תמונות מהחיים הטובים

זה היה בחג השבועות. החלטתי שהשנה לא בא לי לארח, ולא בא לי להתארח, ובא לי פשוט להנות עם הילדים. חשבתי על מסעדה איטלקית, שהיא הבחירה הכי נכונה לשבועות.  הבן שלי פינטז על רביולי עם שמנת, והבת שלי על פיצה טובה. אני לא ידעתי מה בא לי, החלטתי להגיע, ולזרום עם התפריט.  הזמנתי מקום בג'ורדינו בלו, מסעדה יחסית חדשה שנפתחה בשכונה שאני מכירה היטב, הדר יוסף. הרי גרתי באזור כל חיי עד לנישואיי, בית ספר שלי היה באזור, והקו של נאות אפקה-מעוז אביב-הדר יוסף היה הבית שלי.  מעבר לזה, גם לימדתי שם נהיגה 15 שנים, ומדי פעם הייתי עוצרת שם לפלאפל מהיר. 

תמיד יש בי את הפער הזה, בין האהבה לבשר, ובין האהבה לגבינות ופסטות.  שבועות כבר בפתח, חג הגבינות, הפסטות, והטירמיסו :) מה שמשלב בין האהבה שלי לבשר והאהבה לגבינה הוא המטבח הכי שווה שיש: האיטלקי.  יש בו הכל. ה-כ-ל. כל מה שאני אוהבת. 

"אני רוצה להזמין אותך למסעדה בחולון", היא אמרה לי. "חולון?" שאלתי בפליאה. "מה כבר יש לקולינריה בחולון להציע?" חפרתי. "אהה!" היא ענתה. "על השף רובי פורטנוי שמעת?" שאלה, תוך כדי שהיא מוסיפה בלי לקחת אוויר "הוא בישל לנשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי, והיה שף במסעדות תל-אביביות מובילות. "מנטה ריי" את מכירה? רגע, וההוא גם היה השף והבעלים של קייטרינג "פרי הארץ". "אז תגידי רובי פורטנוי", אמרתי לה. "ברור שאני מכירה". "אהה, וברור שאני באה" :) כך הסתיימה השיחה על "הסצינה הקולינרית בחולון", שמסתבר שהיא חיה, נושמת, קיימת ובועטת. לא בהיסטריה, בינתיים, אבל ניצוצות כבר יש, והם טובים.

אחרי הטיול שלי באיטליה, כל מה שרציתי זה אוכל איטלקי. ועוד אוכל איטלקי. ועוד, ועוד, ועוד. גם לפני הביקור בחבלים הנפלאים של איטליה, אמיליה רומנה וטוסקנה, ידעתי שאוכל איטלקי הוא הפייבוריט שלי. תנו לי מנת פסטה טובה, ואני מאושרת. טירמיסו משובח, ואני על גג העולם. אני מכינה הרבה פסטות בבית, ואם הייתי מחליטה לפתוח מסעדה, הייתי הולכת על איטלקית. בטוח. כבר המפות האלו, המשובצות, מזכירות לי את המסעדה הטוסקנית הנהדרת שישבתי בה ואכלתי ריבוליטה. וכן, הלוואי שהייתי מוצאת בארץ ריבוליטה טובה כזו, כמו שאכלתי שם, בטוסקנה. *ריבוליטה- מרק איכרים טוסקני (התמונה ממסעדה מקסימה שאכלתי בה בטוסקנה. מי שישחזר לי את המנה הזו- אני מזמינה אותו לארוחה איטלקית!)

הכי טבעי שאם חזרתי לפני יומיים מאיטליה, והיה נפלא ומקסים בשני אזורים משופעים באוכל איטלקי משובח, אמיליה-רומנה וטוסקנה, כל מה שישאר לי זה הגעגוע. אך טבעי שהפוסט הראשון שאני מעלה אחרי חזרתי הוא פוסט איטלקי, של מסעדה איטלקית, אבל הפעם, בישראל.

אני נמנית על חובבי האוכל האיטלקי. מבחינתי, לחיות על מטבח איטלקי זה אידיאלי, ואפילו משובב נפש. במטבח האיטלקי יש כמעט את כל מה שאני אוהבת: פסטות, שמנת, שמן זית, הרבה שום, ירקות, וגם בשר. יינות טובים, קינוחים מרגשים, והרבה גבינות שוות. ופיצות, איך שכחתי את הפיצות :) תנו לי פרמג'ן מהבוקר עד הלילה, ואני מסודרת. ומוצרלה. ומסקרפונה. כן, כן, אני ואוכל איטלקי זה סיפור אהבה.

זה ללא ספק אחד המתחמים היפים בת"א. זה גם ללא ספק אחד הנעימים שבהם. שרונה. המתחם שיש בו הכל. אווירה של חו"ל, חנויות מותגים בסטייל, היסטוריה, המון מסעדות, אוכל טוב, ברים מרעננים, וגם סתם ספסלים שמאפשרים לשבת ולהתנתק מ"המולת ת"א", למרות שהיא ממוקמת מרחק מדרכה מאחד הרחובות הסואנים של ת"א. ואחד הדברים הכי תל אביביים שתמצאו: פיקניק במיקום מרכזי, ואפילו לא צריך להביא סלסלת פיקניק מהבית. זה הולך להיות פוסט קצת ארוך, כי המקום שביקרנו בו, "ליטל איטלי" , הוא מין קומפלקס שיש בו הכל. כל בילוי שעולה לכם בראש, יש.

בתחילת אוגוסט הוזמנתי לבקר במנואלה, מסעדה איטלקית מקסימה שממוקמת בזכרון יעקב, לרגל השקת תפריט הקיץ הסיציליאני הזוגי של השפים מנה שטרום(קמפנלו) ונדב שרז(מנואלה), שמוגש במהלך כל חודש אוגוסט בקמפנלו בתל אביב ובמנואלה:

בערך שבוע לפני שקיבלתי את ההזמנה למסעדת טריולה , ישבתי לאכול שם ארוחת צהריים עם הבת שלי. ככה, במקרה, סתם כי היינו רעבות והיינו באזור. (שתיינית קפה כמוני חייבת להגיע מדי פעם לחנות הקונספט של "נספרסו", לחדש את מלאי הקפסולות, שנמצאת ממש באותו רחוב) :)

מסעדות איטלקיות הן האהבה הקטנה שלי. גם גברים איטלקים(-: כשאני חושבת על החיים המושלמים, אני רואה את עצמי באיזה פיאצה(ככר), יושבת ואוכלת ג'לטו(גלידה), ומחכה לפאביו(החתיך האיטלקי), שיבוא ויקח אותי לאכול פיצה. פיצה בפיאצה. פנטזיות זה נחמד, אבל לא בדיוק מציאותי. הפיאצה באיטליה, עם פאביו, תחכה לי. בינתיים, לקחתי את עצמי לפיאצה, ממש פה, בתל אביב. גם לנו, בישראל, מגיעה פיאצה(-: