תמונות מהחיים הטובים

ב מסעדת מדיטה ביקרתי בעבר. זכרתי אותה כמסעדה נהדרת, עם מנות מושקעות וטעימות, וסימון של "למסעדה הזו אחזור מתישהו". בביקורי האחרון בירושלים, חזרתי. קיוויתי שהחוויה תישאר דומה, ושלא אצטרך לחזור עם "הצליח להם פעם אחת". ולא, אני לא כותבת את זה סתם. כבר קרה שהגעתי למסעדה שנהנתי בה בפעם הראשונה, ובפעם השנייה איכזבה. אז איך הייתה החוויה השניה במדיטה?

לאחרונה הוזמנתי לארוחת ערב במסעדה יפנית.  "זה באזור הבורסה", היא אמרה. אז נסעתי. אני, שמכירה את הבורסה בשעות היום ועם אפס סיכוי לחניה בפחות מ-1000 ש"ח ליום (נו, הבנתם), הופתעתי לגלות שיש לי ברחוב סמוך למסעדה המון מקום לחנות בו. כבר יתרון גדול.  מסעדת  מאצויה נמצאת על כביש ראשי, ברחוב מנחם בגין, ממש ממול מלון לאונרדו סיטי טאוור.  באתי בלי ציפיות. יש המון מסעדות אסיאתיות לאחרונה, מעטות מהן טובות ממש. חוצמזה, תמיד עדיף לבוא עם ציפיות נמוכות, ככה אין אכזבות.

אתמול אכלתי ארוחת ערב מיוחדת. כזו, שלא זוכים לאכול כל יום, מידיהם שך שני שפים שהגיעו מדרום אמריקה, או אם להיות מדויקת יותר - מפרו. יש משהו מאד מרגש בלטעום מאכלים ומנות מתרבויות וממדינות אחרות. אתמול זו הייתה פרו, שבשיתוף פעולה עם מלון שרתון ת"א מביאה את מאכליה אלינו לצלחת, כדי שכולנו נוכל לחגוג את שבוע הקולינריה הפרואנית בארץ.

שוב זה קורה לי.  מגיעה עם ספקות, יוצאת מאושרת. הוזמנתי לארוחה במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בת"א. כן, כן, זה שנמצא בגבול של ת"א בואך יפו, וצופה על הים התיכון. החלטתי לנצל את הארוחה הזו ליום כיף עם החברה שלי, שרון, ולהזמין גם טיפול בספא. זה לא סתם ספא. זה THE SPA. כן, ככה קוראים לו :)

לגרוזינים יש אוכל נהדר. מלא בבשר, באגוזים, בדברים טובים. אנחנו, ה"אלו שאינם גרוזינים", מכירים בעיקר את המאכל הלאומי של הגרוזינים, או הקרעפלך הפולני בגרסה הגרוזינית: חינקלי. כן, גם על חצ'אפורי בטח רובכם שמעתם. אבל האמת, למטבח הגרוזיני יש הרבה יותר מה להציע מחינקלי וחצ'אפורי. אז הלכתי לבדוק איך זה מרגיש וכמה זה טעים :) הדרך לירושלים כבר עוררה בי תיאבון בלתי מוסבר. תמיד זה ככה. כשאני שומעת "ירושלים" אני שומעת "אוכל". מין התניה פבלובית שכזו.

אזור "יכין סנטר" בפאתי פ"ת הפך לאחרונה לאזור בילוי קולינרי "רציני". הרי עד לאחרונה, תושבי פ"ת סבלו מהיעדר מתחם בילויים ראוי, ואני, תושבת ראש העין, שגם היא לא בדיוק מעצמה קולינארית(כן, יש פה מלא ג'חנון וסלוף, וגם מרק רגל מעולה), חיפשתי מקומות בילוי קרובים שלא יאלצו אותי לנסוע לתל אביב ולחפש חניה. ככה בשקט, או שאולי לא, המתחם הזה מגלה לי חודש בחודשו עוד מקום ששווה לצאת אליו, במיוחד כשבא לי לפנק את הנוער שלי, בלי לעמוד במטבח.

זו ללא ספק הייתה אחת השקיעות היפות שראיתי. שם, באשדוד, מצאתי את השקיעה היפה הזו, כשהוזמנתי לטעום מיצירותיו של השף גיא פרץ, בבית הקפה החדש שנפתח בפארק החדש באשדוד, מול הים. לבית הקפה הגעתי כשעוד היה אור יום מלא:

מסעדת ליליות הכשרה חוגגת 13, וזו כבר סיבה לחגיגה(-: הוזמנתי לטעום את התפריט החדש, ולשמוע קצת על האג'נדה החברתית של המסעדה. כתבתי בעבר על הבייקרי 29 , שגם היא פועלת על קונספט של אג'נדה חברתית. גם ליליות עובדת לטובת הקהילה, ומעבר להתרשמות שלי מהאוכל, בניצוחו של השף נועם דקרס, המפעל החברתי ראוי לשבח. מאז הקמתה קולטת המסעדה בני נוער בסיכון ומעניקה להם הזדמנות להשתלב בחברה באמצעות הכשרה מקצועית בתחום המסעדנות. מסעדת ליליות היא מהמוסדות הקולינריים המובילים בתל-אביב בפרט ובארץ בכלל. המסעדה ממוקמת במתחם ליליות, בו ממוקמת גם ליליות בייקרי, בקומת הכניסה של בית אסיה היוקרתי, סמוך לבתי המשפט. לשמחתי, כשהגעתי לשם בערב, היה שפע של חניה באזור, וזה כבר עזר לא לקלקל לי את התיאבון, כפי שקורה לי לא מעט כשאני נכנסת לת"א(-: ייחודה של מסעדת ליליות הוא המיזם החברתי שפועל במסגרתה מזה עשור לשיקומם של בני נוער בסיכון. כל שנה ליליות מכשירה ומעסיקה במסעדה כ-15 בני נוער, שנפלטו ממסגרות חינוכיות, אשר רוכשים הדרכה, ליווי ותעסוקה לתקופה של כשנה וחצי. הכשרה זו מקנה להם מקצוע מבו