אני אוהבת את הצפון. גלבוע, גליל, גולן. כל אלו אזורים שמבחינתי, בילוי בהם, הוא בילוי "שווה" במיוחד. אין פעם שאומרים לי "נוסעים צפונה", ואני אומרת "לא". כשהזמינו אותי למלון "בית בגליל", מלון בוטיק בתוך יער ביריה, לא יכולתי לסרב. בימים כתיקונם המלון לא מארח ילדים. החלטתי לבקר במלון בסופ"ש בחנוכה, כדי שאוכל להנות ולהתאוורר עם הילדים, שבחג המלון אירח גם אותם. בדרך למלון עצרתי במסעדה החביבה עלי לארוחת צהריים, "קימל בגלבוע", זאת שאף פעם לא מאכזבת אותי, ושכל ביקור בה הוא עונג, מבחינתי. לא משנה לאן אני נוסעת בצפון, בהלוך או בחזור היא תמיד על הדרך, גם אם היא ממש לא בכיוון (-: אחרי ארוחה נפלאה, המשכנו צפונה. נכנסנו לחצור הגלילית, ומשם, הג'י פי אס הודיע שהגיע הזמן לפנות ימינה. מרחוב "רגיל", המשכנו לנסוע בכביש מתפתל, ישר לתוך יער ביריה, ותוך פחות מדקה השתנה לנו הנוף, מעירוני לפסטורלי במיוחד: הגענו לשער ברזל, ורגע לפני שהוא נפתח, הילדים שלי, עומר ודניאל, החליטו שצריך להצטלם: הנוף היה מקסים
מגזין קולינריה, תיירות, ולייף סטייל