תמונות מהחיים הטובים

סילבסטר מתוק. צילום: שונית וייס לא כולם רוצים להוציא סכומים מטורפים בסילבסטר על ארוחות שף יוקרתיות. ריכזתי בחלק הזה של ארוחות הסילבסטר את ארוחות הסילבסטר של רשתות בפריסה ארצית, ואתם מוזמנים לבחור את מה שמתאים לכם ולכיסכם, אם אתם חוגגים את תחילת השנה החדשה. מוזמנים להציץ בפוסטים הקודמים: ארוחות סיבלסטר במרכז ארוחות סילבסטר בצפון ובדרום

אם אתם מחפשים לחגוג את תחילת השנה החדשה במרכז, תוכלו למצוא המלצות בפוסט הקודם . אבל... לא כולם "מרכז", ולכן, לא קיפחתי גם את אנשי הצפון(נתניה וצפונה) והדרום(ראשל"צ ודרומה). שנתחיל? ******************************************************************************************** צפון: **********

צילום: שונית וייס איפה אתם חוגגים את הסילבסטר? אם אתם חובבי אוכל ומסעדות כמוני, אתם בטח יודעים שהמקום הכי כיפי לחגוג את סיום 2013 וכניסת השנה החדשה, 2014, הוא במסעדה טובה, עם אוכל טוב :) ריכזתי עבורכם מבחר של ארוחות סילבסטר במסעדות, ולכם נשאר רק לבחור! ואיפה אני חוגגת? עוד לא החלטתי :)

לפני קצת יותר משבוע התקיימה תחרות טרהוינו במלון קראון פלאז'ה בירושלים. עד לשנה זו, לא ניתנה האפשרות לאף אחד "מבחוץ", להיכנס למתחם השיפוט. השנה, לשמחתי, אושרו קומץ מצומצם של עיתונאים ובלוגרים מענף הקולינריה להיכנס ולראות את השיפוט, ואני הייתי בין המאושרים שזכו להשתתף בחוויה הכ"כ מיוחדת הזו:

השבת האחרונה הייתה גשומה. כשגשם בחוץ, אצלי בפנים עולה החשק למאכלים המחממים האלו, הנעימים האלו, עם המרקם המענג והחורפי הזה. בנובמבר אני קונה כל מיני פרודקטים במחלקת הקטניות, שברגע שיתחיל הגשם, אוכל להכין לי מרקים וקדירות. העדשים הכתומות ישבו להן בארון, וחיכו להזדמנות המתאימה. והיא הגיעה היום.  אז הנה, מתכון למרק חורפי, לימים גשומים:

זאת ללא ספק מנה מנצחת. הטעם ישאר אצלי עוד הרבה זמן. הבטחתי למריה פיסנץ, המתמודדת שמייצגת את הצד הרוסי בסדרת הריאלטי "רויאל שף" בערוץ יס קומדי(ערוץ 15 בשלט), שאחזור ל"באבא יאגה", המסעדה שלה, כדי לאכול את המנה הזו שוב. ושוב. ושוב. הוזמנתי לחוות את המטבח הרוסי של מריה פיסנץ, השפית של "באבא יאגה", בזכות השתתפותה בריאלטי החדש והמצוין של YES, "רויאל שף" . כמכורה לריאלטי הקודם של יס קומדי, "לה לה לנד", שיערתי ש"רויאל שף" תהיה סדרת ריאלטי לא פחות טובה, אם לא יותר. בכל זאת, אוכל תמיד עושה לי שמח :)

אז המציאו לנו פורמט חדש. כמו כל ילדה שנותנים לה צעצוע חדש, התלהבתי. יהיי, אני שופטת. אמנם אני בורג קטנצ'יק במערכת, אבל אני מעורבת. נכנסתי, הצבעתי, לא פיספסתי אף שיר. בכל זאת, פורמט חדש. בהמשך, התעייפתי. בהמשך של ההמשך, התעייפתי יותר. אייל גולן ופרשת הקטינות עייפו אותי, רני רהב "האזרח לתפארת המדינה" שרוצה רק עברית וצבא עייף אותי, והרמה הלא גבוהה של הביקורת על המתמודדים עייפה אותי. אז התעייפתי, והפסקתי להצביע. המשכתי לצפות, כי אלו השעות של "עכשיו לא בא לי לעשות כלום, רק לרבוץ מול הטלוויזיה ולראות בידור זול להמונים". כן, גם אני חלק מ"ההמונים". אבל ההמונים רוצים בידור זול, אבל גם איכותי. רני רהב נתן כחולים בלי אבחנה, עד שהבנתי שסרט כחול אמיתי עדיף על הסרט הכחול שרני חי בו. ובכל זאת, המשכתי. כי בינינו, רני רהב יכול לעשות תוכנית בידור לא רעה. הוא משתלח, הוא קוטל, הוא מחבק, הוא מוחא כפיים, הוא יודע לעשות לעצמו יח"צ שאף יח"צן לא יוכל לעשות לו.

נובמבר.  חודש היומולדת שלי. הוזמנתי למלון כפר גלעדי בצפון.  איזו הפתעה נעימה חיכתה לי כשהסתבר שהביקור במלון "נופל" בדיוק על סופ"ש היומולדת שלי. אני הייתי על סופ"ש, אבל אם בא לכם אמצע שבוע, יש גם חווית קונספט הכול כלול, מאד שווה ומיוחדת!!! (פרטים מלאים לגביה בחלקו התחתון של הפוסט): החוויה כרגע מוצעת לקבוצות(ובעתיד גם ליחידים), הכל כלול בנובמבר-דצמבר(באמצע השבוע בלבד). אבל אני בסופ"ש יומולדת, אז לא אכפת לי כלום. יהייייי!!!

*הערה: הפוסט הזה נכתב תוך כדי שתיית תה יסמין :) אני זוכרת את היום ההוא שנתקלתי בפעם הראשונה בקוביות האלו, באחד מבתי הקפה: ביקשתי תה מהמלצרית, והיא ענתה: "אני אביא לך את החליטות שתוכלי לבחור". אני רגילה שמביאים לי את הקופסה של ויסוצקי. כשהביאו לי את הקוביות היפות האלו, חשבתי לעצמי: "איזה סטייל, בטח תוצרת חוץ".

אני אוהבת לחפש מתכונים קלים להכנה ולאירוח. הפעם הלכתי על דלעת ערמונים, שיש לה צורה מקסימה, במילוי טעים של גבינת חמד. יופי של מנה לצמחונים, יופי של מנה לאנשי הדיאטות(השתמשתי בחמד 5%),  ויופי של מנה להגשה כמנת פתיחה אישית לארוחה חלבית. איך ממלאים דלעת ערמונים?   בקלות :) מתכון לדלעת ערמונים במילוי גבינה

צילום: דניאל קמינסקי את ״ברד ירד בדרום ספרד הערב״ אני זוכרת מילדותי. אמי הייתה מזמזמת את השיר הזה, אפילו היה לנו את התקליט(זוכרים את הדבר המוזר השחור הגדול עם החור?), שהתנגן לו בפטיפון. את אלייזה דוליטל בגירסת 2013 מגלמת שני כהן, אחת השחקניות הקומיות הטובות ביותר שהיו לנו פה. אין תפקיד אחד שהיא עושה, שבעקבותיו אני לא נהרסת מהיכולות שלה להיות כ״כ שרוטה בצורה כ״כ משעשעת:

אם תשאלו קבוצת אנשים גדולה איזה איבר הם היו מחליפים בגוף בשמחה, הרבה מאד היו אומרים את הפה, עם התמקדות בשיניים. אחחח, שיניים, שיניים. אחד ה"דברים" המציקים בגוף האדם, שאין כמעט אחד שלא סובל מהן בשלב כזה או אחר של החיים. מגיל 0 הן כבר עושות בעיות :)

את דפי האורז גיליתי לפני כמה חודשים. תוך כדי שיטוט במדפי המזון מהמזרח הרחוק בסופר השכונתי, ראיתי אותם. החלטתי לנסות, כי בעבר טעמתי נפלאים כאלו באחד מהאירועים שהייתי בהם,  והחלטתי שאם אני יכולה לגלגל טורטיות ובלינצ'סים, אז למה לא דפי אורז? הם כ"כ קלים לעבודה, כ"כ יפים לאירוח, כ"כ טעימים וקלילים, כך שזה פשע לא להכיר אותם :) יאללה, לעבודה(לא לקטר, זה 10 דקות בקושי!)

כמה שאני אוהבת דגים! יש משהו בדגים שעושה שמח. גם בפירות ים, כמובן. הוזמנתי לאירוע נוצץ+++ (בר רפאלי הייתה, זה כבר אומר הכל), לרגל פתיחת מסעדת דגים חדשה בנמל ת"א. "דרבי בר דגים פורט", כל מה שעושה לאנשים לי טוב. דרבי, כשהפועל ת"א מנצחת בו. בר, כי יש בו אלכוהול:) דגים, נו, כי הם דגים. פורט, כי נמל זה תמיד אוויר ואווירה :)

כל אחד והאהבות שלו. מוכר לכם המשפט הזה, נכון? לי יש אהבה אחת קטנה. זו לא התמכרות, זו פשוט אהבה. קפה.

זה לא סוד שאני אהבת מכוניות. זה לא סוד שאני אוהבת מכוניות מהירות, וכבישים מהירים. נו, לפני 18 שנה, כשכולם הלכו לאוניברסיטה, אני בחרתי להיות על הכבישים. בחרתי את המקצוע הכי מוזר שיכולה הייתה לבחור בחורה בגילי. בגיל 25 התחלתי את לימודי הוראת הנהיגה, כי חשבתי שלשבת באוטו כל היום זה תענוג. אז זהו, שלשבת באוטו זה תענוג, לשבת באוטו כל היום וללמד נהיגה זה לא תענוג בכלל :) בשלב כלשהו, החלטתי ש"סתם נהיגה" זה משעמם, ואני, חולת אדרנלין, לא יכולה להסתפק בלנהוג 100 קמ"ש על כביש 5 או 130 על כביש 6. נו, זה משעמם. והחלטתי שהגיע הזמן לבלות באקסטרים. חוצמזה, מאז ששמו מצלמות מהירות בכביש 5 זה עוד יותר משעמם :) עשיתי שני דברים: 1. יצאתי לקורס של נהג המירוצים ראם סמואל ב"מסלולים", קורס של מאמני נהיגה מתקדמת. לא מאמינים? הנה, יש לי הוכחה קבילה בבית משפט :)

כמעט תמיד אני קונה הרבה יותר ממה שאני צריכה, בעיקר באגף הגבינות. המגירה של מוצרי החלב אצלי תמיד מפוצצת, ולא פעם אני מוצאת את עצמי "נתקעת" עם גבינות שהתוקף שלהן עומד להסתיים עוד כמה ימים, ואני יודעת שאין סיכוי שאני אצליח לסיים את כולן :) ברגעים כאלו, אני לוקחת כל מה שיש במקרר, ומאלתרת. הכי כיף אילתורים :) הפעם הלכתי על לזניה מבצק פסטה תרד(אל תיבהלו, הוא קנוי, ואפשר למצוא אותו בסופר),  עם שתי שכבות של מלית, עגבניות וגבינות,  ועם רוטב בשמל, ערמונים ומלח שחור לעיטור. יצא... נו, אלוהי. חוצמזה, יש גם תחרות מתכונים של פיראוס, אז מצאתי עוד סיבה להשתולל עם גבינה בולגרית :)

יש ימים שבהם העולם מחייך אלי. זה קורה בעיקר כשאני אוכלת משהו טעים במיוחד :) זה קרה השבוע, כשהכנתי סינייה כרובית. היא יצאה כ"כ טעימה, שאני מרגישה שאם אני לא אשתף אתכם, זה יהיה עוול לאנושות. חוצמזה, קצת מתכונים צמחוניים אף פעם לא הזיקו לאף אחד :)

