תמונות מהחיים הטובים

דולפין ים הירושלמית היא מסעדה עם היסטוריה. לא כל מסעדה מחזיקה 50 שנה, בטח ובטח לא בירושלים, ועוד יותר כשהיא מסעדה לא כשרה. הרבה טלטלות עברו על דולפין ים. המסעדה פתחה את שעריה לראשונה בשנת 1967, עם שחרור העיר, והייתה למסעדה הישראלית הראשונה שנפתחה בירושלים המזרחית, ברחוב סלאח א-דין. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, לדולפין ים לא הייתה ברירה: היא סגרה את שעריה במזרח העיר, ועברה לת"א עד לתחילת שנות האלפיים, אז חזרה לבירה, ומאז ועד היום מסעדת דולפין ים שוכנת במרכז העיר ירושלים. 50 שנה, יובל, או חצי מאה - דולפין ים שרדה כל טלטלה, כי הרי ככה זה בים, הטלטלות הן עניין שבשיגרה, ולומדים לחיות איתן.

לאחרונה הזדמן לי להגיע לסופ"ש סתוי צפוני. כל יציאה צפונה טומנת בחובה תגליות קולינריות חדשות. את רוב הפינות התל אביביות והמרכזיות אני כבר מכירה, אבל את אלו שבאזורים המרוחקים ממני, קצת פחות. התחנה הראשונה בטיול הייתה חיפה. נשלחתי לבדוק מסעדת דגים ופירות ים. "טעים", אמרו לי. אישפיש . השם, אני מודה, היה לי מוזר. מצד שני, כשמגלים מי עומד מאחוריו, מבינים שהוא לא מוזר כלל וכלל, אפילו הגיוני מאד. איש של דגים. יש יותר אישפיש מזה?

כבר תקופה אומרים לי: "נו, כדאי לך, לכי לנסות, זה קרוב לבית, וטעים, ומנות גדולות". ואני? דווקא את הדברים השווים דואגת לפספס. ככה זה אצלי.  אבל לא לאורך זמן! בסוף זה קרה, ובערב חורפי וקריר אחד לקחתי את שרון חברתי, והלכנו לאכול בעיר שמסתמנת כבירת הקולינריה של אזור השרון: הוד השרון.  אכן, עיר שכולה הוד והדר קולינארי שרק הולך ומתעצם. המון מסעדות טובות נפתחו לאחרונה בסביבה, וכתושבת ראש העין, ששנים לא היה לה מה לאכול באזור, פתאום יש לי בחירה. וזה כיף.

כמה שאני אוהבת דגים! יש משהו בדגים שעושה שמח. גם בפירות ים, כמובן. הוזמנתי לאירוע נוצץ+++ (בר רפאלי הייתה, זה כבר אומר הכל), לרגל פתיחת מסעדת דגים חדשה בנמל ת"א. "דרבי בר דגים פורט", כל מה שעושה לאנשים לי טוב. דרבי, כשהפועל ת"א מנצחת בו. בר, כי יש בו אלכוהול:) דגים, נו, כי הם דגים. פורט, כי נמל זה תמיד אוויר ואווירה :)

אזור פ"ת משתדרג קולינארית. לא סתם משתדרג, ממש משתדרג. סקירת המסעדה הקודמת שלי הייתה על מסעדת טריולה האיטלקית , גם היא, כמו הרמאנוס , נמצאת בסמוך למתחם יכין סנטר. אין ספק, משהו טוב עובר על הקצוות של פ"ת, העיר שרבים מתושביה חרדים/דתיים/שומרי מסורת. אם בעבר לא יכולנו למצוא מקום אחד "נורמלי" לאכול בעיר הזו, בזכות פתיחתו של מתחם יכין סנטר אפשר כבר לבחור. מגוון המסעדות רחב, והוא הולך וגדל. וטוב שכך :) את אווירת הכשרות המשעממת של פתח תקווה החליפה אווירה יותר טעימה, והרבה פחות כשרה.

לא בשביל כל מסעדה אני נוסעת. את הבּינוֹנִיוּת מיציתי. לא כל מסעדה שווה את הנסיעה שלי, אבל את זה אני כבר יודעת מזמן. לאחרונה, אני מוצאת את עצמי מסננת יותר ויותר את כמות ההזמנות למסעדות,  כי כבר ראיתי הרבה, וטעמתי המון, ו"סתם אוכל" או "עוד ריזוטו" כבר לא מצליחים לרגש אותי. כשהזמינו אותי למסעדת תיתורה במודיעין , לא התלבטתי אפילו לשנייה. הסתכלתי בתפריט, ואמרתי לעצמי:  "מודיעין. קצת רחוק, אבל נראה שווה". נסעתי. נסעתי, ולא הצטערתי לרגע (-: הגעתי לתיתורה ראשונה:

כשהוזמנתי למסעדה בבת ים, אמרתי לעצמי: "אהמממ, שונית, בת ים? איפה זה בת ים, ואיך בכלל מגיעים לשם?" באמת, אם יש שני מקומות במרכז שאני לא מגיעה אליהם, אלו חולון ובת ים. סתם כי אין לי מה לחפש שם. ים יש בת"א, קניונים גם, ועל מסעדות טובות לא שמעתי שם יותר מדי. מצד שני, הסתכלתי בתפריט, ואמרתי לעצמי: "נראה מעניין, תנסי, מה כבר יכול להיות?" אז הלכתי. הלכתי, והופתעתי. יש קולינריה בבת ים! מסעדת BG99 נפתחה לפני כחצי שנה בטיילת של בת ים, מול הים, ברחוב בן גוריון 99. בכלל, יש לי חולשה ל-99. גדלתי על דיזינגוף 99, הסרט והגלידה האמריקאית, ולא מזמן גם סיקרתי מסעדה נהדרת שנפתחה בדיזינגוף 99, פיאצה קפה, איטלקית נהדרת. יאללה, זה לא דיזינגוף, אבל גם בן גוריון הוא אישיות שווה לבקר אותה(-: