תמונות מהחיים הטובים

בערך פעמיים בחודש אני מקבלת סיר.  סיר כזה, סיר אחר, עם ציפוי כזה, עם ציפוי אחר. עם ידית כזו, או ידית דומה, וכולם בסוף די דומים.  יש טובים יותר, יש פחות. אבל כזה חתיך - עוד לא היה לי.  אני אוהבת סוטאז'ים. יש לי כמה כאלו. הם תמיד כיפיים לבישול, נוחים מבחינת גובה, והם מאד שימושיים במטבח שלי.  כשראיתי את הסוטאז' מהסדרה האיטלקית החדשה של גיל חובב - התאהבתי ברגע. 

הרגע הזה, שבו אני מחנה פעם בשנה את הרכב במלון פסטורל כפר בלום, הוא רגע קסום במיוחד. הלב שלי מתמלא אוויר, הריאות גם. פתאום, שום דבר לא נראה לי קשה מדי, מעיק מדי, חשוב מדי.  אני פשוט יודעת שאני נכנסת לסוף שבוע שישכיח ממני את כל מה שיושב על הלב, על הראש, על הכתפיים. פסטורל כפר בלום הוא מקום מזכך.  וזה, עוד לפני שבכלל הזכרתי את סופי השבוע המוזיקליים שלו: פסטורליה בצלילים. 

אני ממש אוהבת את פסח. ממש ממש אוהבת.  לא, ממש לא בגלל המצות. אולי בגלל הקניידלעך.  אבל לא, בעיקר בגלל כלי הבית והמבצעים המטורפים החג.  הרבה פעמים כשאני צריכה לקנות משהו, אני מחכה לפסח. כולם רוצים למכור, וכולם רוצים לקנות, וככל שיותר רוצים למכור, המחירים אטרקטיביים בהתאמה. והמתנות לחג, איזה כיף. ההתחדשות, תענוג. אני קונה לעצמי מתנות לחג, יש לי תקציב שנקרא "מתנות לחג פסח". נשבעת.

את הפוסט הזה אני מקדישה לשף מוכשר מאד, שעושה אוכל טעים מאד, ושהרים מסעדה לתפארת. כשאנחנו מדברים על "אוכל ערבי", אנחנו מייד נוטים לחשוב על כיוון של חומוס, שיפודים, פיתות, ממולאים, כנאפה. בשנים האחרונות המטבח הערבי בארץ הפך להיות מתוחכם יותר, מקצועי יותר, ויש מספר שפים ערבים שלקחו את המטבח הערבי לקצה, ולקונספט קולינרי מפואר ומעניין. 

לאחרונה התחלתי לחבב מזרקים. באופן רגיל, אני לא באמת אוהבת אותם. בנסיבות רגילות - הם מציקים, הם באים בגלל דברים לא טובים, בדיקות כאלו ואחרות, ועוד צרות. אבל, לאחרונה, התחלתי דווקא להרגיש צורך להשתמש בהם. רק לדברים טובים. אחרי שהחיים קצת התישו אותי, והמראה שלי הפך להיות קצת עייף, לא סירבתי להצעה לבוא לרופא להזרקה. כמה מחברותיי כבר התחילו להיכנס לטיפולי פנים כירורגיים, מתיחות פנים, חוטים, ועוד מיני דברים שממש לא בא לי עליהם. אבל כן בא לי קצת מילוי קמטים, וכן בא לי קצת הזרקת חומרי מילוי.

אני מודה: אני גרגרנית לא קטנה. אוהבת לאכול. לפעמים אני מגזימה. לא, זה לא אומר שאני מאושרת אחרי זה. לפעמים ההגזמה ממש מוגזמת. מצד שני, לפעמים יש ימים שבא לצאת מהמסגרת, או שיש רעב חריג, או סתם רגע של תיאבון בלתי הגיוני. בדיוק לרגעים האלו החליטו ברשת Black להגזים ממש עם המבורגרים "ממש ממש מוגזמים"- סדרה לאמיצים בלבד! הוזמנתי לבדוק את סדרת המוגזמים. אני חייבת לציין שהיום, ההגזמות עם הכמויות הן קצת פחות בשבילי. הבן שלי, לעומת זאת, תמיד בוחר את האופציה הגדולה יותר, לפחות בגזרת ההמבורגרים. עבורו - המוגזמים זה אושר.

משלוחי מנות יכולים להיות סטנדרטיים, ויכולים להיות מאד מאד מיוחדים וכיפיים. הפעם, ריכזתי עבורכם כמה רעיונות היסטריים למשלוחי מנות, רק מדברים שאני הייתי שמחה לקבל - ואם הייתם נותנים לי להרכיב לכם את משלוח המנות - הייתם מאושרים, מבטיחה לכם :)

לפעמים בא לי משהו מתוק אחרי הארוחה. חטיף שכזה. קינוח.  מאז שהתחלתי לאכול "ללא גלוטן, ללא סוכר", אני משתדלת לא לאכול חטיפים מתועשים, אלא דברים בריאים יותר, טבעיים יותר, ולהעדיף סוכר שהוא סוכר פירות - ולא סוכר מעובד.  המתכון לגלילי התמרים הוא ללא גלוטן, ללא אפיה, מהיר הכנה, ומלא בדברים טובים ובריאים.  את חטיפי האנרגיה מהתמרים אני מכירה עוד מהימים שרכבתי בשטח עם האופניים. החבר'ה תמיד היו מביאים תמרים לרכיבה, ואחד מהם תמיד הגיע עם קופסה שבתוכה היו מטבעות תמרים עם המון דברים טובים בפנים. הם לגמרי חטיפי אנרגיה, וגם דלים בשומן רק שיש בעיה אחת - מאד קשה להפסיק לאכול מהם :)

לאחרונה הוזמנתי לבחון את קולוקציית המטבחים החכמים של "אביבי מטבחים". אני חובבת מטבחים, הרי זה ידוע. המטבח הוא לב הבית עבורי, והוא המקום שבו אני "מבלה" חלק גדול מיומי. מכיוון שני לפני הקמת מטבח חדש, הנושא מאד עניין אותי, ובהתרגשות מהולה בשמחה נכנסתי לאולם התצוגה המפואר של "אביבי מטבחים" בהרצליה פיתוח. המטבחים החכמים, או בשמם הרשמי "קולקציית SMART KITCHEN", מעוררים תיאבון. לא רק לאוכל, גם לסטייל. כי מטבח צריך סטייל, נקודה. ברור שסטייל חייב ללכת יד ביד עם פונקציונליות, כי אחרת אין לזה ערך ממשי, אבל זה בדיוק מה שמייחד את הקולקציה: יפה, חכמה, פונקציונלית, מרגשת.

ימי חמישי אצלי הם ימים מיוחדים."ימי פינוק", אני קוראת להם.  פינוק לחיילים שלי, כי הכי מגיע להם. בימי חמישי אני מבשלת מוקדם. הילדים חוזרים מהצבא, בשישי יש להם חופש, וכבר מחמישי אני מפנקת אותם בדברים טעימים ובהרבה אוכל ביתי, אחרי שבמשך השבוע הם אוכלים צהריים בבסיס.

כשמערבבים לי אוכל עם צילום - אני באמת לא צריכה כלום, אני מאושרת. עכשיו בטח יהיה לכם ברור למה לא יכולתי לסרב לבוקר שישי של סדנת צילום ואוכל, שפורסם באתר המעולה funzing , שמאפשר למצוא טריליון פעילויות פנאי במיליון תחומים. טוב, אני מחפשת תמיד צילום ואוכל, שני התחביבים שלי. כשאני מוצאת את שניהם - אני יודעת שאני הולכת להנות.

עיצוב הבית זה נושא שאני מאד מאד אוהבת להתעסק איתו. אם היה לי כשרון עיצובי, מעבר ללהתלהב מפריטים כאלו או אחרים, בטוח הייתי בוחרת להיות מעצבת פנים. אבל כמו שהבנתם - אין לי יכולת לראות חלל שלם, אלא פריט פריט. אני יכולה להגיד מה יפה בעיניי ומה לא - אבל לחבר את הפריטים לתוך החלל - ולעשות מהם מקשה אחת הרמונית - אין סיכוי.  כשאני נכנסת למקומות של עיצוב, גם אם קוראים להם איקאה, בא לי לעבור דירה ולהתחיל להכניס פריטים מעלפים הביתה. נו, מי לא רוצה להעיף את כל הדברים שאספנו עם השנים - ולהתחיל מחדש עם בית שנראה כמו מעיתון הום סטיילינג?  אני כן. כשנכנסתי ללונה פארק של קסטיאל בסניף חוצות המפרץ, בדרך לסופ"ש בצפון, לא רציתי לצאת. רציתי לקחת הכל הביתה. ה-כ-ל. כמעט. AS IS.  כי קסטיאל AS IS, הקונספט היותר צעיר וידידותי ברמת התמחור - הוא קונספט מדהים בעיניי.  ריהוט צעיר ומודרני, צבעוני ומהפכני, רגוע ומשוגע, וכזה שבא לי לשים על הטנדר, ולנסוע איתו עד הבית. AS IS.

לאחרונה הוזמנתי לארוחת ערב במסעדה יפנית.  "זה באזור הבורסה", היא אמרה. אז נסעתי. אני, שמכירה את הבורסה בשעות היום ועם אפס סיכוי לחניה בפחות מ-1000 ש"ח ליום (נו, הבנתם), הופתעתי לגלות שיש לי ברחוב סמוך למסעדה המון מקום לחנות בו. כבר יתרון גדול.  מסעדת  מאצויה נמצאת על כביש ראשי, ברחוב מנחם בגין, ממש ממול מלון לאונרדו סיטי טאוור.  באתי בלי ציפיות. יש המון מסעדות אסיאתיות לאחרונה, מעטות מהן טובות ממש. חוצמזה, תמיד עדיף לבוא עם ציפיות נמוכות, ככה אין אכזבות.

וולנטיין הוא יום חג לאוהבים. נכון, הוא חג נוצרי, ושמו המלא הוא יום ולנטינוס הקדוש (בלטינית: Dies sanctus Valentinus;  באנגלית: St. Valentine's Day), אבל אהבה זו אהבה, והדת שלה ממש לא רלוונטית. תמיד טוב לחגוג אהבה. וולנטיין דיי אומץ גם בישראל כיום האהבה, בנוסף לחגיגות של יום האהבה העברי, המצוין בט"ו באב. לקראת הוולנטיין דיי הקרוב מאד, קיבצתי עבורכם כמה רעיונות לחגיגות ו/או מתנות לאוהבים. לאלו שרוצים לפנק ביג טיים

צילום: חנן דיאמנט (יח"צ) הוזמנתי להשקה בריאה במיוחד. "סופר פוד".  מכיוון שלאחרונה אני אוכלת יותר מזון בריאות ופחות ג'אנק, שמחתי. חידושים בתחום המזון הבריא תמיד תורמים לי.  ובכלל, כשהשף המוביל את ההשקה הוא עומר מילר, אז בכלל תמיד כיף. ההשקה התקיימה ב "ניופאן גורמה" , שם גם למדתי קורס קונדיטוריה לאחרונה, מקום שתמיד כיף לחזור אליו. את "חבר" אנחנו מכירים כמועדון שווה במיוחד, רק שלרובנו אין זכות כניסה למועדון השווה הזה. כן, כן, מועדון לאנשי צבא, קצינים ואנשי קבע, ולמשרתי כוחות הביטחון. אז אם עד היום לא נתנו לנו להיכנס - עכשיו נותנים לנו פתח, ומי שלא ינצל את הפתח הזה - יפסיד בטוח. כי אחרי הכל, מדובר בבריאות שלנו.

לפני כשבועיים היו לי כמה סידורים בחלקה הקצת יותר דרומי של הארץ. על הדרך נפגשתי עם חברה שגרה לא רחוק ממסעדת "כרמים" במושב סגולה , שנמצא בין קרית מלאכי לקרית גת, לבאים מצפון. עליתי על כביש 6, ותוך כ-45 דקות הגעתי לכניסה למושב סגולה, למסעדת כרמים של השף סהר רפאל. קיוויתי שהמסעדה שמרה על יציבות.  יצא לי לאכול בה לפני כמה שנים, והיה מעולה. בעיניי, היא שייכת לז'אנר המסעדות שרוצים לחזור אליהן. מסעדת שף שווה, כך זכרתי אותה. נסעתי עם חשש. לא מעט יוצא שמסעדה שנהנתי בה, וחזרתי אליה אחרי תקופה - מרגישה לי בסטטוס "עייפות החומר". המנות כבר לא מושקעות, הטעמים כבר לא חדים, והשירות לא כשהיה.

אני אתחיל עם הצהרה: אני מטורפת על פיצה! למרות שאני ממעטת בגלוטן, ומרגישה עם זה נפלא, רק דבר אחד מוציא אותי מיכולת האיפוק: פיצה שיוצאת מטאבון, חמה וטעימה. כשיש עליה תוספות מעניינות - בכלל.  החדשות של אסף גרניט נחתו אצלי בבית, לבדיקה, וכמובן שלא יכולתי להישאר אדישה אליהן. אחרי יריית הפתיחה של "פיצת השף" של דומינו'ס , שכללה חמש פיצות מעניינות (ארבע מחבתות, בקרנה, בצלאל, פולנטה ושקשוקית), יצא הליין החדש בסדרת Assaf Granit by Domino's Pizza  שלוש פיצות חדשות בקולקציית החורף: מלכת השוק, פלנצ'ה עגבניות ו-102.

אתם רואים את הסלמון הכבוש בסלק בתמונה שלמעלה? תכף יהיה מתכון שף למנה הטעימה הזו. שף ניר כרמלי אירח אותי בבר מדליק, בר דגים. ואיך קוראים לבר הדגים הזה? פשוט: בר דגים :) מנת הגרבדלקס (סלמון כבוש) הייתה כ"כ מעניינת וטעימה, שהבהרתי לשף שבלי המתכון למנה הזו, אני לא יוצאת מהמסעדה. הפעלתי גם את קסמיי, והצלחתי להשיג לכם את המכון הכיפי הזה. אבל קודם, קצת על המקום, בר דגים.

החודש נחתו אצלי בבית לא מעט מוצרים חדשים ומעניינים. חלקם יותר, חלקם פחות, חלקם מעולים, חלקם נחמדים. החלטתי לשתף אתכם בתובנות שלי ובהמלצות לגביהם, שלא תגידו שאני משאירה את כל המידע המעניין לעצמי.

יש משהו בבישול בסיר אחד, שעושה לי שמח. ממש כיף להכניס הכל לסיר, ולשכוח ממנו לזמן מה. ואז, כבמטה קסם, הוא מסיים את תפקידו על הכיריים, והופך לארוחה שלמה ונהדרת בסיר אחד. בלי יותר מדי כלים לרחוץ, בלי יותר מדי עבודה, והקסם קורה. במיוחד בחורף, תבשילים כאלו משמחים אותי במיוחד.  כשזמינו אותי לסדנת בישול שהשם שלה "הכל בסיר אחר", לא הייתי צריכה לחשוב יותר מדי.  עניתי: "ברור שכן".  לא אכפת היה לי מי מזמין, מתי או איפה. העיקר "סיר אחד". 

את השף יובל פכלר כבר פגשתי שלוש פעמים. פעמיים במשכנה הקודם של מסעדת "סלבה וידה" (‎Salva Vida - מציל חיים), כשהמסעדה תיפקדה כמסעדת פופ אפ בחצר של מלון בראון, ופעם אחת, לאחרונה, כשהגעתי לבדוק מה השתנה במקום החדש והקבוע - מלון 88 שיושב על רח' הירקון, בפינת רחוב גורדון. הערב היה קריר.  הגענו לשולחן שהוזמן עבורנו בסלבה וידה.  חלפנו על פניו של פקיד הקבלה של המלון, שנמצא בכניסה לבר של המסעדה, ותוך שלושה צעדים וחצי כבר תפסנו את מקומנו במרפסת הנעימה והמקורה.  סלבה וידה היא לא מסעדה ענקית. יש לה חלל פנימי נעים ורומנטי לרגעים, ועוד כמה שולחנות בחוץ, ממש על פינת הרחוב. 

צילום: גליה אבירם (יח"צ) סשימי, באופן כללי, זה מאכל שחביב עלי במיוחד.  כשהשף דניאל זך הזמין אותי לטעום את המנה החדשה במסעדה שלו, אסיה מוניקה, לא היססתי. האוכל באסיה מוניקה תמיד טוב. היא קרובה אלי, 5 דקות מהבית.  אין לה בעיות חניה, ויש סשימי.  נראה היה שזה הולך להיות מושלם. לקחתי את החברה שלי, מיה, ויצאנו לאכול, רגע לפני שהיא עולה על מטוס לתאילנד לשהות ארוכה. המנה,  Poke' Bowl , היא סלט סשימי בהרכבה אישית.

חנוכה תמיד היה אצלנו חגיגה גדולה. כל בני המשפחה היו מתכנסים, בעיקר בשביל הסופגניות והלביבות שאמא שלי הייתה מכינה.  לעולם, אבל לעולם אני לא אשכח את טעם הסופגניות הקטנות והטעימות שאמא שלי הייתה מכינה, ותמיד אני מתגעגעת לערבי חנוכה אצלה, כשהיא עוד הייתה מארחת ומבשלת בלי הפסקה.  המתכון הזה, מתכון ללביבות תפוחי אדמה, הוא המתכון המשפחתי שלנו.  אמנם אצלנו לא היו מכניסים לתוכו עשבי תיבול, ואני דווקא כן מכניסה פטרוזיליה, כי זה טעים לי, אבל אפשר גם בלי. מתכון פשוט, אבל חשוב לשמור על הכללים כדי לקבל לביבות רכות מבפנים וקריספיות מבחוץ.

לאחרונה הזדמן לי להגיע לסופ"ש סתוי צפוני. כל יציאה צפונה טומנת בחובה תגליות קולינריות חדשות. את רוב הפינות התל אביביות והמרכזיות אני כבר מכירה, אבל את אלו שבאזורים המרוחקים ממני, קצת פחות. התחנה הראשונה בטיול הייתה חיפה. נשלחתי לבדוק מסעדת דגים ופירות ים. "טעים", אמרו לי. אישפיש . השם, אני מודה, היה לי מוזר. מצד שני, כשמגלים מי עומד מאחוריו, מבינים שהוא לא מוזר כלל וכלל, אפילו הגיוני מאד. איש של דגים. יש יותר אישפיש מזה?

יש לי מקומות לכל דבר.  מסעדת הבית, בית קפה הבית, חוף הבית, וגם DIY הבית. למי שלא מכיר את המושג, DIY היא חנות "עשה זאת בעצמך", שזה בעצם קיצור של  Do It Yourself. אני מטורפת על החנויות האלו. בכלל, אני חובבת מברגים, מקדחות, כלי עבודה ושטויות כאלו דומות ואחרות. בניגוד להרבה נשים, אני אוהבת להתעסק עם מפתחות שוודיים, שפיץ פלאיירים, ומפתחות אלן. 

החורף התחיל רשמית היום. לפחות זה מה שאמרו החזאים.  אני אוהבת חורף.  גם תבשילי חורף הם הפייבוריטים שלי.  הם תמיד מענגים, מנחמים, נעימים ומשביעים.  בישול ביין תמיד עושה לי שמח, אז החלטתי לא לחכות לשיא החורף, כי תבשילים כאלו טובים כל השנה, בטח ובטח בסתיו. הכנתי לי אחד כזה, שתמיד הולך אצלי נפלא - קדרת בשר ביין אדום, בבישול ארוך, והבטחתי לכם מתכון, אז הנה, אני מקיימת הבטחות. קדרת בשר ביין אדום

לאחרונה החלטתי שהגיע הזמן. לא, אני לא מהמשתפצות באופן תדיר, האמת שבקושי קרם לחות יש לי סבלנות לשים.  בוקר אחד את קמה, ורואה שהנה, הגיל מתחיל לתת את אותותיו.  ואני, ששנים אמרתי "אני? מה פתאום, הכי יפה טבעי!", החלטתי שנכון, הכי יפה טבעי, רק שהטבעי של גיל 40 פלוס ++++ זה לא הטבעי של גיל 30 :) החלטתי לעשות ניסוי. בקטנה. אני נגד נגד נגד הפיכת נשים לדונלד דק, ודמות האשה הברווזית גורמת לעור שלי לסמור. 

זה הביקור השני שלי בפארק פרס בחולון. בעבר, חולון הצטיירה בעיניי כעיר עייפה, נטולת קסם. וכן, כזו היא הייתה. הדגש על "הייתה". בשנים האחרונות חולון עברה שינוי משמעותי. היום, יש בה הכל. חולון מציעה לא מעט אפשרויות בילוי: מוזיאון העיצוב חולון, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, מוזיאון הילדים חולון, תיאטרון חולון, פארק המים "ימית 2000", היכל הקרח "Ice Peaks", ועוד ועוד. גם בתחום הקולינרי חולון הפכה בשנים האחרונות לבעלת סצינה קולינרית משלה, ומסעדות רבות נפתחות בה. 

פר דרייר. צילום: שרית גופן (יח"צ) תמיד כשמגיע חג סוכות, כולנו קמים בבוקר, וצריכים למצוא משהו לעשות. כי זה קצת חופש, ולחלק קצת לא. לחלק חצי יום, אבל לילדים יש המון זמן פנוי. כי זה לא שבת, וגם שומרי שבת יכולים לצאת ולבלות. אז אם אתם שואלים את עצמכם כבר מעכשיו מה עושים בסוכות, או לאן לצאת לבלות בסוכות, או מה עושים בחול המועד, או מה אפשרויות הבילוי הרבות והמגוונות לחג, הגעתם לפוסט הנכון. ריכזתי עבורכם המון פעילויות, לילדים, למבוגרים, כאלו שקשורות לאוכל טוב, או לספורט, או להפעלות לילדים, או מופעים לכל המשפחה ובכלל.  אז הנה, רשימה ענקית של אטרקציות לסוכות, במחירים שפויים, חלקן חינמיות. אז יאללה, לכו על זה. בטוחה שתמצאו מה לעשות בסוכות.  אני, מבין הרשימה הארוכה, בחרתי לי שלושה דברים שבא לי עליהם, אז נתראה :) וגמר חתימה טובה, חג סוכות שמח, ושנה טובה ומלאה פעילויות בכלל. 

אני לא יודעת מה אני חושבת על ברלין. מצד אחד, בפעמיים שביקרתי בה, נהנתי מכל מה שיש לה להציע. מצד שני, לרגעים, חוויתי בה רגעים של הרבה כאב ועצב. בכל פינה בברלין אפשר לראות את שרידי המלחמה "ההיא", זו שלעולם לא נשכח.  שם ההצגה "לבד בברלין", עורר בי חששות. קצת מפחיד להיות לבד בברלין, ולכו תדעו מה יקרה בה. הרי יש לה היסטוריה לא פשוטה. על בסיס ההיסטוריה הזו, כתב הנס פאלאדה את הספר "לבד בברלין". חייו לא היו פשוטים. הוא סירב להצטרף למפלגה הנאצית, נעצר ע"י הגסטפו, ולבסוף שוחרר. הלחצים שאיתם נאלץ להתמודד גבו מחיר, ופאלאדה החל להשתמש בסמים ואלכוהול. לאחר שגבלס הורה לו לכתוב רומן אנטישמי, פאלאדה התמוטט והוכנס לבית מחסה לפושעים חולי נפש. למרות התנאים הקשים, פאלאדה שרד ושוחרר עם תום המלחמה, אך נשאר מרוסק. אחד מחבריו החליט לפעול להחלמתו בעזרת הכתיבה, והפקיד בידיו תיק שנמצא בין תעודות הגסטפו, על זוג ממעמד הפועלים שמרד בנאצים. פאלאדה כתב את הספר ב-24 ימים בסך הכל, אבל לא הספיק לראות את ספרו יוצא לאור. הוא נפטר ב-1947, כמה שבועות לפני.