תמונות מהחיים הטובים

כי מי לא אוהב אוכל אסיאיתי? שיקום! כולם יושבים :) חברת ימה וקדמה מיבאת לארץ את מיטב חומרי הגלם לאוכל היפני של חברת Horaiya. את המוצרים הנהדרים יצא לי להכיר במסעדת סלאס Selas של שף אור גינסברג, שם הודגם השימוש במוצרים ע"י השף, ובנוכחותה של Misaki Tanida, האחראית לפיתוח יחסי המסחר הבינלאומיים של חברת  Horaiya. מיסאקי לימדה אותנו להכין "כדורי מיסו" miso balls, שהופכים למרק מיסו במגע עם מים רותחים. את הכדורים ניתן לשמור במקפיא למשך חודש.

"יש לנו הזמנה ליפנית היום", אמרתי לחברתי שאיתה ביליתי יומיים נפלאים בחיפה. היא, כהרגלה, מייד הגיעה לגוגל, רק כדי לבדוק מה בתפריט. שתינו לא היינו רעבות מאד, אך אין מצב שאחת מאיתנו תוותר על ארוחת ערב במסעדה יפנית. כשהבנו שהמסעדה במרחק של כמה דקות הליכה ממלון הבוטיק הנעים ששהינו בו, וילה כרמל , החלטנו להשאיר את הרכב במלון, ולצעוד במורד הכרמל, דרך רחוב מוריה, היישר לקניון כיכר האודיטוריום, שברחבה החיצונית שבמתחם ממוקמת מסעדת טאטאמי.

לאחרונה הוזמנתי לארוחת ערב במסעדה יפנית.  "זה באזור הבורסה", היא אמרה. אז נסעתי. אני, שמכירה את הבורסה בשעות היום ועם אפס סיכוי לחניה בפחות מ-1000 ש"ח ליום (נו, הבנתם), הופתעתי לגלות שיש לי ברחוב סמוך למסעדה המון מקום לחנות בו. כבר יתרון גדול.  מסעדת  מאצויה נמצאת על כביש ראשי, ברחוב מנחם בגין, ממש ממול מלון לאונרדו סיטי טאוור.  באתי בלי ציפיות. יש המון מסעדות אסיאתיות לאחרונה, מעטות מהן טובות ממש. חוצמזה, תמיד עדיף לבוא עם ציפיות נמוכות, ככה אין אכזבות.

צילום: גליה אבירם (יח"צ) סשימי, באופן כללי, זה מאכל שחביב עלי במיוחד.  כשהשף דניאל זך הזמין אותי לטעום את המנה החדשה במסעדה שלו, אסיה מוניקה, לא היססתי. האוכל באסיה מוניקה תמיד טוב. היא קרובה אלי, 5 דקות מהבית.  אין לה בעיות חניה, ויש סשימי.  נראה היה שזה הולך להיות מושלם. לקחתי את החברה שלי, מיה, ויצאנו לאכול, רגע לפני שהיא עולה על מטוס לתאילנד לשהות ארוכה. המנה,  Poke' Bowl , היא סלט סשימי בהרכבה אישית.

ערב אחד התקשרה אלי חברה: "אני חייבת לצאת היום". "מה קרה?", שאלתי. "סתם, מצב רוח בקרשים, בואי נלך לשתות משהו", השיבה. האמת? באותו יום לא התאים לי לצאת, אבל חברה צריכה חברה - אז החלטנו על קל"ב. "בואי לאסיה מוניקה", אמרתי לה. אסה מוניקה היא אחת ממסעדות הבית שלי. 7 דקות מהבית, אחת מהטובות שיש לסביבה להציע, והכי קרובה לראש העין, 7 דקות נסיעה, בכניסה להוד השרון, שבכלל הופכת למרכז קולינרי לא מבוטל ואיכותי. המיקום: צמוד לקניון שרונים. השעה: 21.00 השף: דניאל זך, המוכר מימיו בכרמלה בנחלה, אחד המקומות השווים בתל אביב, עד שכרמלה נסגרה. ישבנו על הבר. הכי כיף בסיטואציות כאלו. הברמן - חומד אמיתי. בחור צעיר ומקסים שהיה חביב במיוחד, וביצע את תפקיד המארח בצורה מעוררת השתאות. התחלנו עם קוקטייל, כדי לתת זריקת מצב רוח לחברה שהייתה זקוקה לזה. הוא המליץ, אנחנו זרמנו.

