תמונות מהחיים הטובים

אני אוהבת את הצפון. גלבוע, גליל, גולן. כל אלו אזורים שמבחינתי, בילוי בהם, הוא בילוי "שווה" במיוחד. אין פעם שאומרים לי "נוסעים צפונה", ואני אומרת "לא". כשהזמינו אותי למלון "בית בגליל", מלון בוטיק בתוך יער ביריה, לא יכולתי לסרב. בימים כתיקונם המלון לא מארח ילדים. החלטתי לבקר במלון בסופ"ש בחנוכה, כדי שאוכל להנות ולהתאוורר עם הילדים, שבחג המלון אירח גם אותם. בדרך למלון עצרתי במסעדה החביבה עלי לארוחת צהריים, "קימל בגלבוע", זאת שאף פעם לא מאכזבת אותי, ושכל ביקור בה הוא עונג, מבחינתי. לא משנה לאן אני נוסעת בצפון, בהלוך או בחזור היא תמיד על הדרך, גם אם היא ממש לא בכיוון (-: אחרי ארוחה נפלאה, המשכנו צפונה. נכנסנו לחצור הגלילית, ומשם, הג'י פי אס הודיע שהגיע הזמן לפנות ימינה. מרחוב "רגיל", המשכנו לנסוע בכביש מתפתל, ישר לתוך יער ביריה, ותוך פחות מדקה השתנה לנו הנוף, מעירוני לפסטורלי במיוחד: הגענו לשער ברזל, ורגע לפני שהוא נפתח, הילדים שלי, עומר ודניאל, החליטו שצריך להצטלם:  הנוף היה מקסים

אני אוהבת ארוחות בוקר. נו, טוב, את זה כבר כולכם יודעים. או רובכם, לפחות (-: ארוחות בוקר ישראליות הן ארוחות הבוקר הכי טובות שיש. תמיד כשאני מתארחת בבתי מלון בעולם, אני שואלת את עצמי איך הם לא יודעים להתפרע בארוחות בוקר כמו בבתי המלון הישראלים. עשירות, טעימות, עם כל מה שרק אפשר לחשוב שקיים. גבינות, דגים, פירות, ירקות וסלטים, לחמים, ממרחים, קורנפלקס וגרנולה, יוגורטים, מעדנים, מאפים חמים, מתוקים ומלוחים, אוכל חם, ביצים בכל הוריאציות האפשריות, מאומלטים ועד בכלל, ריבות מעולות, פנקייק'ס, והעיקר- שלכל אחד יהיה מה שהוא אוהב. הוזמנתי למלון דניאל, לארוחת בוקר, ואין סיכוי שאסרב להזמנה שכזו (-: בסוף הפוסט מחכה הטבה מיוחדת לקוראי הבלוג שלי, לארוחת בוקר במלון דניאל בהרצליה (-: פתחתי את ארוחת הבוקר המשגעת הזו עם צלחת של "חמים וטעים". בכלי החרס שכנה לה שקשוקת מוצרלה משובחת, ושף המלון המקסים, דודו כהן, הסכים לתת לי את המתכון לשקשוקה הנפלאה הזו. אני אהיה נחמדה במיוחד, ואתן לכם אותו גם, עוד מעט (-:     יצא לי לאכול השבוע בשלושה בתי מלון. ארוחת הבוקר של מלון "דניאל" היתה

בתי קפה וארוחות בוקר הם אחד מ"תחביבי האוכל" שלי. בכלל, יש לי חולשה לחלמונים. נכון, הם צהובים, ואצלי, כידוע, רק אדום נכנס הביתה, אבל במקרה הזה יש הקלות, ואני אוהבת את הצהובים האלו (-: הזמנתי את הבלוגרים לטעום את ארוחות הבוקר של "בליקר בייקרי", בסניף פרישמן בת"א. בנוסף, טעמנו עוד מנות מתפריט בית הקפה, שייקים, וקינוחים הורסים במיוחד, מבית היוצר של אורן ביקר, קונדיטור נפלא, שהיה ממקימי הרשת. גילוי נאות: הייתי אורחת המקום. פתחנו עם שלושה סלטים. ראויה לציון הטריות של חומרי הגלם, כל הירקות היו רעננים, והאוכל היה מוקפד, למרות שמדובר בבית קפה, ולא במסעדת שף. הסלט הראשון נקרא "סלט בליקר". מכיל קוביות בטטה מקורמלות ופטריות שמפיניון מוקפצות על מצע עלים ירוקים, עגבניות שרי, נבטי חמניה וקרוטונים, מוגש עם גבינת פטה מגורדת. השילוב היה מאד מוצלח, בעיניי. בכלל, בטטות וגבינת פטה תמיד הולכות לי טוב ביחד. הסלט השני, סלט קינואה חמה, הפתיע לטובה. אני לא מחובבי הקינואה, אבל במקרה הספציפי, הסלט החם היה מוצלח מאד, ועם תוספת של עוד קצת תיבול, הוא היה מושלם. קינואה, ירקו

יש ארוחות שיוצאים מהן עם טעם של עוד. היום אני לא רוצה לספר לכם כלום. לא מה היה בכל מנה, לא איזה דג, איזה סלט, או מה היה הקינוח. אני רק רוצה לספר לכם שזו היתה ארוחה מושלמת. אחת מהטובות. כל ביס היה חוויה. כל מנה היתה מדוייקת. כל טעימה גרמה לי אושר, וכל הארוחה במקום הנפלא הזה, מסה, ראויה לפרגון, כי יצאתי ממנה עם הרגשה שאני רוצה להישאר שם. להישאר, ולטעום עוד, ועוד, ועוד. ככה בדיוק היה לי טעים, במסה. רגע של פרגון לשף משה אביב , ולמסעדה הנפלאה שלו, מסה ,  על ארוחה מושלמת, שאני לא הולכת לכתוב עליה כלום. התמונות אומרות הכל, וזה שאני יושבת ומפנטזת עליה יותר מחודש  אחרי שאכלתי אותה, ומרגישה שממש בא לי עוד פעם, זו סיבה מספיק טובה לספר לכם שמסה היא עילוי, בעיניי (-: סתם, כי בא לי לפרגן (((-: