זו ללא ספק הייתה השקה מרגשת. ישבתי ולא האמנתי. בתוך מסעדת "התרנגול הכחול" דלק מנגל, עליו הונחו מיני בשרים, ירקות ואפילו בצקים, ולא יצא עשן! הסתכלתי שוב, לראות שלא עושים לי איזה תרגיל עם שואב עשן נסתר :) אבל לא. זו בשורה מדהימה, ונו, אתם יודעים: אני אוהבת בשורות, אוהבת מכשירים שקשורים לבישול ולמטבח בכלל, ואוהבת לחגוג עם בשר טוב. כן, גם על האש. אז איפה הבעיה? תקני פחמים, שונית, תדליקי מנגל, ויאללה, תתעשני. תנפנפי את עצמך למוות, תזיעי, תתבאסי, תקטרי, תאכלי. תחזרי הביתה עם ריח של עשן, עם טעם של עשן, ועם איכס בנשימה. תבטיחי לעצמך שזו הפעם האחרונה. "כי מנגל זה לא בשבילי". 'צטערת, זו הסיבה שאני לא אוהבת פיקניקים. לא בשבילי לברוח מהעשן, ולאכול טעם של עשן. וכן, יש לו טעם. והוא הורס לי את הטעם של האנטריקוט. אז מעכשיו מנגל זה כבר כן בשבילי! ממש אפילו!