הוזמנתי אתמול להשקה. התעוררתי בבוקר, ושאלתי את עצמי: "את בטוחה שאת רוצה ללכת?" התשובה בלב הייתה "לא. עד ת"א בשביל סופרמרקט? נו, מה כבר יחדשו לי?" אבל הראש אמר אחרת: "טוב, המונית כבר הוזמנה, והבטחת שאת באה, אז יאללה, יהיה בסדר". ירדתי למונית, חיכה לי נהג נחמד, לא צעיר, ששומע מוזיקה קלאסית, ולא שומר מרחק. "אוף", אמרתי לעצמי. "למה יצאתי בכלל? לא היה קורה כלום אם הייתי מבטלת אותו, גם ככה לא בטוח שאגיע, אולי כדאי שכמורה לנהיגה אסביר לו קצת על 21-22, ועל שמירת מרחק מהרכב מלפנים. ובכלל, אני ידועה כקונטרול פריק, לפחות בכל מה שקשור לנהיגה, ואני לא מתה על נסיעה במוניות, אבל פחות אוהבת לחפש חניה ברח' הרצל, הרחוב שבו פתחו את ה"סופר קופיקס" הראשון.