תמונות מהחיים הטובים

כי מי לא אוהב אוכל אסיאיתי? שיקום! כולם יושבים :) חברת ימה וקדמה מיבאת לארץ את מיטב חומרי הגלם לאוכל היפני של חברת Horaiya. את המוצרים הנהדרים יצא לי להכיר במסעדת סלאס Selas של שף אור גינסברג, שם הודגם השימוש במוצרים ע"י השף, ובנוכחותה של Misaki Tanida, האחראית לפיתוח יחסי המסחר הבינלאומיים של חברת  Horaiya. מיסאקי לימדה אותנו להכין "כדורי מיסו" miso balls, שהופכים למרק מיסו במגע עם מים רותחים. את הכדורים ניתן לשמור במקפיא למשך חודש.

"יש לנו הזמנה ליפנית היום", אמרתי לחברתי שאיתה ביליתי יומיים נפלאים בחיפה. היא, כהרגלה, מייד הגיעה לגוגל, רק כדי לבדוק מה בתפריט. שתינו לא היינו רעבות מאד, אך אין מצב שאחת מאיתנו תוותר על ארוחת ערב במסעדה יפנית. כשהבנו שהמסעדה במרחק של כמה דקות הליכה ממלון הבוטיק הנעים ששהינו בו, וילה כרמל , החלטנו להשאיר את הרכב במלון, ולצעוד במורד הכרמל, דרך רחוב מוריה, היישר לקניון כיכר האודיטוריום, שברחבה החיצונית שבמתחם ממוקמת מסעדת טאטאמי.

כמו השף יאמה סאן, מאסטר סושי והשף הבינלאומי של מסעדת TYO המצליחה, אין הרבה בארץ. יאמה סאן זכור לי מהביקור שלי במסעדת TYO, שנמצאת סמוך לכל בו שלום המיתולוגי.  מסעדה יפנית נהדרת, עם אוכל מעולה. אני זוכרת את מבטי ההערצה ששלחתי לעבר יאמה סאן כשהוא עבד והכין את המנות המיוחדות שיוצאות תחת ידיו. 

הסיפור של מסעדת לימה ניפו מתחיל לפני יותר מ-100 שנים. בשנת 1889, כ-7,000 עובדים יפניים הגיעו לפרו עם חוזי עבודה למספר שנים. עם סיום חוזי העבודה, עובדים יפנים רבים החליטו להישאר בפרו. הקהילה היפנית בלימה יצרה תרבות קולינרית חדשה, הנייקי (Nikkei), המשלבת בין המטבח הפרואני ליפני. בהשראת המטבח המשולב, נפתחה מסעדת לימה ניפו ביפו, כשתפריט המסעדה ניזון על השילוב שבין האוכל היפני המדויק וטעמי האוכל הפרואני. טכניקות בישול יפניות וטעמים פרואניים הם בהחלט שילוב שהרגיש לי ששווה לטעום. הגעתי לארוחת ערב בלימה ניפו.

עד לפני כשלוש שנים לא ממש אהבתי סושי. אורז קר? אני? לא. לא התחברתי לדבר העגול, האצתי, עם האורז הדביק, משהו. יום אחד, כשחגגנו יומולדת לחברה באיזו מסעדת סושי, לא היו לי הרבה ברירות, והחלטתי ללכת על סושי בטמפורה כאופציה הטובה ביותר. לפחות יהיה לי חם, חשבתי. היה חם, היה טעים. זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה. אני וסושי, סושי ואני. זוגיות לתפארת מדינת תל אביב :) מפעם לפעם העזתי יותר. טעמתי סושי כזה, סושי אחר, אינסייד אאוט, מאקי-טמאקי-ניגירי וכל אופציה שיש לסושי העגול החמוד והטעים הזה להציע. התאהבתי. הפכתי מכורה. פעם, כשהחבר'ה היו יצאים לסושי, הייתי מוצאת תירוצים ל"למה לא". היום, אני אומרת "ברור שכן!" ולמה אני מספרת לכם את כל הסיפור הארוך הזה? כי הוזמנתי לטעום סושי של שף יפני אמיתי, עם שם יפני אמיתי, ועם רזומה יפני אמיתי. יאמה-סאן. ואיך הגבתי? כצפוי: "ברור שכן!" :) יאמה-סאן(או בשמו המקורי יאמה אוימאודה) הוא סושי מאסטר ממסעדת Morimoto בניו יורק שנחשבת ל מקדש של הסושי מחוץ לגבולות יפן. יאמה נחשב לאחד הסושי מאסטרים החשובים בעו

כשאומרים לי סושי, אני תמיד מתלבטת באיזו סושיה לבחור. באמת שלא חסרות סושיות טובות, בטח לא בתל אביב, אבל אני תמיד מחפשת לי אחת כזו מיוחדת, עם טעמים שעוד לא היכרתי, עם רולים וטעמים שיעשו לי חשק לחזור אליהם כל פעם מחדש. ניניהאצ'י. שם מצאתי אותם, את הטעמים האלו שחיפשתי, את השונה, את היציאה מהקונספט. מצאתי את הסושי הכי טעים בתל אביב. מסעדה יפנית בתל אביב זה כבר לא עניין חדש, אבל יפנית שהיא גם כשרה, גם מתומחרת סביר, וגם ממוקמת הכי במרכז שיש, זו מסעדה יפנית שווה.

מזמן רציתי ללמוד להכין סושי בבית. תכלס, סושי הוא מאלו שלפני כמה שנים לא הבנתי מה מוצאים בו, ותוך כדי תנועה למדתי להתאהב בו. אני מודה: היום, אם תקראו לי למסעדת סושי, אני רצה בשמחה. נו, תקראו לי כבר! :) הזמינו אותי לסדנת סושי באקדמיה הקולינרית של בולטהאופ שנפתחה לאחרונה בנמל ת"א. סדנת בישול טובה זה תמיד כיף. שאני אגיד לא? :)

קומיקס. יש אנשים שמכורים לפורמט הזה(-: אם ניקח לרגע את "בזוקה" המיתולוגי,  אז גם אני הייתי מכורה (-: אמנות הקומיקס היפנית נקראת מאנגה(או מנגה): "מאנגה" הוא ביטוי יפני (漫画 או まんが) שמשמעותו "רצועת קומיקס". המשמעות המילולית של הביטוי: "תמונה מגוחכת". הוא מורכב משתי מלים: "גא" (画) - "תמונה" או "תגליף", ו"מאן" (漫) - "מגוחך". את השם "מאנגה" טבע הגלף קצושיקה הוקוסאי, בהעניקו שם זה לסדרת קריקטורות פופולרית שלו. צייר מאנגה קרוי "מאנגאקה" (Mangaka 漫画家). אם בא לכם לדעת עוד קצת, "מאנגה" בויקיפדיה תתן לכם עוד קצת אינפורמציה על הקסם היפני הזה(-: הוזמנתי לפתיחת תערוכת המאנגה ב מסעדת יאמאטויה , מסעדה יפנית אמיתית שממוקמת בהוד השרון. יאמאטויה היא בעצם לא רק מסעדה, היא גם בית אוכל ותרבות יפנית:

אתם מכירים את המשפט: "אם קנית רכב X, אל תצפה שהוא יהיה מרצדס"? כמו בתחום הרכב, כך גם בתחום המזון(-: יש מוצרים טובים יותר, טעימים יותר, בריאים יותר, כשלעומתם, תחת אותה קטגוריה, יש את מוצרי ה-X, שמהווים את המוצרים ה"כאילו זהים", אבל בגירסה הפחות מוצלחת. כולם יודעים שאני לא חובבת איקסים, אז הזמינו אותי לאירוע פרימיום,  כי שם אני מסתדרת נפלא(-: נכון, אין לי מרצדס, אבל באוכל אין פשרות. אני אוהבת את ה"בסט". כמו שאני מקפידה על יציאה למסעדות עם חומרי גלם משובחים, כך גם בבית, כשאני קונה מוצרים, אני משתדלת תמיד ללכת על הפרימיום.  בסופו של דבר, חומר הגלם הוא שיקבע את טעם המנה . כשאני מבשלת עם יין, אני תמיד משתמשת ביין שאותו אני שותה. אין בישול ביין זול. מסתבר, שגם בישול עם רוטב סויה,  הולך אצלי עכשיו עם הקונספט: "אין בישול עם סויה זול" (-: האירוע היה מטעם YAMASA (יאמאסה)- הרוטב שנחשב לרוטב הסויה המוביל ביפן,  והפופולארי בקרב קהל השפים המקצועי. האתר היפני של יאמאסה , שווה להיכנס אליו(-: