חיפה.
כבר מזמן לא ביקרתי בעיר היפה הזו.
החלטתי לצאת ליומיים של "בא לי לנשום ולטעום".
בכל זאת, שנת הקורונה היתה קשה, המסעדות היו סגורות, העולם עצר מלכת.
לא בא לי לנסוע רחוק. הזמנה להשקת מסעדה חיפאית חדשה, ביץ' קלאב, עודדה אותי לקבל החלטה, גם אם בימים כתיקונם אני פחות נוסעת להשקות חיפאיות. הרגשתי שממש בא לי קצת חופש.
כתבתי פוסט באחת מקבוצות האוכל בפייסבוק: תמליצו לי על מקומות טעימים בחיפה, מכל הסוגים".
קיבלתי עשרות המלצות, והאמת? הכי קשה היה לצמצם אותן למשהו שהגוף שלי יוכל לשרוד.
בכל זאת, גם אם בא לי לטעום מהכל, זה באמת בלתי אפשרי, גרגרנית ככל שאהיה.
איכשהו, היומיים הפכו לשלושה, בעיקר בזכות המלון הבוטיקי הצנוע שלקחתי בו חדר.
לא חיפשתי פינוקים, לא חיפשתי פסיליטי'ז, גם לא ספא.
חיפשתי מקום שיהיו בו שני פרמטרים עיקריים:
קרוב לים, וקרוב לעיר התחתית. אהה, והפרמטר הכי חשוב - שיהיה נקי.
הגעתי למלון סי שייל, מלון שהתאים לי בדיוק למה שרציתי.
מלון SeaShell הוא מלון נקי, קרוב לים ומרחק כמה דקות נסיעה מהעיר התחתית. אהה, וזול באופן יחסי, כי העדפתי לשים את הכסף על עוד מסעדה ולא על חדר שגם ככה לא אהיה בו רוב היום. האמת, כשהגעתי, קצת נלחצתי. מבחוץ זה לא נראה מלון. זה בניין דירות שהוסב למלון בוטיק. יש פער בין המראה החיצוני הפשוט יחסית לבין התחושה הנעימה ברגע שנכנסים לקבלה ולמלון.
מלון סי שייל החיפאי היה בדיוק מה שחיפשתי. בכניסה קיבל אותי אילן, מנהל המלון.
מבחינתי, איך שנראה היחס בכניסה, כך הוא גם יהיה בהמשך, ואני חייבת לציין את אילן, מנהל המלון, שהיה קשוב לכל דבר ולכל בקשה. גם ארטיום, מנהל התחזוקה, היה ידידותי מאד, וגם נתן לי טיפים יעילים. ובכלל, הרגיש לי מאד נעים, וגם כשביקשתי עזיבה מאוחרת, סייעו לי בשמחה.
המלון נמצא על שדרות בת גלים, ממש דקה הליכה מחוף מחוף בת גלים.
מבחינתי, זה היה פרמטר חשוב. ים זה אוויר. זה אוויר נקי, אחרי תקופה שבה נחנקנו מהמסיכות. זה לנשום, להסתכל על השקיעה, לשבת מול הים, ולהירגע.
זה כל מה שהייתי צריכה.
אהה, וגם לאכול טוב :)
נו, תגידו, יש תחליף לנוף הזה?
מה שעוד אהבתי במלון, זה את בית הקפה שנמצא בקצה השדירה, גם הוא דקה הליכה מהמלון.
אני חייבת בבוקר קפה איכותי, ומכיוון שהגעתי לטיול קולינארי עצמאי בחיפה, החלטתי לא להתמלא עם ארוחת בוקר, ולפתוח את הבוקר בקפה מילהאוס, עם קפה טוב וקרואסון של ברדא.
על ברדא אכתוב בהמשך, זו מאפייה מוכרת בחיפה, עם התמחות בקרואסונים מושלמים.
מפה, התחיל המסע הזללני והגרגרני שלי, שעליו אספר בפוסט הבא, ויהיו בו המלצות ממש ממש מעולות לביקור חיפאי עם המון אוכל טוב.
האמת, שכל כך נהנתי ביומיים הראשונים, שהחלטתי להישאר במלון עוד לילה.
ושוב, תודה לאילן מנהל המלון על היחס הלבבי. תרשמו לכם: מלון סי שייל, שד' בת גלים 6, חיפה.
לא אם אתם מחפשים פינוקים וסטייל, כן אם אתם באים לטייל בעיר הנהדרת הזו.
לא אם אתם מחפשים פינוקים וסטייל, כן אם אתם באים לטייל בעיר הנהדרת הזו.
**ועוד מילה וחצי על העיר הזו, שהיא עיר מעורבת ומקסימה. בשבועיים האחרונים, כמו כל הערים המעורבות וכמו כל המדינה בכלל, נשבר בנו משהו. אני, שיש לי חברים בג'לג'וליה, שאני כמעט כל יום בכפר קאסם, פתאום הכל השתנה לי.
פתאום היה מפחיד. לא ברור. דו הקיום הזה הוא חובה. אנחנו חיים יחד. נרצה או לא, זו מציאות חיינו. אנחנו פה, שני עמים שחייבים ויכולים לחיות יחד. קשה לי להכיל את השבר הזה. קשה היה לי לקבל ביטול על סיור חיפאי שהייתי אמורה לקחת בו חלק בשבוע שעבר. קשה לי להבין למה אני לא יכולה ללכת לאופטיקאי שלי בכפר קאסם, או סתם לקנות כנאפה ברחוב הראשי, שאני נמצאת בו כל כך הרבה. קשה לי להבין למה אני צריכה לפחד להגיע לג'לג'וליה, ששם נמצא הקצב שלי, יוסף.
המצב הזה לא הגיוני. כשהייתי ילדה, לאבא שלי היה בית קפה בתל אביב. היה לנו עובד ערבי, מאום אל פאחם. עלי מחאג'נה. כן, עברו איזה 45 שנים, ואני עדיין זוכרת איך היינו כמו משפחה. הוזמנו לחתונה שלו באום אל פאחם, בימים שעוד לא ידענו בהם מה זו אינתיפאדה. קיבלו אותנו נפלא. הייתי ילדה, ועדיין זה זכרון מקסים בלב שלי.
אני רוצה שזה יחזור להיות בדיוק ככה. אנחנו חיים באותה מדינה, לטוב ולרע.
אסור לנו להיות אויבים אחד של השני. ביום השלישי בחיפה, כשכבר הייתי מיואשת שאין מי שיחליף לי גלגל, ועמדתי ברח' דרך יפו, מי שהציל אותי היה באשיר, חיפאי ערבי חמוד להפליא. למי אכפת אם הוא ערבי או יהודי? לי לא.
אני מסרבת לתת לשנאה לנהל לי את החיים. זהו, סתם הייתי חייבת לפרוק, כי כואב לי.
בדיעבד, אולי זו היתה החלטה שגויה, כי ביום השלישי לשהותי בחיפה היו לא מעט תקלות (תאונה, פנצ'ר, הברזה של מקעקעת), אבל היה בו גם דבר אחד טוב ממש, וזה טיפול פנים מרגיע של החדרת חמצן אצל האחת והיחידה ד"ר אלמן. וכמה הייתי צריכה חמצן באותו יום, אם רק הייתם יודעים.
במרפאות האסטטיקה של ד"ר אלמן ישנם סוגים שונים של טיפולים, ומספר טיפולי פנים.
זו לא פעם ראשונה שאני בחיפה ואני קופצת להתפנק אצלה, ולמרות שיש לה כמה סניפים, הביקור בסניף החיפאי באותו יום היה מאסט. מכיוון שידעתי שיש לי טיפול פנים שקבעתי אצל הקוסמטיקאית, קרוב לבית, החלטתי להכין את העור ולרענן אותו, עם טיפול ג'ט פיל בסניף החיפאי של ד"ר אלמן, במרכז קסטרא.
ג'ט פיל הוא טיפול פנים בחמצן שמחזיר את הזוהר והרעננות וממריץ את מחזור הדם, בדיוק מה שהייתי צריכה באותו רגע.
אני קוראת לטיפולים האלו "קוויקי". מהירים ומיד נותנים תחושת קסם לפנים.
הקוסמטיקאית מבצעת החדרה לעור של חומרי הזנה פעילים, חמצן ונוזל פיזיולוגי בו זמנית, באמצעות לחץ אוויר.
אז מה המסקנות שלי מהטיפול הזה, שעשיתי "על הדרך", אחרי בוקר מתיש במיוחד, שהרגיש לי שקורס סביב עצמו?
טיפול הפנים הזה התבצע בשכיבה. עצמתי עיניים והכנסתי חמצן לא רק לעור הפנים, אלא גם לריאות. נשמתי עמוק.
עור הפנים שלי קיבל עיסוי לימפתי עמוק, פילינג עדין והזנה בחומרים וויטמינים.
הרגשתי חדשה. נכנסתי מותשת, יצאתי רעננה להפליא.
אגב, לפי מה שהסבירו לי, את הג'ט פיל ניתן לשלב עם מגוון רחב של טיפולי פנים לשיפור התוצאה הסופית. ניתן לשלבו עם הזרקות למילוי, עם טיפולים להחלקת קמטי הבעה, עם פילינג עמוק או בינוני, וגם עם טיפול בהבזקי אור המטפל בפצעי אקנה.
וזה בדיוק מה שעשיתי. אמנם עשיתי אותו שבועיים לפני טיפול האנטי אייג'ינג, אבל הוא היה יופי של הכנת העור לקראת טיפול אינטנסיבי יותר.
זהו. עכשיו יש לי רבעון שקט, מבחינה קוסמטית.
אמנם קצת הזרקות תמיד בא לי לעשות, אבל זה יחכה טיפה.
קוסמטיקה היא לא עסק זול, ומצד שני, היא חשובה לתחזוקה שוטפת, בכל זאת, אנחנו לא הופכים והופכות צעירים וצעירות יותר (יצא לי הכי מרב מיכאלי!)
ומעבר לתחזוקה, זו הנאה בפני עצמה. להתנתק מהסמארטפון, לעצום עיניים, ופשוט לתת למישהו אחר לעשות את העבודה בנועם. מי צריך יותר?
זו לא פעם ראשונה שאני עושה טיפול במרכזים של ד"ר אלמן, וזו בטח לא הפעם האחרונה.
תמיד מצוחצח, תמיד צוות ידידותי, תמיד טיפול מכל הלב.
והעיקר שחזר לי החמצן :)
סניף חיפה
רח' פלימן משה 8, חיפה
מרכז קסטרא, קומה 1
סניף ראשון לציון
רח' משה לוי 11, ראשון לציון
בניין UMI, קומת קרקע
סניף תל אביב
דרך מנחם בגין 144, ת"א
מגדל מידטאון, כניסה א, קומה 21
תגובות
הוסף רשומת תגובה