כזו היא הייתה. הדגש על "הייתה". בשנים האחרונות חולון עברה שינוי משמעותי. היום, יש בה הכל. חולון מציעה לא מעט אפשרויות בילוי: מוזיאון העיצוב חולון, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, מוזיאון הילדים חולון, תיאטרון חולון, פארק המים "ימית 2000", היכל הקרח "Ice Peaks", ועוד ועוד. גם בתחום הקולינרי חולון הפכה בשנים האחרונות לבעלת סצינה קולינרית משלה, ומסעדות רבות נפתחות בה. 

פר דרייר. צילום: שרית גופן (יח"צ) תמיד כשמגיע חג סוכות, כולנו קמים בבוקר, וצריכים למצוא משהו לעשות. כי זה קצת חופש, ולחלק קצת לא. לחלק חצי יום, אבל לילדים יש המון זמן פנוי. כי זה לא שבת, וגם שומרי שבת יכולים לצאת ולבלות. אז אם אתם שואלים את עצמכם כבר מעכשיו מה עושים בסוכות, או לאן לצאת לבלות בסוכות, או מה עושים בחול המועד, או מה אפשרויות הבילוי הרבות והמגוונות לחג, הגעתם לפוסט הנכון. ריכזתי עבורכם המון פעילויות, לילדים, למבוגרים, כאלו שקשורות לאוכל טוב, או לספורט, או להפעלות לילדים, או מופעים לכל המשפחה ובכלל.  אז הנה, רשימה ענקית של אטרקציות לסוכות, במחירים שפויים, חלקן חינמיות. אז יאללה, לכו על זה. בטוחה שתמצאו מה לעשות בסוכות.  אני, מבין הרשימה הארוכה, בחרתי לי שלושה דברים שבא לי עליהם, אז נתראה :) וגמר חתימה טובה, חג סוכות שמח, ושנה טובה ומלאה פעילויות בכלל. 

אני לא יודעת מה אני חושבת על ברלין. מצד אחד, בפעמיים שביקרתי בה, נהנתי מכל מה שיש לה להציע. מצד שני, לרגעים, חוויתי בה רגעים של הרבה כאב ועצב. בכל פינה בברלין אפשר לראות את שרידי המלחמה "ההיא", זו שלעולם לא נשכח.  שם ההצגה "לבד בברלין", עורר בי חששות. קצת מפחיד להיות לבד בברלין, ולכו תדעו מה יקרה בה. הרי יש לה היסטוריה לא פשוטה. על בסיס ההיסטוריה הזו, כתב הנס פאלאדה את הספר "לבד בברלין". חייו לא היו פשוטים. הוא סירב להצטרף למפלגה הנאצית, נעצר ע"י הגסטפו, ולבסוף שוחרר. הלחצים שאיתם נאלץ להתמודד גבו מחיר, ופאלאדה החל להשתמש בסמים ואלכוהול. לאחר שגבלס הורה לו לכתוב רומן אנטישמי, פאלאדה התמוטט והוכנס לבית מחסה לפושעים חולי נפש. למרות התנאים הקשים, פאלאדה שרד ושוחרר עם תום המלחמה, אך נשאר מרוסק. אחד מחבריו החליט לפעול להחלמתו בעזרת הכתיבה, והפקיד בידיו תיק שנמצא בין תעודות הגסטפו, על זוג ממעמד הפועלים שמרד בנאצים. פאלאדה כתב את הספר ב-24 ימים בסך הכל, אבל לא הספיק לראות את ספרו יוצא לאור. הוא נפטר ב-1947, כמה שבועות לפני. 

אין מה לעשות. גיל 40 נתן את אותותיו, לפני כך וכך שנים, והוכיח לי שאני צריכה להרחיק. לא, לא לנדוד לארצות רחוקות, חלילה. להרחיק את הסמארטפון מהעיניים. בגיל ארבעים עוד הכחשתי, ב- 45 הפנמתי, ב-47 הבנתי שאין ברירה. אם אני רוצה לקרוא ספרים בלילה במיטה, או לקרוא את הווטסאפים האין סופיים, כדאי שאצטייד בזוג משקפיים. משקפיים הם קטע אופנתי. נכון, יש את הפשוטים, שנותנים מספר זהה בשתי העיניים, ומקרבים, מגדילים, ונותנים פתרון זול ומהיר. כאלו יש לקנות במחירים שבין 20 ל-100 ש"ח (לדוגמא בסופרפארם), אבל הן לא נותנות פתרון עיצובי-מיתוגי, ולא פתרון למספרים שאינם שווים בין שתי העיניים.

כשהחגים מגיעים, יש המון אירועים שקשורים לכלי בית, סירים, ומוצרים למטבח. בולטים מוצרי החשמל הקטנים, שהופכים כל בית למסעדה קטנה. אם פעם בשביל שייק טוב היינו צריכים בלנדר מטורף ואימתני, שיכתוש את הקרח בקלות, היום כבר אפשר בקלות להכין שייק מופלא בבית. כן, כן, גם עם פירות וירקות קשים. אני פה בשביל לספר לכם כמה אני מאושרת מהיום שהחמוד הזה, נינג'ה איי קיו, אצלי בבית. ואני באמת מאושרת. הפכתי לפריקית של שייקים. כבר כמה ימים אני שותה שייקים במגוון וריאציות. חלקם בריאים יותר, חלקם פירותיים יותר, וחלקם באמצע. מה שבטוח - אני נהנית משייק מופלא בפחות מדקה הכנה. זה מה שלוקח לנינג'ה הזה.

הפעם אני אפתח במשפט מסכם: הארוחה שאכלתי בריו גרנדה הייתה ראויה לשבח. ריו גרנדה - תזכרו את השם בפעם הבאה שיבוא לכם בשר טעים ואיכותי. ריו גרנדה הוא סטייקהאוס תל אביבי שהעיקר בו הוא בשר מעולה, לצד אלכוהול כיפי. גם פליאוליתים ישמחו לדעת שבתפריט יש מנות ללא גלוטן ומנות שמתאימות לקהילת הפליאו. מסעדה עם תפריט פליאו, מבחינתי, זה כיף גדול. פליאו, פליאו, פליאו - זה אומר בשר, בשר, בשר, וגם ירקות ופחמימות בריאות. ולא, פוקצ'ה זה ממש לא פחמימות בריאות. אז בשר וירקות זה הכי פליאו, וזה התאים בדיוק לתזונה שלי ושל שותפתי לארוחה, שגם היא פליאוליתית מוצהרת.

לאחרונה יצא לי להשתתף בחגיגות. לא סתם חגיגות, אלא חגיגות אלכוהוליות במיוחד. החגיגות של אתר האלכוהול מס. 1 בארץ: paneco.co.il פאנקו, האתר למכירת אלכוהול שכולם כבר מכירים  (ומי שלא - ממש מפסיד, גם כסף), חגג שנה להיווסדו. חגגנו עם כל הצוות של פאנקו באירוע שמח במיוחד.

מלון חוף נחשולים הוא מלון די ותיק. בשנות ה-70 הקים קיבוץ נחשולים את בית ההארחה שלו כמעט על קו המים, ולאחרונה הוא התחדש בחדרי בוטיק, שחלקם עם בריכה פרטית, וכולם צופים לים, ונמצאים במרחק פסיעה מהחוף. החודש: אוגוסט הקיצי והחם. המיקום: מלון נחשולים. המותשות מהקיץ וזקוקות נואשות לקצת אוויר ים והרבה בריכה: אני והבת שלי, שאוטוטו מתגייסת. הבונוס: אגף הבוטיק החדש, בריכה פרטית, ים ממול, וארוחת בוקר במסעדת הבוטיק.  זה הקונספט, ועכשיו אני אספר לכם איך היו יומיים באגף הבוטיק החדש של מלון נחשולים. הגענו למלון אחרי ארוחת צהריים בנמל קיסריה. השעה הייתה שלוש, מה שמוגדר כ"שיא החום" בחודש אוגוסט. אנחנו רק רצינו להיכנס לחדר, או יותר נכון - להיכנס לבריכה שצמודה אליו :) אז נכנסנו, כמובן.

אוכל ואני זו אהבה. נו, אתם הרי יודעים :) השבוע הזמינו אותי להשקה של ערוצי הלייף סטייל החדשים של סלקום TV. למה הלכתי? כי אני פודי'ז ידועה, והיה אוכל של השף יוסי שיטרית (משייה), ושאני אוותר על משייה? :) מעבר לאוכל המשגע של משייה (ממליצה בחום, לא מזמן אכלתי שם ארוחת ערב, והיה טעים בטירוף), הרי כשמדברים איתי על עולם התוכן שלי, ומספרים לי שהעולם הזה הולך להשתנות, זה מעורר עניין.  בכירי סלקום הציגו לנו את הערוצים החדשים בסלקום TV, ערוצי הלייף סטייל היוקרתיים בעולם.

אני מודה: אני קצת "משוחדת".  יש לי בבית את המג'ימיקס, ואין בכלל ספק, הוא מכשיר שעוזר לי במטבח, הכל נקצץ ומגורד בשניות. יכולת הפריסה שלו מדהימה, ואני מאד מאד שמחה שרכשתי אותו לפני כשנה וחצי, אחרי שמעבד המזון הישן שלי כבר הראה סימני גסיסה. אני אחזור לדבר עליו אחר כך, כי אני רוצה להתחיל עם מכשיר שדווקא עליו חשוב לי לספר לכם, כי הוא עוסק בדיוק בתזונה החדשה שלי, תזונה בריאה. אם אתם עוד לא מכירים את סיר האידוי והבישול - אז זה הזמן :) השף הצרפתי של מג'ימיקס הגיע לארץ כדי להציג את המוצרים של החברה, ואת הדרך לעבוד איתם כדי לעשות את החיים לקלים יותר במטבח.

הסיפור של מסעדת לימה ניפו מתחיל לפני יותר מ-100 שנים. בשנת 1889, כ-7,000 עובדים יפניים הגיעו לפרו עם חוזי עבודה למספר שנים. עם סיום חוזי העבודה, עובדים יפנים רבים החליטו להישאר בפרו. הקהילה היפנית בלימה יצרה תרבות קולינרית חדשה, הנייקי (Nikkei), המשלבת בין המטבח הפרואני ליפני. בהשראת המטבח המשולב, נפתחה מסעדת לימה ניפו ביפו, כשתפריט המסעדה ניזון על השילוב שבין האוכל היפני המדויק וטעמי האוכל הפרואני. טכניקות בישול יפניות וטעמים פרואניים הם בהחלט שילוב שהרגיש לי ששווה לטעום. הגעתי לארוחת ערב בלימה ניפו.

אני אוהבת חגים. מאד אוהבת חגים. כולם עסוקים בהיסטריית קניות, במתנות, בבישולים, בנסיעות, ואווירה של פאניקה ושמחה באוויר. דיסוננס מרתק. מה אני הכי אוהבת בחגים? את כל אולמות התצוגה של חנויות כלי הבית. כולן מציגות פטנטים חדשים למטבח, כלים מרגשים, מתנות מקסימות, והרי ידוע שכלים נאים עושים לי ולכל אחד שאוהב את המטבח - ממש ממש שמח. אולם התצוגה של נעמן ענק. לונה פארק של ממש. באתי להתרשם מהמוצרים המעניינים החדשים מהקולקציות החדשות, ואני חייבת להודות: היה הרבה מה לראות, והמון דברים להתפעל מהם.