תמונות מהחיים הטובים

לאחרונה התחלתי לחבב מזרקים. באופן רגיל, אני לא באמת אוהבת אותם. בנסיבות רגילות - הם מציקים, הם באים בגלל דברים לא טובים, בדיקות כאלו ואחרות, ועוד צרות. אבל, לאחרונה, התחלתי דווקא להרגיש צורך להשתמש בהם. רק לדברים טובים. אחרי שהחיים קצת התישו אותי, והמראה שלי הפך להיות קצת עייף, לא סירבתי להצעה לבוא לרופא להזרקה. כמה מחברותיי כבר התחילו להיכנס לטיפולי פנים כירורגיים, מתיחות פנים, חוטים, ועוד מיני דברים שממש לא בא לי עליהם. אבל כן בא לי קצת מילוי קמטים, וכן בא לי קצת הזרקת חומרי מילוי.

חד משמעית: הזעת יתר היא אחד הדברים הכי מעצבנים להיוולד איתם. אבל ממש. אין מה לעשות, לחלקנו יש גנים גרועים, שאיתם אנחנו צריכים לחיות, בלית ברירה. הגנים שלי, אגב, לא משהו. מבאס, אבל איך אומרים אצלנו? "זה מה יש". וכשיש, אז יש עד הסוף. בלי רחמים. הזעת יתר היא סבל בל יתואר, שרק מי שחווה אותו, מבין. בישראל זה בכלל סיוט, עם הקיץ הנוראי שלנו. הזעת יתר מפריעה ומציקה באופן משמעותי בתפקוד יומיומי. בעצם, היא הרבה יותר ממציקה. היא מביכה, היא מורידה את הביטחון העצמי, היא מתסכלת. יש כאלו שבשבילם להסתובב עם חולצות לבנות ולהרים ידיים זו פעולה מביכה עד בלתי אפשרית.