תמונות מהחיים הטובים

לקראת שבועות, מתכון כיפי של פטריות וגבינות. מאפה בצק עלים במילוי פטריות, גבינה בולגרית וקשקבל

עינב אדיב ברר לאחרונה יצא לי לבקר במרכז רפואי "אחר". כשאומרים לי "מרכז רפואי", מייד אני רואה בעיניי רוחי מסדרונות ארוכים, המון רופאים, חלקם בחלוקים ירוקים, חלקם בלבנים, ועשרות אחיות ועובדי צוות. והמון, אבל ממש המון אנשים, שבאים לקבל את הטיפול הכי טוב שאפשר, עם דגש על "הציבורי הכי טוב שאפשר", שכידוע לנו, לא תמיד הוא באמת הכי טוב שאפשר. וגם המון רעש, ודווקא במקום שהכי בא לנו שקט. גיליתי את מדיקל סנטר TLV במקרה. הוזמנתי לסדנת הזרקות מעשית של חומצה היאלורונית שעוד מעט אספר עליה (וכן, אני אוהבת את החומצה הזו, שעושה לנו נעים להרגשה ולפנים), וגיליתי מרכז רפואי אחר. את מקומה של ההמולה תפסה שלווה. את המוני האנשים החליפה אווירה אינטימית ונעימה. את מקומם של המסדרנות הארוכים החליף גג מדהים, שצופה על גגות תל אביב המעניינים, ועל נוף אורבני משגע. וכן, היו גם בלונים, וכיבוד, ורוח נעימה, ושלווה. המון שלווה. לגמרי לא במקרה, ישבה לצידי אישה נאה, מרשימה ואמביציוזית, שנראה שיודעת בדיוק מה היא רוצה, ולאן היא מכוונת. "זה באמת מרכז רפואי?" שאלתי

אין שולחן חג בלי יינות טובים + תירוש לילדים + קינוח כשר לפסח, שתמיד אתם רוצים שיפתיע, ושירגיש "רגיל". הפעם, יש לי כמה המלצות שהן יותר מנהדרות, ורק של דברים איכותיים, כי אתם הרי יודעים, אני אוהבת איכות :) אני אלך הפוך, ואתחיל דווקא עם הקינוחים, לפני היין.

ירושלים . עיר נפלאה, מעניינת, מיוחדת, מלאה בכל טוב, באנשים רבים עם דתות שונות, השקפות שונות, ומגוון של כל הדברים הכי טובים שיש: הנוף הכי יפה, השוק הכי מוצלח,  חושבים על חופשה בירושלים? ריכזנו עבורכם כמה מקומות שיעזרו לכם לצלוח את החופשה בכיף, עם הוצאות סבירות למלון במיקום מרכזי, עם האטרקציות הנפלאות שיש לעיר להציע, ועם אוכל טוב, מסעדות כשרות וגם כאלו שלא, ובית קפה שלא תרצו להפסיד.

דולפין ים הירושלמית היא מסעדה עם היסטוריה. לא כל מסעדה מחזיקה 50 שנה, בטח ובטח לא בירושלים, ועוד יותר כשהיא מסעדה לא כשרה. הרבה טלטלות עברו על דולפין ים. המסעדה פתחה את שעריה לראשונה בשנת 1967, עם שחרור העיר, והייתה למסעדה הישראלית הראשונה שנפתחה בירושלים המזרחית, ברחוב סלאח א-דין. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, לדולפין ים לא הייתה ברירה: היא סגרה את שעריה במזרח העיר, ועברה לת"א עד לתחילת שנות האלפיים, אז חזרה לבירה, ומאז ועד היום מסעדת דולפין ים שוכנת במרכז העיר ירושלים. 50 שנה, יובל, או חצי מאה - דולפין ים שרדה כל טלטלה, כי הרי ככה זה בים, הטלטלות הן עניין שבשיגרה, ולומדים לחיות איתן.

הביקור האחרון בירושלים הפתיע אותי. בחשיבה שלי, עישון בשרים זה טרנד מאד "תל אביבי" שכזה, מאד יאפי, ששייך לז'אנר מסויים. כששמעתי על מסעדת בשרים מעושנים במרכז ירושלים, קצת הופתעתי. "את חייבת ללכת לטעום", אמרו לי. "זו מסעדת בשרים חדשה, עם מעשנת העץ הראשונה בירושלים".

ב מסעדת מדיטה ביקרתי בעבר. זכרתי אותה כמסעדה נהדרת, עם מנות מושקעות וטעימות, וסימון של "למסעדה הזו אחזור מתישהו". בביקורי האחרון בירושלים, חזרתי. קיוויתי שהחוויה תישאר דומה, ושלא אצטרך לחזור עם "הצליח להם פעם אחת". ולא, אני לא כותבת את זה סתם. כבר קרה שהגעתי למסעדה שנהנתי בה בפעם הראשונה, ובפעם השנייה איכזבה. אז איך הייתה החוויה השניה במדיטה?

מלון רמדה נתניה משיק את "סוויט בייבי - SuiteBaby" - וזו בהחלט בשורה ליולדות!

רשת חנויות סולתם , שכולנו מכירים מהילדות (כי למי לא היו סירי סולתם בבית? עד היום אני מחזיקה אצלי את סירי הסולתם הישנים של אמי, והם אלו שמחזיקים מעמד לאורך עשרות שנים. היחידים שמחזיקים לנצח!) לא מאמינים? בבקשה! (וכידוע לכם, הבית שלי ע-מ-ו-ס בסירים שאני מקבלת באירועים ובמשלוחים הביתה, ועדיין, לסירי סולתם הישנים יש מקום של כבוד במגירות הסירים העמוסות שלי).

"יש לנו הזמנה ליפנית היום", אמרתי לחברתי שאיתה ביליתי יומיים נפלאים בחיפה. היא, כהרגלה, מייד הגיעה לגוגל, רק כדי לבדוק מה בתפריט. שתינו לא היינו רעבות מאד, אך אין מצב שאחת מאיתנו תוותר על ארוחת ערב במסעדה יפנית. כשהבנו שהמסעדה במרחק של כמה דקות הליכה ממלון הבוטיק הנעים ששהינו בו, וילה כרמל , החלטנו להשאיר את הרכב במלון, ולצעוד במורד הכרמל, דרך רחוב מוריה, היישר לקניון כיכר האודיטוריום, שברחבה החיצונית שבמתחם ממוקמת מסעדת טאטאמי.

אני אוהבת מלונות בוטיק.  ביקור במלון הבוטיק וילה כרמל בחיפה , הזכיר לי עד כמה.  זה הוידוי שלי להיום:  אני מעדיפה את בתי המלון שלי קטנים, אינטימיים, מיוחדים ונעימים. גם בחו"ל, אני תמיד מעדיפה כאלו, אלא אם אני יוצאת לחופשת בטן-גב, ואז אני רוצה את הכי מפנק שביכולתי לרכוש, עם בריכות, וג'קוזי, וחדר כושר (שבסוף אני אף פעם לא נכנסת אליו), ופינוקים שמלון קטן לא תמיד מסוגל להכיל בתוכו.  אבל בקז'ואל, אני ממש אוהבת מלונות בוטיק עם סטייל ומורשת.

יש בתי מלון, שברגע שאני נכנסת אליהם, אני גם לא רוצה לעזוב. בתי מלון כאלו, שהקסם שורה בהם. וילה בראון, מלון בוטיק חדש בירושלים, הוא מקום שכזה. קסם בכל פינה. הגעתי לירושלים בבוקר נעים. המלון ממוקם ברחוב הנביאים 54, בשכונה ציורית ואותנטית השוכנת בלב הקוסמופוליטי של ירושלים, בין בתי הקפה, המוזיאונים והמסעדות של מרכז העיר ובמרחק 5 דקות הליכה מהעיר העתיקה. לרגע חששתי מהסביבה ההומה של רחוב עמוס בכלי רכב ותנועה, ובצעדים מהוססים נכנסתי בשערי המלון. ברשותכם, אקרא לו "הווילה", שהרי הוא שוכן בווילה פרטית שנבנתה בסוף המאה ה- 19, בתקופה העות'ומנית, עבור משפחתו של רופא יהודי עשיר, ושימשה בשעתה כמקום מפגש של האליטה החברתית הירושלמית.

כמו בכל שנה, כשמגיע נובמבר, אני מתחילה לחשוש. חודש לפני חנוכה מתחילים לזרום משלוחי סופגניות, טעימות, מושקעות, מיוחדות, ומלאות קלוריות.  החג הזה הוא הפחד שלי. אני לא עומדת בפיתוי. לא עומדת בפני סופגניה צבעונית עם מילוי טעים, ומשתדלת לשמור את עצמי לסופגניות הנבחרות והמגרות במיוחד.  אבל מה עושים כשכל זה עומד במרחק נגיעה?

כבר מזמן כולנו יודעים שמשקפיים הם לא עוד פריט "כי צריך לראות טוב יותר", אלא פריט עיצובי אופנתי, שמהוות חלק מהסטיילינג הכולל של כל אדם.  אם פעם משקפיים היו משהו להתבייש בו, או לרצות שיעלמו מהפנים, היום הגישה שונה לחלוטין. משקפיים זו אופנה, זה סטיילינג, זה לוק כללי, וזה חשוב. יש לא מעט שהחליטו לוותר על עדשות המגע, ולחזור למשקפיים, כי גם שם, עולם העיצוב הפך לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.