תמונות מהחיים הטובים

כי מי לא אוהב אוכל אסיאיתי? שיקום! כולם יושבים :) חברת ימה וקדמה מיבאת לארץ את מיטב חומרי הגלם לאוכל היפני של חברת Horaiya. את המוצרים הנהדרים יצא לי להכיר במסעדת סלאס Selas של שף אור גינסברג, שם הודגם השימוש במוצרים ע"י השף, ובנוכחותה של Misaki Tanida, האחראית לפיתוח יחסי המסחר הבינלאומיים של חברת  Horaiya. מיסאקי לימדה אותנו להכין "כדורי מיסו" miso balls, שהופכים למרק מיסו במגע עם מים רותחים. את הכדורים ניתן לשמור במקפיא למשך חודש.

כמו השף יאמה סאן, מאסטר סושי והשף הבינלאומי של מסעדת TYO המצליחה, אין הרבה בארץ. יאמה סאן זכור לי מהביקור שלי במסעדת TYO, שנמצאת סמוך לכל בו שלום המיתולוגי.  מסעדה יפנית נהדרת, עם אוכל מעולה. אני זוכרת את מבטי ההערצה ששלחתי לעבר יאמה סאן כשהוא עבד והכין את המנות המיוחדות שיוצאות תחת ידיו. 

לאחרונה הוזמנתי לארוחת ערב במסעדה יפנית.  "זה באזור הבורסה", היא אמרה. אז נסעתי. אני, שמכירה את הבורסה בשעות היום ועם אפס סיכוי לחניה בפחות מ-1000 ש"ח ליום (נו, הבנתם), הופתעתי לגלות שיש לי ברחוב סמוך למסעדה המון מקום לחנות בו. כבר יתרון גדול.  מסעדת  מאצויה נמצאת על כביש ראשי, ברחוב מנחם בגין, ממש ממול מלון לאונרדו סיטי טאוור.  באתי בלי ציפיות. יש המון מסעדות אסיאתיות לאחרונה, מעטות מהן טובות ממש. חוצמזה, תמיד עדיף לבוא עם ציפיות נמוכות, ככה אין אכזבות.

עד לפני כשלוש שנים לא ממש אהבתי סושי. אורז קר? אני? לא. לא התחברתי לדבר העגול, האצתי, עם האורז הדביק, משהו. יום אחד, כשחגגנו יומולדת לחברה באיזו מסעדת סושי, לא היו לי הרבה ברירות, והחלטתי ללכת על סושי בטמפורה כאופציה הטובה ביותר. לפחות יהיה לי חם, חשבתי. היה חם, היה טעים. זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה. אני וסושי, סושי ואני. זוגיות לתפארת מדינת תל אביב :) מפעם לפעם העזתי יותר. טעמתי סושי כזה, סושי אחר, אינסייד אאוט, מאקי-טמאקי-ניגירי וכל אופציה שיש לסושי העגול החמוד והטעים הזה להציע. התאהבתי. הפכתי מכורה. פעם, כשהחבר'ה היו יצאים לסושי, הייתי מוצאת תירוצים ל"למה לא". היום, אני אומרת "ברור שכן!" ולמה אני מספרת לכם את כל הסיפור הארוך הזה? כי הוזמנתי לטעום סושי של שף יפני אמיתי, עם שם יפני אמיתי, ועם רזומה יפני אמיתי. יאמה-סאן. ואיך הגבתי? כצפוי: "ברור שכן!" :) יאמה-סאן(או בשמו המקורי יאמה אוימאודה) הוא סושי מאסטר ממסעדת Morimoto בניו יורק שנחשבת ל מקדש של הסושי מחוץ לגבולות יפן. יאמה נחשב לאחד הסושי מאסטרים החשובים בעו

כשאומרים לי סושי, אני תמיד מתלבטת באיזו סושיה לבחור. באמת שלא חסרות סושיות טובות, בטח לא בתל אביב, אבל אני תמיד מחפשת לי אחת כזו מיוחדת, עם טעמים שעוד לא היכרתי, עם רולים וטעמים שיעשו לי חשק לחזור אליהם כל פעם מחדש. ניניהאצ'י. שם מצאתי אותם, את הטעמים האלו שחיפשתי, את השונה, את היציאה מהקונספט. מצאתי את הסושי הכי טעים בתל אביב. מסעדה יפנית בתל אביב זה כבר לא עניין חדש, אבל יפנית שהיא גם כשרה, גם מתומחרת סביר, וגם ממוקמת הכי במרכז שיש, זו מסעדה יפנית שווה.

קומיקס. יש אנשים שמכורים לפורמט הזה(-: אם ניקח לרגע את "בזוקה" המיתולוגי,  אז גם אני הייתי מכורה (-: אמנות הקומיקס היפנית נקראת מאנגה(או מנגה): "מאנגה" הוא ביטוי יפני (漫画 או まんが) שמשמעותו "רצועת קומיקס". המשמעות המילולית של הביטוי: "תמונה מגוחכת". הוא מורכב משתי מלים: "גא" (画) - "תמונה" או "תגליף", ו"מאן" (漫) - "מגוחך". את השם "מאנגה" טבע הגלף קצושיקה הוקוסאי, בהעניקו שם זה לסדרת קריקטורות פופולרית שלו. צייר מאנגה קרוי "מאנגאקה" (Mangaka 漫画家). אם בא לכם לדעת עוד קצת, "מאנגה" בויקיפדיה תתן לכם עוד קצת אינפורמציה על הקסם היפני הזה(-: הוזמנתי לפתיחת תערוכת המאנגה ב מסעדת יאמאטויה , מסעדה יפנית אמיתית שממוקמת בהוד השרון. יאמאטויה היא בעצם לא רק מסעדה, היא גם בית אוכל ותרבות יפנית: