איך שעברתי את גיל 40, התחלתי להרגיש איך ה-6:6 שליווה אותי מאז ומעולם הולך ונעלם. בהתחלה, היה לי קשה לקרוא ספרים בלילה. אח"כ הגיע תור הסמארטפון, שנאלצתי להרחיק מהפנים כדי לראות מי שלח לי הודעה ומה הוא רוצה להגיד. ואז הגיע שלב הסופרמרקט. פתאום הפסקתי לראות מה המחיר על המוצרים, או איזה צבע מאכל יש על המוצר שאני קונה. האפשרות הנוחה הייתה להאשים את היצרנים והיבואנים: מה, הם לא יכולים להדפיס אותיות קצת יותר גדולות? קוראים לזה הדחקה. שלב הפרידה מה- 6:6 היה לא קל עבורי. אני? משקפיים? אז מה אם זה רק לקריאה! מה לי ולמשקפיים? ואיפה בכלל קונים?
מגזין קולינריה, תיירות, ולייף סטייל