חומוס, זה כ"כ ישראלי. אולי הכי ישראלי, וטעים, ונכון, ואהוב. אולי המאכל הכי אהוב. עם בשר על האש, סתם ככה בפיתה, עם פול, בלי כלום, ובכל צורה שהיא. חומוס. פעם, כשהיינו אומרים "חומוס טוב", היינו חושבים על נסיעה לאבו גוש. אחרי זה, הגיע אבו חסן. חומוס שעומד על המדף בסופר מעולם לא זכה לכינוי "חומוס טוב". ככה נראה "חומוס ממש טוב", שהכין לנו אבו יוסוף, אחד ממומחי החומוס של צבר: בחברת "צבר", שמובילה בתחום סלטי החומוס המצוננים, עובדים כל הזמן על שידרוגים למאכל הלאומי שלנו, החומוס. מתי, סמנכ"ל השיווק של "סלטי צבר", אמר את זה הכי נכון שאפשר: "החומוס שלנו הוא לא החומוס הכי טוב, אבל הוא הכי קרוב לדבר האמיתי ולחומוס של החומוסיות". אין ספק שהוא צודק. כבר שנים אני נאמנה לחומוס של צבר, במיוחד זה עם הצנוברים, או זה עם הטחינה. צבר הפעילה את החומוסולוג שלה(כן, כן, יש כזה דבר מומחה לחומוס, "חומוסולוג"), שיצא לשוטט בארץ, להקשיב לאנשים, ולמצוא את המומחים שמכינים חומוס אמיתי בבית, כזה שאנשים בסביבתם יודעים שאצלם אפשר למצוא את &qu
מגזין קולינריה, תיירות, ולייף סטייל