תמונות מהחיים הטובים

הפעם אני אפתח במשפט מסכם: הארוחה שאכלתי בריו גרנדה הייתה ראויה לשבח. ריו גרנדה - תזכרו את השם בפעם הבאה שיבוא לכם בשר טעים ואיכותי. ריו גרנדה הוא סטייקהאוס תל אביבי שהעיקר בו הוא בשר מעולה, לצד אלכוהול כיפי. גם פליאוליתים ישמחו לדעת שבתפריט יש מנות ללא גלוטן ומנות שמתאימות לקהילת הפליאו. מסעדה עם תפריט פליאו, מבחינתי, זה כיף גדול. פליאו, פליאו, פליאו - זה אומר בשר, בשר, בשר, וגם ירקות ופחמימות בריאות. ולא, פוקצ'ה זה ממש לא פחמימות בריאות. אז בשר וירקות זה הכי פליאו, וזה התאים בדיוק לתזונה שלי ושל שותפתי לארוחה, שגם היא פליאוליתית מוצהרת.

בשר.  אני מודה, אני מעט קרניבורית. אוהבת בשר, עדיף שידמם טיפה. בשר איכותי עושה לי שמח. מצד שני, בדר"כ אני קונה בסופר ביחד עם כל הקניות. ככה זה היה, עד שגיליתי את חנות הבשר של רמי בכפר סבא. היא נקראת "חנות הפליאו של רמי", אבל היא לא רק לפליאוליטים, היא "של העם". נכון, לטבעונים וצמחונים אין ממש מה לחפש שם, אבל לכל השאר - ממש כן. ואני?  מאושרת. היא קרובה לבית שלי, המחירים בה סבירים לחלוטין, ורמי נותן טיפים על הדרך. ורמי - צריך לפגוש אותו כדי להבין. הוא אוהב בשר בערך כמו שאני אוהבת את הילדים שלי. הוא מלטף אותו, מעסה אותו, ומטפל בו בהרבה אהבה.

בשר. נו, אתם יודעים. אני אוהבת בשר. מאד. סוג של קרניבורית, שיכולה לחסל סטייקים מעולים,  אחד אחרי השני,  כאילו אין מחר. יש בשר "רגיל", יש בשר "טוב", ויש בשר "מעולה". כשהוא מעולה, הוא גם שווה, משובח, מענג וטעים בטירוף. כשהוא כזה, כל ביס ממנו יכול להשאיר אותי עם עונג מושלם לשבוע לפחות. עד העונג הבא. כשהקצב שלך הוא גם שף, והבשר מיושן ועשוי הכי טוב, זה אפילו נפלא יותר. כשהוזמנתי למעדנייה של פיטר הומל, לא תיארתי לעצמי שזו תהיה מעדנייה שמהרגע שאצא ממנה, ארצה לחזור אליה שוב. ושוב. אין יום מאז שהייתי שם, שאני לא חושבת על אותם נתחים שהקצב-השף-האוסטרי הכין לנו, ובפי לא עולה געגוע: