לבד בברלין - ביקורת הצגה (הבימה). על אנשים, גלויות, וחיות אחרות.

אני לא יודעת מה אני חושבת על ברלין.
מצד אחד, בפעמיים שביקרתי בה, נהנתי מכל מה שיש לה להציע.
מצד שני, לרגעים, חוויתי בה רגעים של הרבה כאב ועצב.
בכל פינה בברלין אפשר לראות את שרידי המלחמה "ההיא", זו שלעולם לא נשכח. 
שם ההצגה "לבד בברלין", עורר בי חששות. קצת מפחיד להיות לבד בברלין, ולכו תדעו מה יקרה בה.
הרי יש לה היסטוריה לא פשוטה.
על בסיס ההיסטוריה הזו, כתב הנס פאלאדה את הספר "לבד בברלין". חייו לא היו פשוטים. הוא סירב להצטרף למפלגה הנאצית, נעצר ע"י הגסטפו, ולבסוף שוחרר. הלחצים שאיתם נאלץ להתמודד גבו מחיר, ופאלאדה החל להשתמש בסמים ואלכוהול. לאחר שגבלס הורה לו לכתוב רומן אנטישמי, פאלאדה התמוטט והוכנס לבית מחסה לפושעים חולי נפש. למרות התנאים הקשים, פאלאדה שרד ושוחרר עם תום המלחמה, אך נשאר מרוסק. אחד מחבריו החליט לפעול להחלמתו בעזרת הכתיבה, והפקיד בידיו תיק שנמצא בין תעודות הגסטפו, על זוג ממעמד הפועלים שמרד בנאצים. פאלאדה כתב את הספר ב-24 ימים בסך הכל, אבל לא הספיק לראות את ספרו יוצא לאור. הוא נפטר ב-1947, כמה שבועות לפני. 

ההצגה "לבד בברלין" חפה מתפאורה נוצצת או מתאורה צבעונית. הבמה בסיסית, ועליה כמה כסאות, שעליהם יושבים כוכבי ההצגה ומספרים את סיפורם של אסופת שכנים בבנין דירות, עם אופיו המיוחד של כל אחד מהם. חלקם, עם הפנים לקהל, חלקם עם הגב. הכל מאד מינימליסטי, ואולי זה בדיוק מה שנותן להצגה את העוצמה הכ"כ גדולה שלה. 
נורמן עיסא (אוטו קוונגל) ואסנת פישמן (אנה קוונגל) הם הדיירים שסביבם סובב הסיפור כולו. זוג נשוי שאיבד את ילדו במלחמה, והחליט לבגוד במשטר הנאצי באמצעות גלויות שחילקו ופיזרו בעיר. 

נורמן עיסא ואסנת פישמן. צילום: ז'ראר אלון

בבניין מתגוררים גם פיני קדרון, שמשחק בחן רב ובכשרון יוצא דופן את אמיל בורקהאוזן, נוכל לא קטן ומלשן גדול, שלא בוחל בשום אמצעי בשביל עוד קצת מארקים שיכנסו לכיסו. 
מיכאל כורש הוא השופט פרום, שמתגורר קומה אחת מתחת לפראו רוזנטל (שולמית אדר), הדיירת היהודיה, כי הרי חייבת להיות אחת כזו בסיפור הזה. כשפראו נרדפת בגלל יהדותה, השופט פרום הוא זה שמסתיר אותה בביתו.

בעודי יושבת וממתינה למסך שיתרומם באולם "מסקין", עלעלתי בתוכניה. 
ציפיתי להצגה "כבדה", הייתי בטוחה שהיא תעייף אותי. 
ואכן, ברגעיה הראשונים היא אכן הייתה כזו. אנשי הבנין פתחו במונולוגים. לרגעים חשבתי שבטח ההפסקה תגרום לי לא לחזור. תוך כדי תנועה, ההצגה התחילה לרתק אותי. 
תומר שרון בתפקיד קומיסר אשריך, האיש הרע והנאצי נטול רחמים, הבריק עם תפקיד לא פשוט. 
ככל שתנסו לשכנע אותי, לא אצליח לעולם לשים עלי את סמלי הנאציזם, גם לא בשביל משחק. לא קל להיות שחקן, ולהיכנס לדמות שאתה אמור לתעב. תומר שרון עושה זאת בצורה מושלמת, וכשחקן שבא מהצד הקומי, אפילו בצורה מעוררת השתאות.

 תומר שרון, אורי הוכמן, בן יוסיפוביץ'. צילום: ג'ראר אלון.

מולו, עמי סמולרצ'יק, שמשחק את אנו קלוגה, חברו ושותפו לתככים, למזימות ולגניבות הקטנות של אמיל בורקהאוזן. 
גם הוא במשחק משובב נפש, אוקסימורוני ככל שזה ישמע, כי מה להצגה שכזו ולמשובב נפש? ובכל זאת, כזה הוא סמולרצ'יק. משב רוח מרענן גם כשהכל קודר. 
השילוב שבין שחר פנקס, שכתבה את המחזה על בסיס הספר החשוב הזה, לבין הבימוי של אילן רונן, בשילוב התפאורה של ניב מנור והתאורה של זיו וולושין, מכניסים את מימד הדרמה למחוזות אחרים. אין לצופה ברירה - אלא להקשיב. האולם דמם. שום רחש לא נשמע, מלבד מילותיהם החודרות של השחקנים. 
המתח היה באוויר, ולא מש ממנו לרגע. גם אם חשבתי שלא אשרוד, בהתבסס על הדקות הראשונות, נשארתי מרותקת לכל אורך ההצגה, עד כדי שאלה של עצמי לעצמי "למה בכלל צריך הפסקה".
ההצגה "לבד בברלין" היא מסמך היסטורי שמציג את חייהם של האנשים הפשוטים, אלו שרק רוצים לחיות את החיים הנורמלים של לרדת למכולת, לשתות כוס תה בבית, ולהגיד בוקר טוב לשכנים בחדר המדרגות.

זה מסמך היסטורי אנושי כואב, שמפיל צל כבד על תקופה איומה, על אנשים שאיבדו את עצמם, את דרכם, את משפחתם וחלקם את ההגיון הבריא שאמור להיות לכל יצור אנושי באשר הוא. 
מלחמת העולם השנייה היא משהו שאסור לשכוח, וההצגה המצוינת הזו מאפשרת להכניס עוד פיסת זיכרון לחיים בתקופה ההיא, החיים שבעצם לא היו חיים. 
אנה ואוטו קוונגל הם האנשים האמיצים שחששו אבל לא פחדו להתנגד למשטר הנאצי, ולבסוף שילמו בחייהם על מה שבימים ההם נקרא "בגידה במשטר".

אסנת פישמן, נורמן עיסא. צילום: ג'ראר אלון

משחק מעולה של קאסט שלא צריך אורות של דיסקוטק ותפאורה מושקעת בכדי להעביר את המסר, ולספר את הסיפור הנאצי, הגרמני, היהודי, האנושי, הכואב והמטורף הזה.

"לבד בברלין" - הבימה
מחזה: שחר פנקס                             
בימוי: אילן רונן
עיצוב תפאורה: ניב מנור                           
עיצוב תלבושות: אולה שבצוב
תנועה ועריכה מוסיקלית: מירי לזר             
עיצוב תאורה: זיו וולושין
וידיאו:  אריק אביגדור
שחקנים: נורמן עיסא, אסנת פישמן, תומר שרון, עמי סמולרצ'יק, פיני קידרון, אלכס קרול, שולמית אדר, רינת מטטוב, דוית גביש, אורי הוכמן, בן יוסיפוביץ', מיכאל כורש, לאה גלפנשטיין, רותם קינן, אורי אברהמי ונעם פרנק.

אתר הבימה