דילוג לתוכן הראשי

רשומות

הצג, קייק!! בייקרי 29. מאפיית גורמה למען חיילי צה"ל

יש לנו בארץ המון קונדיטורים מצויינים, והמון מאפיות משובחות. יש לנו המון בתי קפה מעולים, והמון כריכים טעימים. אבל מקום כמו בייקרי 29, יש רק אחד. בייקרי 29 היא מאפייה יוקרתית, שכל רווחיה מיועדים לתרומה עבור חיילים משוחררים שאין באפשרותם לממן את דמי הלימוד עבור השכלה גבוהה. הזמינו אותי לבייקרי 29, ואלו מסוג המקומות שאני כותבת עליהם בהתרגשות. מקום שנפתח רק לשם עשיית טוב, אין סיכוי שלא אפרגן לו, על אחת כמה וכמה כשהוא יוקרתי ומעניין: הבייקרי 29 היא מאפייה בסטייל ניו יורקי, ברח' אחד העם 29 בת"א, שנרתמה לטובת תוכנית המלגות "אימפקט", שהוקמה ב-2002 ע"י ארגון ידידי צה"ל בארה"ב. תוכנית אימפקט מעניקה מלגות לימודים מלאות לחיילים משוחררים מהמערך הלוחם. לפעמים מצליחים להפתיע אותי. גם הפעם הצליחו. תענוג לראות מקומות שכאלו, תענוג עוד יותר גדול לאכול בהם. המאכלים הוגשו על שולחן מעוצב וחגיגי, מינימליסטי אבל אלגנטי להפליא. הארוחה נפתחה עם כמה סלטים מצויינים. אני אהבתי מאד את הסלט הירוק, שכלל בתוכו פירות מתוקים כמו רצועות מנגו, שזיף, גבינת תום מעל ורוטב ויניג

החומוס הכי שווה בארץ, בפסטיבל מרחבא (-:

חומוס, זה כ"כ ישראלי. אולי הכי ישראלי, וטעים, ונכון, ואהוב. אולי המאכל הכי אהוב. עם בשר על האש, סתם ככה בפיתה, עם פול, בלי כלום, ובכל צורה שהיא. חומוס. פעם, כשהיינו אומרים "חומוס טוב", היינו חושבים על נסיעה לאבו גוש. אחרי זה, הגיע אבו חסן. חומוס שעומד על המדף בסופר מעולם לא זכה לכינוי "חומוס טוב". ככה נראה "חומוס ממש טוב", שהכין לנו אבו יוסוף, אחד ממומחי החומוס של צבר: בחברת "צבר", שמובילה בתחום סלטי החומוס המצוננים, עובדים כל הזמן על שידרוגים למאכל הלאומי שלנו, החומוס.  מתי, סמנכ"ל השיווק של "סלטי צבר", אמר את זה הכי נכון שאפשר: "החומוס שלנו הוא לא החומוס הכי טוב, אבל הוא הכי קרוב לדבר האמיתי ולחומוס של החומוסיות". אין ספק שהוא צודק. כבר שנים אני נאמנה לחומוס של צבר, במיוחד זה עם הצנוברים, או זה עם הטחינה. צבר הפעילה את החומוסולוג שלה(כן, כן, יש כזה דבר מומחה לחומוס, "חומוסולוג"), שיצא לשוטט בארץ, להקשיב לאנשים, ולמצוא את המומחים שמכינים חומוס אמיתי בבית, כזה שאנשים בסביבתם יודעים שאצלם אפשר למצוא את &qu

זכרונות מעוף בגריל. פוסט געגוע.

כשהייתי ילדה, לאבא שלי היתה חנות לעוף בגריל. הוא ואחיו התאום מכרו עופות בגריל. חנות אחת קטנה בקינג ג'ורג בת"א, שכולה ריחות נפלאים של עוף בגריל. עוף בגריל הוא לא "סתם עוד עוף" בשבילי. עוף בגריל אלו זכרונות מאבא שלי, ז"ל. זכרונות נעימים כאלו שמציפים אותנו, וגורמים לנו להזיל דמעה, ולהתגעגע. בדיוק אותה דמעה נוסטלגית חנקה את גרוני  כשטעמתי את העוף בגריל של "רוסטה צ'יקן". משהו בריח שלו, בתיבול המיוחד, הזכיר לי את "העוף בגריל של אבא". אבא שלי בטח יושב שם למעלה, קורא, ומחייך. תמיד אמרתי שהעוף בגריל שלו היה העוף בגריל הכי טעים שאכלתי. זכרונות ילדות, אי אפשר להתווכח איתם.