כבר תקופה אומרים לי: "נו, כדאי לך, לכי לנסות, זה קרוב לבית, וטעים, ומנות גדולות". ואני? דווקא את הדברים השווים דואגת לפספס. ככה זה אצלי.  אבל לא לאורך זמן! בסוף זה קרה, ובערב חורפי וקריר אחד לקחתי את שרון חברתי, והלכנו לאכול בעיר שמסתמנת כבירת הקולינריה של אזור השרון: הוד השרון.  אכן, עיר שכולה הוד והדר קולינארי שרק הולך ומתעצם. המון מסעדות טובות נפתחו לאחרונה בסביבה, וכתושבת ראש העין, ששנים לא היה לה מה לאכול באזור, פתאום יש לי בחירה. וזה כיף.

תאילנד היא חלום שלי. עוד לא ביקרתי בה, מסיבות כאלו ואחרות, אבל בכל פעם אני חולמת. בא לי לשכב על חופים זהובים, עם משקה קוקוס, ועם תאילנדת שמפנקת אותי ב"פוט מסאז'" בידיה הענוגות. והאוכל, אחחח, האוכל. אין מחלוקת על כך שהאוכל האסיאתי תופס נתח נכבד בסצינה הקולינרית הישראלית, ולא בכדי. הוא משתלב נפלא עם החך הישראלי, ועוד מימי המסעדות הסיניות הראשונות, לוטוס והסינית האדומה, הוא הגיע לפה כדי להישאר. אחרי הסיניות הראשונות ועידן הטייק אווי האסיאתי, הגיעו הסושיות, ואחריהן, הסושיות הסטייליסטיות. יש הרבה אסיאתיות, אין הרבה תאילנדיות אמיתיות שכאלו, שנותנות לקהל את החוויה של תאילנד במלוא עוצמתה. לאחרונה נפתחה תאילנדית כזו, עם שף תאילנדי שעושה קסמים, טאפ שמו. ברזומה שלו יש מספר מסעדות שף מובילות בבנגקוק. ביחד עם השף הישאראלי המוכר, ליאון אלקלעי, הם הרכיבו תפריט ומנות תאילנדיות שישתלבו עם הטעם הישראלי.

היא חוגגת 15 שנים להיווסדה, תחת הקונספט "15 שנים של אהבה". היא אחת מהמסעדות המצליחות, השורדות, ומאלו שמצליחות לשמור על רמה גבוהה לאורך השנים. סוהו, ראשון לציון. היא בין אלו שהתחילו את סצינת המסעדות בראשון לציון, עוד לפני שהמון אחרים החליטו להשתקע שם, ולפתוח מיזמים קולינריים בלי סוף. ביקרתי שם לכבוד חגיגות יום ההולדת ה-15 של הסוהו, שתתרחש בדצמבר, ואין ספק- מגיעה למסעדה הזו שאפו. אוכל טוב, שירות מעולה, ורמה גבוהה שנשמרת כבר 15 שנה- זה ממש לא מובן מאליו בסצינה הקולינרית.  לא לכל מסעדה יש כ- 70 עובדים במשמרת וכ- 1100 לקוחות ביום. לה כן.

הפעם, אני פותחת את הפוסט עם שיר. אחד מהשירים שאהבתי מאד בשנים "ההם", בדור אחר :) Boat On The Rive- Styx קחו לכם רגע של שלווה נוסטלגית, תדמיינו שאתם על שפת הנהר: