תמונות מהחיים הטובים

אין מה לעשות. גיל 40 נתן את אותותיו, לפני כך וכך שנים, והוכיח לי שאני צריכה להרחיק. לא, לא לנדוד לארצות רחוקות, חלילה. להרחיק את הסמארטפון מהעיניים. בגיל ארבעים עוד הכחשתי, ב- 45 הפנמתי, ב-47 הבנתי שאין ברירה. אם אני רוצה לקרוא ספרים בלילה במיטה, או לקרוא את הווטסאפים האין סופיים, כדאי שאצטייד בזוג משקפיים. משקפיים הם קטע אופנתי. נכון, יש את הפשוטים, שנותנים מספר זהה בשתי העיניים, ומקרבים, מגדילים, ונותנים פתרון זול ומהיר. כאלו יש לקנות במחירים שבין 20 ל-100 ש"ח (לדוגמא בסופרפארם), אבל הן לא נותנות פתרון עיצובי-מיתוגי, ולא פתרון למספרים שאינם שווים בין שתי העיניים.

סנדלים, סנדלים, סנדלים. פעם, היו לנו תנ"כיות. בהדרגה, הן השתכללו. תנ"כיות מסוגננות. ואז באה טבע, עם "תנ"כיות סטייל", אבל צבעוניות ואופנתיות. מאז שטבע פרצה אל חיינו, עם שניים שלושה סוגי סנדלים, שהיו תחת קטגוריית "סנדלי נוחות", היא לא מפסיקה להפתיע.

איך שעברתי את גיל 40, התחלתי להרגיש איך ה-6:6 שליווה אותי מאז ומעולם הולך ונעלם. בהתחלה, היה לי קשה לקרוא ספרים בלילה. אח"כ הגיע תור הסמארטפון, שנאלצתי להרחיק מהפנים כדי לראות מי שלח לי הודעה ומה הוא רוצה להגיד. ואז הגיע שלב הסופרמרקט. פתאום הפסקתי לראות מה המחיר על המוצרים, או איזה צבע מאכל יש על המוצר שאני קונה. האפשרות הנוחה הייתה להאשים את היצרנים והיבואנים: מה, הם לא יכולים להדפיס אותיות קצת יותר גדולות? קוראים לזה הדחקה. שלב הפרידה מה- 6:6 היה לא קל עבורי.  אני? משקפיים? אז מה אם זה רק לקריאה! מה לי ולמשקפיים? ואיפה בכלל קונים?

הוזמנתי להשקת הקולקציה החדשה של שעוני ויקטורינוקס. אמנם לא יצאתי משם עם שעון חדש, אבל יצאתי עם חשק לאחד כזה. קצת על ויקטורינוקס ( VICTORINOX) ויקטורינוקס הבינלאומית היא חברת ענק, אשר תחת דגלה קווי מוצר רבים הכוללים: אולרים, סכינים, תיקים, שעונים ואף ביגוד ובשמים. לכל קו ייצור זהות וסגנון משלו, אך משותפים לכולם חמשת הערכים העיקריים של החברה: פונקציונליות, חדשנות, אמינות, שוויצריות (SWISSNES) ומחיר הוגן, שיוצרים את המותג השווה "ויקטורינוקס".