זה היה עוד ערב שיגרתי בחיי. עוד ערב שבו לבשתי את הג'ינס הנצחי, זרקתי עלי איזו גופיה שחורה, ויצאתי לבלות בדיוק באותו מקום שבו התחלתי לעבוד בגיל 17. אז בעצם, זה ממש לא היה עוד ערב שיגרתי. יצאתי לדייט עם השכן, במקום שבו התחלתי את קריירת המלצרות שלי :) המקום השתנה, הזכרונות נשארו. אורי, רינת, שלום, חזי, שרה, אילן ואנשים נוספים שליוו את ימי הנעורים שלי כבר מזמן לא שם, ב"קפה אוסלו" המיתולוגי. יש משהו מרגש בלחזור למקום שהיה פעם סוג של בית עבורי. נכון, הוא אחר. הוא מודרני, מלא פאן, עם בעלים צעירים ומדליקים שהם חלק מאושיות הבליינות התל אביבית, עם גינה מקסימה, ועם יין טוב במחירים הכי שפויים בארץ. הוא אחר, אבל הוא סנטימנטלי מאד, עבורי. היום, מה שזכור ל"זקני ת"א" כ"קפה אוסלו", הפך לבר יין מקסים, שנקרא "אל וסינו". אז הלכתי לשכן, וביליתי איתו את הלילה. שתינו המון יין. ברור, ככה זה כשלוקחים מחיר שפוי על היין, תקראו לזה "מחיר חנות", ומחייבים רק על דמי חליצה. זה מה שמיוחד במקום שבו ביליתי בערב הזה, שהתחיל עם השכן, ונגמר בהרב
מגזין קולינריה, תיירות, ולייף סטייל