"אני חייבת זריקת מוטיבציה", אמרתי לחברות שישבו אצלי במרפסת בשבוע שעבר.
הן, שתי יפות, חכמות ומעוררות השראה, עשו לי שיחת מוטיבציה, כמו שחברות יודעות לעשות.
"את חייבת לחלום יותר", הן אמרו לי.
והן צודקות. מכירות אותי החברות שלי.
איכשהו, העומס של החיים, היום-יום, הקשיים, הרצון להספיק הכל ולהישאר שפויה - לקחו ממני את החלומות.
אין לי מספיק זמן לחלום, והאמת? גם לא מספיק כסף. לחלום, בואו נודה, זה עסק די יקר.
אז הפסקתי לחלום.
יום למחרת, תוך כדי שאני שותה את קפה הבוקר עם פרוסת העוגה האחרונה שנשארה בתבנית, נזכרתי ביומן ההשראה שלי שיושב לו בצד, מחכה שרק ארשום בו משהו.
התחלתי לדפדף בו. הצבעים השמחים שלו עוררו בי איזה חיוך של בוקר.
לא יודעת איך, כנראה מישהו שמע את השיחה שלי עם החברות, ואופס! נפתח לי העמוד הזה, עמוד שהסביר בדיוק מה אני צריכה, ואישר את מה שהן, החברות האהובות שלי, אמרו.
המשכתי לדפדף, כי לרגע הרגשתי בעולם מלא צבעים יפים ומשפטים חכמים שכאלו.
רציתי לראות מה עוד מחכה לי :)
נו! יופי! משהו טוב הולך לקרות! יהייי!
דפדוף ביומן הזה עוזשה חשק לדפדף עוד, ועוד, ועוד.
כי בינינו, למי לא מתאימים משפטים מעוררי מוטיבציה שכאלו?
כידוע, שום דבר לא קורה במקרה. לא שיחת המוטיבציה של החברות, ולא היומן שהגיע אלי ונשכח בצד, כי לרגעים, למי בכלל היה זמן וכח להשראה.
החלטתי שאני חייבת להתרכז בעצמי, בחלומות ששכחתי לחלום, ברגעים שיביאו לי אושר, ובנקודות האור במנהרות החיים.
וחוצמזה, העמוד הורוד הסביר לי את זה הכי נכון:
אני חייבת להתרכז במה שכן אפשרי. אפשרי לי, ליכולות שלי, למנהל הבנק שלי, או שאולי היא בכלל מנהלת, מי יודע :)
ואז קיבלתי החלטה.
החלטות זה טוב, והחלטות שבאות ברגע זה טוב יותר.
כבר שנים, אבל ממש שנים, אני רוצה לעשות קורס פסיפס. קורס פסיפס? מה לי ולזה בעצם? תמיד שכנעתי את עצמי שאין לי כשרון, שלא יצליח לי כלום, שאני לא יצירתית מספיק.
טיילתי באיטליה ב-2015 , והגעתי לעיר מקסימה שנמצאות בה עבודות פסיפס מרשימות.
העיר רוונה (Revanna) שבצפון איטליה נחשבת לעיר עם הפסיפסים היפים בעולם, והקסם של עבודות הפסיפס בולט בכל פינה ובכל כנסיה.
הביקור שלי בעיר חיזק לי את הרצון ליצור דברים גדולים מאבנים קטנות.
מסתבר, שגם קירות ותקרות יכולות להיות בנויות מפסיפס, בצבעים מרהיבים וביופי נדיר.
כן, כן, אני מתחילה ללמוד פסיפס! הב הב!
וכמו שכתוב בכריכת היומן: "לאן שאבחר ללכת זו הדרך שלי"
וזו לגמרי הדרך שלי.
בחרתי ללמוד אצל אמנית הפסיפס, עדנה שגב.
הקורס שלי מתחיל ביום שישי הקרוב, ואין מאושרת ממני.
אם בא לכם להצטרף אלי, בואו, יהיה כיף גדול ליצור יחד :)
תמצאו את עדנה פה, או בדף שלה בפייס, ותאמינו לי - היא אשה נדירה.
מוכשרת, חכמה, מצחיקה, ואין לי ספק שבחרתי טוב :)
כבר כמה שנים אני אומרת לה: "אני מתה לבוא ללמוד פסיפס", ואיכשהו לא יצא אף פעם, והנה, זה הזמן להגשים חלומות.
עדנה שגב, אני באה להגשים איתך את החלום שלי, זה סגור, כתבתי ביומן :)
כשאגיע ל"מה אני רוצה להשיג השבוע", יהיה כתוב "לתכנן את החלום הבא (תאילנד?)".
חזרתי לרגע ליומן היפיפה מבית ענבל גבור, שטוענת (ובצדק!) שמירוץ החיים לא משאיר לרובנו זמן לעצור ולהודות על דברים טובים שקורים לנו, על הצלחות ומטרות שהשגנו. ענבל גבור חיה על פי אמונה זו כבר שנים רבות ואת התובנות על החשיבות הגדולה שקיימת בהודיה על הצלחות והישגים, קטנים כגדולים, החליטה להעביר הלאה.
כל דבר מחושב ביומן, כך שיהיה הכי ידידותי ונוח: ימי החודש כולו מחולקים ביומן לפי שבועות, ובכל שבוע יש מקום לכתוב משפט כוונה לשבוע הקרוב שאני רוצה לעצמי, ובנוסף מופיע משפט השראה מעצים. בכל שבוע ביומן מוקצה מקום מיוחד לתכנון שבועי, בו מומלץ לכתוב מה רוצים להשיג השבוע ומה המשימות החשובות בו, וסיכום שבועי בו מומלץ לכתוב מה למדתי השבוע, ההצלחות שלי השבוע ועל מה אני מודה בשבוע החולף.
אחרי שסיפרתי לחברות על הקטע עם היומן, והחלומות, החלטנו לפתוח קבוצת ווטסאפ "התודה היומית".
בכל יום כל אחת כותבת תודה על משהו שקרה לה במהלך היום. אכן, יומן השראה לגמרי. וגם חברות השראה.
היומן מזכיר ומאפשר לכם לקחת זמן לעצמכם, לתרגל חשיבה חיובית, לשים לב לרגעים משמחים במהלך היום, לחגוג הצלחות ולהודות על הדברים הטובים שיש בחיים שלכם.
היומן מגיע בכריכה קשה, מכיל 200 עמודים.
מחיר: 145 שקל.
ואם אנחנו כבר קרובים לראש השנה, אז זו גם יופי של מתנה לחג לחברים טובים, שאתם חושבים שצריכים קצת מילים טובות, קצת משפטים נכונים, קצת חיזוק והשראה.
ויאללה, תתחילו לכתוב רעיונות, כי כמו שענבל אומרת, הם באים מהר יותר על הדף.
איפה משיגים?
באתר של ענבל גבור
ושתהיה לכולנו שנה מלאה השראה, חלומות, ורק דברים טובים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה