ג'וזפה, תעשה לי פיצה!

מה הדבר הראשון שעולה לנו בראש כשאומרים "פיצה"? ברור, איטליה.

הזמינו אותי לפיצריה חדשה. "כדאי לך". אמרו לי. האמת, התלבטתי.

פיצה? מה כבר אפשר לחדש לי בפיצה?

"פיצה אחרת". הבהירו. "מנאפולי. מכין אותה פיצה-מאסטר איטלקי אמיתי".

השתכנעתי. המילים "איטלקי", "נאפולי", ו"פיצה", התחילו לגרום למוח שלי להזיל פנטזיות על בצק ומוצרלה.

לקחתי חברה, ונסענו לאבן גבירול בת"א, שם נפתחה הפיצריה החדשה "דה פפה". והפיצה?

כן, זאת היתה "פיצה אחרת":

ג'וזפה ג'ורדנו נולד וגדל בעיירה הררית קטנה (איירולה), קרוב לנפולי.

להוריו היתה שם מאפיה משפחתית. כולם עבדו ליד התנור: הוריו, סבתו, סבו ואחיותיו.

נעוריו של ג'וזפה היו עטופים בהרבה חום, של משפחה ותנורים, ובריח של בצק, לחם ופיצות טריות.

גוזפה ג'ורדנו, עבד, בישל וניהל מסעדות בניו-יורק.

בשנים האחרונות ניהל את רשת המסעדות האיטלקית הנודעת סרפינה (Serafina),

שם הוא פגש את הכנרת שירה נטיף, התאהב, ביקר בתל-אביב והתאהב גם בעיר.

פתיחתה של פיצריה איטלקית-נפוליטנית מקורית היתה רק עניין של זמן.

ג'וזפה שהוא בעל הסמכה וחבר באגודה "הפיצריות הנפוליטניות" (אגודה מקצועית שקיימת כבר 700 שנה, ומעניקה את ההסמכה, רק אחרי בחינות מוקפדות), הביא לארץ תנור פיצות ייחודי ומיוחד לאפיית פיצה נפוליטנית,

שעובד בחום של 600 מעלות, והחל לאפות פיצות בתל-אביב. פיצות נפוליטניות.

מקור הפיצה הוא מנפולי, וכשאיטלקי רוצה לאכול פיצה באמת טובה ומקורית, הוא יזמין תמיד "פיצה נפוליטנה". הפיצה הנפוליטנית שונה מפיצה רומאית, או מכל פיצה אחרת. יש לה מסורת ארוכה(700 שנה), ותהליך הייצור שלה שונה.

שלא כפיצות מרומא, הפיצות מנפולי, הבצק שלהן עשוי ללא שמן, ולכן הוא אוורירי מאד:

לראות את ג'וזפה עובד עם הבצק האוורירי הזה, זו חוויה בפני עצמה. רואים כמה הוא אוהב אותו.

כל תנועה וכל לישה שלו מתבצעת ברכות מתבקשת:

הגענו לשלב שצריך לבחור. וואו. כל הפיצות נראות מצויינות, אלו היו הבחירות שלנו:

CAPRICCIOSA

רוטב עגבניות קלופות, מוצרלה טרייה, פרמיז'נו רג'נו, מלח ים, האם, ארטישוק, זיתי גאטה ופטריות טריות: