כשהייתי ילדה, הכי אהבתי את העוגיות האלו, עוגיות "אזני פיל". כן, אלו הפשוטות, מבצק העלים, עם המון סוכר שמפוזר עליהן. מבחינתי, זו נוסטלגיה מתוקה. הנוסטלגיה המתוקה הזו שלי פגשה אותי בסיור במפעל של שתי נשים מעוררות השראה- דגנית עמיחי ורונה פרדיס, שתי חברות שהחליטו לפני כ-15 שנה לפתוח בית קפה ביהוד כדי להיות קרובות יותר לבית, לממש את האימהות, ולהתחיל פרק תעסוקתי חדש בחיים, בית קפה שבטח כולכם מכירים: "לחם יין". אני זוכרת אותו קטן, בתחילתו. היינו יושבות שם לקפה ועוגה, או לסלט טוב, אני וכמה חברות. הוא היה נעים, כפרי שכזה, באמצע העיר. לאט לאט הוא גדל, הפך למסעדה, ולצידו נפתח גם הבייקרי של לחם יין. כל פעם שהייתי יושבת ב"לחם יין", הייתי חוזרת עם עוגת גזר הביתה. מהבייקרי, ברור. שתי החברות האמיצות החליטו לכת עד צעד קדימה- ולהיכנס עם סדרת עוגיות הבוטיק של "לחם יין" לרשתות השיווק. העוגיות הן לא עוד עוגיות תעשייתיות שמיוצרות במיליונים. אלו עוגיות שמיוצרות בעבודת יד. כל עוגיה מקבלת יחס אישי. הביקור במפעל היה מרתק. בכלל, כל ההתייחסות לכל
מגזין קולינריה, תיירות, ולייף סטייל