הפעם, אני פותחת את הפוסט עם שיר. אחד מהשירים שאהבתי מאד בשנים "ההם", בדור אחר :) Boat On The Rive- Styx קחו לכם רגע של שלווה נוסטלגית, תדמיינו שאתם על שפת הנהר:

לחבר טוב שלי הייתה יומולדת. מכיוון שהייתה לי הזמנה לסקר את קורדליה היפואית של ניר צוק, החלטתי שהפעם אותו חבר יקר ראוי להצטרף אלי לארוחה,  בדיוק ביום הולדתו. בעוד אני מסתכלת על התפריט של קורדליה באתר של מתחם השף ניר צוק, ומנסה להבין מה החבר הטבעוני שלי הולך לאכול שם, נחו עיניי על ביסטרו נועה, שגם היא במתחם, רק שלה מבחינתי היה פלוס אחד גדול במקרה הספציפי: מסעדת נועה נחשבת ל-VEGAN FRIENDLY.  במקום ישנה אלטרנטיבה מהותית לטבעוניים/צמחוניים שרוצים לאכול טוב(ומחפשים בנרות אוכל טוב "בחוץ"). במקום קיים תפריט מיוחד עם מפת סימון המסמנת מנות צמחוניות (V) וטבעוניות (T). בתפריט גם מסמנים מנות ללא גלוטן וללא לקטוז, לרגישים. שיניתי כיוון והזמנתי מקום ל"נועה ביסטרו".

ירושלים. עיר ש(כמעט)תמיד כיף לחזור אליה. יש בה הכל מהכל, גם באגף הקולינאריה. הביקור הקודם שלי במסעדת "ערבסק" במלון אמריקו קולוני היה נפלא, טעים ונעים. אם בא לכם להיזכר, אז הנה, כאן . אחרי חוויה כמו זו של הפעם הקודמת, שהזמינו אותי שוב לבקר בבר הקיץ של אמריקן קולוני, כמובן שלא יכולתי לסרב. "ברור", אמרתי :) ושוב, אין מקום לטעויות. נכון, האוכל לא זול, אבל הוא טוב. ממש טוב. והכי חשוב, תמיד אפשר לאכול שם דברים מקוריים או כאלו שאין בשגרת היום יום שלי. הפעם אכלתי טחול ומוח. מעניין כמה אינטיליגנציה הייתה במוח הזה :) קבלו אותו, המוח הראשון שטעמתי בחיי, והוא היה טעים. כן, זה מוזר קונספטואלית לאכול מוח, אבל התמודדתי בכבוד :) מוח טלה מטוגן בפירורי לחם: 95 ש"ח

כשאני נכנסת לחנות מתמחה של כלי מטבח, זה מרגיש לי כמו ילד שנכנס לחנות צעצועים, ולא יודע את נפשו מאושר. כשהוזמנתי לבקר בחנות המקצועית "שף דיפו" , מאד שמחתי. בשבילי החנויות האלו הן ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. לצערי, דווקא המקום במטבח ובארונות שלי מוגבל, אז אני ממשיכה לפנטז על כל פריט שאני רואה בחנויות האלו, ומקווה שיום אחד יהיה לי מטבח ענק, כזה כמו שבתוכניות הבישול, עם אי ענק באמצע, וארונות שיוכלו להכיל את כל הגאדג'טים שאני יכולה לקנות בחנויות האלו. מהביקור ב "שף דיפו" יצאתי עם כמה גאדג'טים חדשים, שכשראיתי אותם מיד אמרתי: "את זה אני צריכה", ואחרי שתי דקות "את זה אני צריכה", וככה הסתובבתי בין ה"שבילים" בחנות, עם חיוך וצרכים בלתי פוסקים, שלא את כולם הצלחתי לממש. הפעם, אני אתחיל דווקא עם ה-גאדג'ט הכי מוצלח שניכסתי לעצמי, ואני מודיעה לכם בלי היסוס: כל אחד ואחת שאוהבים לבשל ובמיוחד לאפות חייב אותו לעצמו.  אני מאוהבת בו, ומשתמשת בו בלי הפסקה מאז הביקור בחנות. קבלו אותו: משקל מטבח מתוחכם ושימושי, נוח וידידותי, ובעזרתו