אוכל. צבע. טבע. סיפור של אהבה צפונית (-:

בוקר של טיול בכרמלים. האוכל תמיד תופס אצלי מקום "שווה". הסיור בכרמלים הראה לי שההנאה לא תלויה באוכל. היא תלויה במקום, בפעילות, בחברה. האוכל הוא רק תוספת. מצד שני, גם לתוספות יש את המקום המכובד שלהם, ואני, בלי לכתוב על אוכל, או לפחות לצלם אותו, לא מסוגלת(-: את הבוקר התחלנו בארוחת בוקר במלון "ניר עציון". ארוחת בוקר סטנדרטית   שכללה לחמים מסוגים שונים, מזנוני ירקות, גבינות, וביצים, כמובן (-:

לפני שהגענו לארוחת הבוקר, עצרנו לטעום את המעדנים של "גבינות שוורצמן":

גבינות משובחות, זיתים מעולים.

יצאנו לחצר המקסימה של שוורצמן

שם פינקו אותנו במלבי משגע עם קרם אגוזים,

ובסיידר חם מתוצרת בית:

וזכינו לשמוע את הסיפור של משפחת שוורצמן:

מדושנים מעונג נכנסנו לרכבים, ונסענו לארוחת הבוקר, אותה סיימנו עם קפה במרפסת ונוף לים, ועם הרבה מצב רוח נהדר שליווה אותנו לאורך כל היום:

ואז הגענו למקום קסום. אין הוד?

יש הוד, הרבה הוד בעין הוד (-:

עין הוד התגלתה כמקום קסום. על האומנות והיופי של עין הוד אני אספר בפוסט אחר, מגיע למקום הזה פוסט משלו. האמת, גם לאיש הזה שפגשנו בעין הוד מגיע פוסט משלו. תכירו, דני-ביר, איש הבירה של עין הוד, ודמות ססגונית, היפראקטיבית, ומקסימה ביותר.

דני, שמייצר בירות ביתיות, לא הפסיק לשעשע אותנו:

שלום, אדוני המלך!!!

"קחו, תשתו את הבירה הכי טובה שיש,

ותפסיקו לבלבל את המוח" (-:

אף אחד מהנוכחים בסיור לא ויתר על תמונה עם דני,

מלך הבירה. גם לא אני:

ולא תמר, והדר, ואיתי, ומרינה, ודנה (-:

כולם רצו תמונה עם דני, האיש הכי קורע בעין הוד, ואולי גם במדינה כולה:

  

  

 

"טוב, די עם התמונות שלכם, חבורת נודניקים של פייסבוק.

אבל מה זה בכלל פייסבוק?"

 

"זהו? אתם שיכורים מספיק?

בואו החוצה, אני אספר לכם כמה בדיחות":

ככה בדיוק זה נראה. הוא מספר סיפורים, ובדיחות, ומה לא,

וכולנו לא יכולים שלא לצלם/להסריט/לצחוק:

 

וזה החתול של דני. 

אחרי שצילמנו כ"כ הרבה את הבעלים שלו, גם לו מגיעה קצת תשומת לב. חוצמזה, הוא יפיוף אמיתי (-:

 במכולת של עין הוד מצאנו כל מיני משקאות מעניינים, שהם מייבאים בעצמם.

אני בחרתי תה ירוק. העיצוב תמיד עוזר לי לבחור:

המשכנו לארוחת צהריים. כאן, במתחם הזה, רכבנו על סוסים, "חרשנו" את היער עם  טומקאר,

ואכלנו במסעדת הבוקרים "קאט באלו":

wrangler ג'ינס

מה בדיוק הוא עושה פה, על הקיר של המסעדה?

זה של הבן של הבעלים של המקום (-:

ואז, הגיע זמן הקינוחים. נסענו למקום כפרי וחמוד,

עם עוגות מצויינות:

וככה זה נראה, ב"כרמלה":

 כאן הסתיים לו היום המקסים הזה.  בדרך הביתה, כבר התחיל להחשיך, השמש התחילה לשקוע, ועם מראה כזה בדרך למרכז, נשאר לי רק להתגעגע לכרמלים, ליום הכיפי הזה, ולחשוב על הפעם הבאה שאני נוסעת לצפון הכ"כ קרוב והכ"כ יפה הזה (-: