Translate

סלמון מבושל ברוטב סויה של יאמאסה-מתכון שף/צ'רלי פדידה







אתם מכירים את המשפט:
"אם קנית רכב X, אל תצפה שהוא יהיה מרצדס"?
כמו בתחום הרכב, כך גם בתחום המזון(-:
יש מוצרים טובים יותר, טעימים יותר, בריאים יותר,

כשלעומתם, תחת אותה קטגוריה, יש את מוצרי ה-X,
שמהווים את המוצרים ה"כאילו זהים",
אבל בגירסה הפחות מוצלחת.
כולם יודעים שאני לא חובבת איקסים,

אז הזמינו אותי לאירוע פרימיום, 
כי שם אני מסתדרת נפלא(-:
נכון, אין לי מרצדס, אבל באוכל אין פשרות.

אני אוהבת את ה"בסט".
כמו שאני מקפידה על יציאה למסעדות עם חומרי גלם משובחים,

כך גם בבית, כשאני קונה מוצרים,
אני משתדלת תמיד ללכת על הפרימיום. 
בסופו של דבר, חומר הגלם הוא שיקבע את טעם המנה.
כשאני מבשלת עם יין, אני תמיד משתמשת ביין שאותו אני שותה. אין בישול ביין זול.
מסתבר, שגם בישול עם רוטב סויה, 
הולך אצלי עכשיו עם הקונספט:
"אין בישול עם סויה זול" (-:
האירוע היה מטעם YAMASA (יאמאסה)-
הרוטב שנחשב לרוטב הסויה המוביל ביפן, 
והפופולארי בקרב קהל השפים המקצועי.
האתר היפני של יאמאסה, שווה להיכנס אליו(-:

עוף עם תפוחי אדמה ביין אדום, דבש וצנוברים. ארוחה משגעת!




מה אתם הכי אוהבים לאכול?
כששואלים אותי את השאלה הזו, זה לא קשה.
יש לי תשובה מוכנה:
תפוחי אדמה(-:
אני הכי אוהבת אותם בתור פירה, 
או בשילוב עם עוף, כשהם מבושלים היטב, רכים ונמסים בפה.
מפליא, אבל בניגוד להרבה אחרים,
בסטטוס "צ'יפס" אני פחות אוהבת אותם.
לא שאני לא מסוגלת לחסל קערת צ'יפס ברגע,
אבל אם אני צריכה לבחור בין "מבושלים" ל"מטוגנים", 
תפוחי אדמה מבושלים מנצחים בגדול(-:
באחד מימי השישי בא לי לפנק את הילדים עם עוף רך וטעים, אלכוהולי מעט, 
אבל מתקתק ועמוס בתפוחי אדמה רכים, 
כמו שאני אוהבת.
אז הנה, המתכון, שגם אתם תוכלו לפנק את המשפחה(-:

עוף עם תפוחי אדמה ביין אדום, דבש וצנוברים

אזני המן מוקטנים של מתוקה, ולמה הייתי הילדה הכי עצובה בפורים(:








חג פורים, החג הכי שמח, השאיר לי צלקת.
לא, לא על האוזן של המן (-:
פורים. הייתי ילדה קטנה, בביה"ס היסודי "אלחריזי" בת"א. 
בביה"ס כל אחד הכין משלוח מנות,
היינו מכניסים את כל המשלוחים לשק יוטה גדול, 
וכל אחד היה שולח את היד לשק,
ומוציא משלוח צבעוני ומלא בכל טוב.
אמא שלי תמיד השקיעה במשלוחי המנות.
היא הכינה תמיד משלוחים כאלו, שאני הייתי שמחה לקבל לעצמי.
באותו פורים עצוב ילדה אחת שכחה להביא את המשלוח.
לקחנו קרטון בכיתה, כמה ילדים תרמו כמה פריטים,
וזה היה המשלוח הכי מעפן שהיה אפשר לדמיין.
כשהכנסתי את היד, אמרתי לעצמי:
"רק שלא יצא המשלוח העלוב הזה".

פלפלים ממולאים נפלאים עם תערובת תיבול לאורז. סוגת ביקשו, אני הכנתי(חלק ב'). יצא סוף!



כבר סיפרתי לכם על הסיור של סוגת בשוק לוינסקי, שהיה סיור מלא טעמים, ריחות וצבעים, שלקח בלוגרים מתחום הקולינריה למצוא את תערובת התיבול הבאה לאורז של סוגת.
כשהגעתי הביתה, התחלתי לחשוב מה אני אוהבת להכין עם אורז,
וגוזל ממני הרבה זמן במטבח.
כחובבת קיצורי דרך שווים,
אני תמיד מחפשת אותם.
אז מצאתי!!!
ממולאים(-:
פלפלים, כרוב, קישואים, בצלים, וכל מה שרק מתחשק.
כל פעם שאני רוצה להכין פלפל ממולא(מאוהבת בטעמים של זה!),
אני מתבאסת.
כן, עד כדי כך. מתבאסת.
לא מספיק למלא פלפל ב"סתם אורז".
צריך שלאורז של הממולאים יהיה טאצ', קסם, טעם מיוחד,
שישתלב עם הפלפלים ויקפיץ את המנה לדרגת "מעלף".
החלטתי ללכת על תערובת צבעונית ומלאה בירקות,
שמתאימה גם להגשה כמנה עצמאית, וגם למילוי של פלפלים ממולאים,
או כל ממולא אחר. אני מילאתי גם בצלים, ויצא משגע!!!
עשיתי גירסה צמחונית(שלשמה הכנתי את התערובת), וגם גירסה בשרית.
התענגתי, וזה הזמן להציע לסוגת את החלל שחסר לי בתחום האורז המתובל:
ככה זה נראה לפני הבישול. 
מה הכנסתי לאורז?

תערובת תיבול לאורז. סוגת ביקשו, אני הכנתי(חלק א')










"סוגת מחפשים את התערובת הבאה לאורז.
אנחנו רוצים שתהיי חלק מצוות מצומצם שיתן לסוגת רעיון לתערובת התיבול הבאה"
ככה זה התחיל, בהודעה שקיבלתי למייל.
הזמינו אותי לסיור כדי לבחור עבור "סוגת" את הטעם הבא של "תערובת תיבול לאורז".
הסיור התקיים בשוק לוינסקי, השוק שבו "תבלינים" הם מרכיב דומיננטי, מעבר לשאר הדברים הטובים שיש בשוק הטעים הזה:


ירקות בתנור-מתכון צבעוני, מהיר ומקסים לאירוח (-: פולניה בהכחשה!


בשבילי, אוכל, מעבר להיותו אוכל, הוא אמנות.

הוא קסם, הוא צבע, הוא יופי.
הוא ההפך מ"פולניה שולטת!", שכ"כ מוכרת לי מהבית.
אוכל הוא תבלינים, צבעים, ריחות. 
אוכל הוא תשוקה, אהבה, הוד והדר.
אוכל, נו, אתם יודעים, הוא "אוכל"(-:










אלבטרוס. יום מתוק בקיסריה, וארוחה עם נוף של גולף(-:








הוזמנתי ליום כיף בקיסריה.
מסעדה וספא. שני דברים שמאד קשה לי לוותר עליהם.
חוצמזה, ממתי אני מוותרת על ימי כיף?
גם הפעם, כמו בדר"כ, לא ויתרתי.
איך אומרים אצלנו?
וטוב שכך!
"נחתנו" ביום סגרירי וגשום לארוחת בוקר מחממת לבבות במסעדה מקסימה בקיסריה, מסעדת אלבטרוס.
הבעלים של המסעדה סיפר לנו שפתח את אלבטרוס בשביל בתו, שזה היה החלום שלה. שאפו.
אני, כשהייתי בגילה, הסתפקתי בחלומות אחרים(-:

מאיפה בא השם "אלבטרוס"?

אני מלאה באגו! (וזה עושה לי טוב)












כמה פעמים אנחנו אומרים שאגו הוא אחד הדברים שהורסים לנו את החיים?
נכון שאנחנו יודעים שאגו, ורק אגו, גורם למלחמות, לכעסים, לאמוציות?
אז למה בעצם צריך אותו? 
אני מודה, קיבלתי מלא אגו, אבל במקרה שלי, יש בו רק דברים טובים,
והוא אפילו גורם לי להיות בן אדם מחויך יותר(-:
אז איך לוקחים בן אדם שמלא באגו, וגורמים לו להוציא ממנו גם כמה דברים טובים?
לא חייבים להוציא את פרויד מקברו, 
אפשר להסתפק בלקחת את האגו, להתבונן בו, ולחסל אותו מהר(-:

בושם. שנקין. איך עשיתי לבת שלי שישי של כיף(-:










בשמים, בנות, בשמים!!!
מי מאיתנו לא אוהבת בשמים? שתקום!
אף אחת לא קמה(-: 

בוקר שישי אחד, גם הבת שלי, דניאל, החליטה שלא בא לה לקום.
"אמא, אני יכולה לא ללכת היום לבית ספר?" היא שאלה, 
ואני, כמו כל אמא טובה,
"ניצלתי" את ההזדמנות של בילוי עם הבת הנהדרת שלי בבוקר של יום שישי. 
יש כיף גדול מזה? שבית הספר יחכה!!!
החלטנו להפוך את שנקין, המקום הכי צבעוני בת"א,
למקום החינוך שלנו באותו יום, כתחליף לבית ספר(-:

פתחנו את הבוקר ב"סוס עץ", בית קפה שהוא מוסד שנקינאי: 




סיימתי את קפה הבוקר שלי, שבלעדיו אני לא מתחילה יום, 
והמשכנו במעלה שנקין למקום קטן וקסום, 
שבו יושבת אישה מקסימה וחייכנית ששמה עתידה.
"עתידה בשנקין" הוא בוטיק בשמים, שבה כל אחת יכולה להכין לה בושם בריחות שהיא אוהבת.
הבטחתי לבת שלי בושם, כי זה שהבאתי לה בדיוטי פרי על סף סיום, 
וזה היה הפרוייקט שלנו לאותו יום:
בושם לדניאל, בריחות שהיא בוחרת ואוהבת(-: