תמונות מהחיים הטובים

אני אוהבת ממולאים, ומכינה אותם בכל מיני צורות וצבעים. הפעם היה לי עוף בתנור, אז ויתרתי על הבשר הטחון בפלפלים, והכנתי פלפלים ובצלים ממולאים, סיר כיפי וטעים שמתאים לכל יום בשנה. שמרו לכם מתכון לפלפלים ממולאים צמחוניים, וגם בצלים ממולאים הכנסתי לסיר. בלי הרבה דיבורים, ישר לעבודה :)

על שלושה דברים המטבח עומד: על כלי בישול טובים, על חומרי גלם משובחים, ועל ידיים שיודעות את העבודה. אהה, וגם על המדיח :) כבלוגרית, יוצא לי לנסות לא מעט סירים, מחבתות, סכינים, וגאדג'טים למטבח. מבחינתי- דברים שמיועדים לשפר את העבודה במטבח הם המתנה המושלמת. תמיד צריך לרענן, תמיד כיף להתחדש, וגם הטכנולוגיה מתעדכנת, והכלים של היום הם ממש לא אלו של פעם. נכון, יש לי עדיין את סירי סולתם הישנים, אלו מהנירוסטה, שאין מה להגיד- הם עובדים אצלי מעולה לצ'ולנט ולמרק עוף. מצד שני, יש לי המון דברים חדשים, שווים במיוחד, ואם בא לכם לפנק במתנה שתמיד שימושית- ולא לקנות שוב קערת פירות מיותרת למארחים, אז הנה, כמה רעיונות.

כבר בכניסה לביתה של כוהנת הבישול פיליס גלזר, לסדנה של בישול בריא(וטעים!), חיכו לנו פינוקים על השולחן. ביס אחד מהלחם האלוהי שהיא מכינה גרם לי לרצות ממנו עוד ועוד ועוד. לחם כוסמין עם אגוזי מלך וצימוקים. טעמו המיוחד, הנעים, המתגלגל בפה, השאיר אותי מאוהבת. לא רק אותי, האמת. הייתה תמימות דעים בקרב כל משתתפות הסדנה: הלחם הזה נפלא. פיליס נתנה לנו מתכון של האלוהי הזה. בהמשך אני אתן לכם אותו, כי מתכון כזה חייבים לשמור במועדפים :)

כמו כל העולם, גם אני "מתחזקת". לא, אני לא חוזרת בתשובה, חלילה, אבל אני מתחילה לאכול בריא יותר, או לפחות מנסה. זה לא תמיד עובד לי, לפעמים אני חייבת את העוגות החביבות עלי כל כך, או את הטוסט ההורס, עם המיונז והמלא גבנ"צ, אבל אני באמת משתדלת לאכול יותר ירקות, יותר קטניות, יותר פירות. לכן, כשהוזמנתי להשתתף בסדנה של "בייבי קייל", מוצר חדש שיוצא לשוק, לא היססתי.

אני זוכרת שכשאבא שלי קיבל את התקף הלב הראשון שלו, אמא שלי, שהייתי אז בערך בגילי, קיבלה הוראה מהרופאים להוריד מיידית נתרן. כמובן הרבה ברירות לא היו לה, והפתרון היה להפסיק לשים מלח באוכל. מאותו יום היינו צריכים להוסיף את המלח לאוכל אחרי הבישול, מה שברוב המקרים אינו משתווה לבישול עם מלח, שנספג לתוך המזון, מייחד ופותח את טעמיו, וגורם ללשון שלנו לרטוט משמחה.

זה היה באחת מארוחות הצהריים שאכלנו יחד, שי ואני. האוכל של שי תמיד טעים, אבל המנה הזו שהוא הכין הרסה אותי. זה בסה"כ "אורז". לא סתם "אורז", זו מג'דרה. לא סתם "מג'דרה". זו ה-מג'דרה של שי. באף מסעדה מזרחית לא תאכלו כזו: