תמונות מהחיים הטובים

כחובבת סמארטפונים, אייפדים, וגאדג'טים בכלל, בעולם הטכנולוגי מרתק אותי.  את האייפון הראשון שלי רכשתי עוד לפני שבכלל הגיע לארץ. אייפון 1, הראשון והמתוחכם.  לא יכולתי שלא להיכנס לחנות apple בניו יורק, ולקחת לי אחד כזה.  זה היה מלהיב, זה היה מרגש, זה היה ייחודי - וכ"כ חדשני - שהייתי חייבת שמישהו ידריך אותי.  וכשקניתי את האייפד - בכלל הסתבכתי עם עצמי. אם רק היה מישהו שידריך אותי :)

"אני אפגוש אותך בנמל", אמר לי מיכה בשיחתנו הטלפונית. "אין בעיה", עניתי, כשכל מה שאני רוצה זה רק להגיע.  השעה הייתה מאוחרת. למלון הבוטיק "ערבסק" בעכו הייתי אמורה להגיע בשעות אחה"צ המוקדמות. מגוון אירועים לא צפויים עיכבו אותי בכמה שעות, ולמלון הגעתי ללא מזוודה (שנשכחה בבית), ללא בגדים, ללא איפור - ובעצם, בלי כלום. עצרתי בסופר פארם, קניתי מברשת שיניים ומשחת שיניים, וקיוויתי שאצליח לשרוד. היו רגעים שרציתי לחזור מהצפון הביתה, ולוותר על הלילה במלון. מצד שני, העייפות כבר איימה להרדים אותי על ההגה, אז החלטתי להישאר. כשפגשתי את מיכה, שהתעקש לבוא ללוות אותנו, כי מאוחר, ואולי לא נמצא את המיקום המדויק, עוד הייתי במצב רוח מדוכדך. הלכתי אחרי מיכה בסמטאות של העיר העתיקה, ורק רציתי לנחות על המיטה. ואז נכנסתי בדלת, למלון שעשה לי קסמים בלב.

כמו בכל שנה, גם השנה אתם מתלבטים איזו מתנה להביא, איזה יין לקנות למארחים, או לאירוח, ומה הכי כיף לקבל או לתת. כמה רעיונות מדליקים במיוחד, ואל תפספסו את התבנית המעולה. שיהיה חג מאד מאד שמח :)

אין מה לעשות - מוצרי חשמל יוקרתיים למטבח עושים לי את זה.  הם תמיד הפנטזיה שלי. אני לא רוצה יאכטה, ולא לגור מול הים.  אין לי חלומות גדולים ונטולי פורפורציות. יש לי חלומות קטנים, ואיכשהו, הם תמיד קשורים למטבח, או למכוניות :) כשנכנסתי לאולם התצוגה של גורנייה, הוקסמתי. 

דבר אחד ידוע ובטוח: אני לא אוהבת לבלות שעות במטבח בהכנת מתכונים מורכבים.  אני אוהבת מהר, מזין, וטעים.  זו בדיוק המנה הזו. כל פעם שאני בלחץ זמן, שזה כמעט תמיד, ואני צריכה להכין צהריים בזריזות - אני מוציאה את המתכון הזה שלי ממעמקי הזיכרון, ותוך חצי שעה גג יש ארוחת צהריים שמתחסלת די מהר. האמת? אין כמעט פעם שנשאר משהו שיכול להיכנס למקרר לטובת ארוחת צהריים למחר.  זה פשוט לא קורה.  אז ביקשתם, ואני, לא יכולה להשאיר אתכם בלי מתכון למנה הנהדרת הזו. היא מדהימה גם כשבאים אורחים. הצבעים שלה, הטעמים והקלות - הופכים אותה למושלמת לאירוח. 

בערך פעמיים בחודש אני מקבלת סיר.  סיר כזה, סיר אחר, עם ציפוי כזה, עם ציפוי אחר. עם ידית כזו, או ידית דומה, וכולם בסוף די דומים.  יש טובים יותר, יש פחות. אבל כזה חתיך - עוד לא היה לי.  אני אוהבת סוטאז'ים. יש לי כמה כאלו. הם תמיד כיפיים לבישול, נוחים מבחינת גובה, והם מאד שימושיים במטבח שלי.  כשראיתי את הסוטאז' מהסדרה האיטלקית החדשה של גיל חובב - התאהבתי ברגע. 

הרגע הזה, שבו אני מחנה פעם בשנה את הרכב במלון פסטורל כפר בלום, הוא רגע קסום במיוחד. הלב שלי מתמלא אוויר, הריאות גם. פתאום, שום דבר לא נראה לי קשה מדי, מעיק מדי, חשוב מדי.  אני פשוט יודעת שאני נכנסת לסוף שבוע שישכיח ממני את כל מה שיושב על הלב, על הראש, על הכתפיים. פסטורל כפר בלום הוא מקום מזכך.  וזה, עוד לפני שבכלל הזכרתי את סופי השבוע המוזיקליים שלו: פסטורליה בצלילים. 

אני ממש אוהבת את פסח. ממש ממש אוהבת.  לא, ממש לא בגלל המצות. אולי בגלל הקניידלעך.  אבל לא, בעיקר בגלל כלי הבית והמבצעים המטורפים החג.  הרבה פעמים כשאני צריכה לקנות משהו, אני מחכה לפסח. כולם רוצים למכור, וכולם רוצים לקנות, וככל שיותר רוצים למכור, המחירים אטרקטיביים בהתאמה. והמתנות לחג, איזה כיף. ההתחדשות, תענוג. אני קונה לעצמי מתנות לחג, יש לי תקציב שנקרא "מתנות לחג פסח". נשבעת.

את הפוסט הזה אני מקדישה לשף מוכשר מאד, שעושה אוכל טעים מאד, ושהרים מסעדה לתפארת. כשאנחנו מדברים על "אוכל ערבי", אנחנו מייד נוטים לחשוב על כיוון של חומוס, שיפודים, פיתות, ממולאים, כנאפה. בשנים האחרונות המטבח הערבי בארץ הפך להיות מתוחכם יותר, מקצועי יותר, ויש מספר שפים ערבים שלקחו את המטבח הערבי לקצה, ולקונספט קולינרי מפואר ומעניין. 

לאחרונה התחלתי לחבב מזרקים. באופן רגיל, אני לא באמת אוהבת אותם. בנסיבות רגילות - הם מציקים, הם באים בגלל דברים לא טובים, בדיקות כאלו ואחרות, ועוד צרות. אבל, לאחרונה, התחלתי דווקא להרגיש צורך להשתמש בהם. רק לדברים טובים. אחרי שהחיים קצת התישו אותי, והמראה שלי הפך להיות קצת עייף, לא סירבתי להצעה לבוא לרופא להזרקה. כמה מחברותיי כבר התחילו להיכנס לטיפולי פנים כירורגיים, מתיחות פנים, חוטים, ועוד מיני דברים שממש לא בא לי עליהם. אבל כן בא לי קצת מילוי קמטים, וכן בא לי קצת הזרקת חומרי מילוי.

אני מודה: אני גרגרנית לא קטנה. אוהבת לאכול. לפעמים אני מגזימה. לא, זה לא אומר שאני מאושרת אחרי זה. לפעמים ההגזמה ממש מוגזמת. מצד שני, לפעמים יש ימים שבא לצאת מהמסגרת, או שיש רעב חריג, או סתם רגע של תיאבון בלתי הגיוני. בדיוק לרגעים האלו החליטו ברשת Black להגזים ממש עם המבורגרים "ממש ממש מוגזמים"- סדרה לאמיצים בלבד! הוזמנתי לבדוק את סדרת המוגזמים. אני חייבת לציין שהיום, ההגזמות עם הכמויות הן קצת פחות בשבילי. הבן שלי, לעומת זאת, תמיד בוחר את האופציה הגדולה יותר, לפחות בגזרת ההמבורגרים. עבורו - המוגזמים זה אושר.

משלוחי מנות יכולים להיות סטנדרטיים, ויכולים להיות מאד מאד מיוחדים וכיפיים. הפעם, ריכזתי עבורכם כמה רעיונות היסטריים למשלוחי מנות, רק מדברים שאני הייתי שמחה לקבל - ואם הייתם נותנים לי להרכיב לכם את משלוח המנות - הייתם מאושרים, מבטיחה לכם :)

לפעמים בא לי משהו מתוק אחרי הארוחה. חטיף שכזה. קינוח.  מאז שהתחלתי לאכול "ללא גלוטן, ללא סוכר", אני משתדלת לא לאכול חטיפים מתועשים, אלא דברים בריאים יותר, טבעיים יותר, ולהעדיף סוכר שהוא סוכר פירות - ולא סוכר מעובד.  המתכון לגלילי התמרים הוא ללא גלוטן, ללא אפיה, מהיר הכנה, ומלא בדברים טובים ובריאים.  את חטיפי האנרגיה מהתמרים אני מכירה עוד מהימים שרכבתי בשטח עם האופניים. החבר'ה תמיד היו מביאים תמרים לרכיבה, ואחד מהם תמיד הגיע עם קופסה שבתוכה היו מטבעות תמרים עם המון דברים טובים בפנים. הם לגמרי חטיפי אנרגיה, וגם דלים בשומן רק שיש בעיה אחת - מאד קשה להפסיק לאכול מהם :)

לאחרונה הוזמנתי לבחון את קולוקציית המטבחים החכמים של "אביבי מטבחים". אני חובבת מטבחים, הרי זה ידוע. המטבח הוא לב הבית עבורי, והוא המקום שבו אני "מבלה" חלק גדול מיומי. מכיוון שני לפני הקמת מטבח חדש, הנושא מאד עניין אותי, ובהתרגשות מהולה בשמחה נכנסתי לאולם התצוגה המפואר של "אביבי מטבחים" בהרצליה פיתוח. המטבחים החכמים, או בשמם הרשמי "קולקציית SMART KITCHEN", מעוררים תיאבון. לא רק לאוכל, גם לסטייל. כי מטבח צריך סטייל, נקודה. ברור שסטייל חייב ללכת יד ביד עם פונקציונליות, כי אחרת אין לזה ערך ממשי, אבל זה בדיוק מה שמייחד את הקולקציה: יפה, חכמה, פונקציונלית, מרגשת.