דילוג לתוכן הראשי

רשומות

יומיים של טיול מקסים בצפון. חלק א'-צפת, האחת והיחידה (-:

צפת. העיר הזו תמיד מרתקת אותי. בכלל, כל הערים העתיקות האלו, עם המבנים המקסימים, האנשים המיוחדים, והאווירה הכ"כ אחרת מהאווירה העירונית שאני מכירה, תמיד נעים לי לחוות אותן מחדש. כל עיר כזו, והייחוד שבה. בצפת, אפילו הלחוח התימני נראה אחרת (-: היה יום קר. חמושים בצעיפים, מעילים וכובעים, צעדנו לעבר "בית המאירי": ב"בית המאירי" ממוקם מוזיאון וארכיון של זקני צפת: נכנסנו למוזיאון, קפואים קמעה. קבלת הפנים היתה לבבית, ובעיקר חמה. מרק עדשים חם וטעים חיכה לנו, והחזיר לנו את הצבע ללחיים: בחדרון קטן ועמוס "מגני דוד" (גם על הרצפה היפה), קיבלנו הדרכה קצרה על מוזיאון המאירי ועל האיש, יחזקאל המאירי.  מוזיאון המאירי הוא מוזיאון ומכון לחקר תולדות הישוב היהודי בצפת מיסודו של יחזקאל המאירי: עשינו סיבוב קצר בחצר המקסימה הבנויה בעיצוב מיוחד של אבנים מיוחדות,  והתפעלנו מהויטראז'ים המקסימים שעוטפים את בית המאירי: כשנכנסנו לבית, קיבלה אותנו בלבביות דמות מחופשת לאחת מנשות צפת  של "הימים ההם". היא ליוותה אותנו למשך כל הביקור, תוך שהיא נותנת הסברים

עולי ציון, צוקריה יפואית מתוקה (-:

אין כמו יפו בלילות. אין כמו יפו גם בימים, וגם בכלל. אין כמו יפו האותנטית, זאת של המזח, הדגים, שוק הפשפשים, האנשים והשעון. יפו הפשוטה, העממית, המעורבת, השמחה. תחת הקונספט היפואי הזה נפתחה מסעדתו החדשה של ניר צוק, "עולי ציון". ניר והבשלנית נטלי שחף, שמנהלת את המסעדה, ערכו ערב בלוגרים ב"עולי ציון", כדי שגם אנחנו נכיר את המקום החדש, שכולו אווירה, מוזיקה, אלכוהול, שמחה, ואוכל עממי ומתומחר היטב, כמו ש"עממי" צריך להיות. המקום מעוצב "ככה וככה". מזרח ומערב. פשוט ואלגנטי. מטבח מרכזי שקוף, כשמסביבו המסעדה, שהיא בעצם בר ענק וכיפי. הסחורה הטרייה יושבת לה בתוך כלים מבריקים: מול הכלים המבריקים והמטבח המאובזר, ניצבת לה בגאווה מכונה ישנה ומקסימה לטחינת בשר, בדיוק כמו שראוי למסעדה שנמצאת בתחום שוק הפשפשים: פתחתי את הערב עם בייליס, כמו שאני אוהבת . ניר צוק אוהב שמח. הוא גם אוהב לפנק. כשהשף מפנק ושמח, והאלכוהול זורם בכיף, אי אפשר לא להיכנס לאווירה של המקום הזה. מקום שמח. באחת הפינות עמדה די ג'יי, שדאגה כל הערב למוסיקה שעשתה לנו חשק ל