תמונות מהחיים הטובים

אנטי אייג'ינג הוא תחום שרק הולך ומתפתח.  העולם שואף לעצור את הזיקנה, ועולם הקוסמטיקה נלחם בה באמצעות מוצרים קוסמטיים מתוחכמים (רטינול וכד'), זריקות לטשטוש קמטים ומילוי (בוטוקס, חומצה היאלורונית), והרבה המצאות אחרות, שמבטיחות פלאים. לא כל פלא שמבטיחים אכן מתקיים, אבל אין ספק ששמירה על עור הפנים לח ונקי, תורמת להזדקנות איטית יותר שלו. גם מניעת חשיפה לשמש שומרת על עור פנים צעיר ובריא. 

על שלושה דברים חג העצמאות עומד: על מנגל טוב, על סכינים טובים, ועל תבלינים טובים. אה, כן, וגם על בשר טוב, כמובן :) אני חובבת סטייקים ידועה. ובכלל, טעם של "על האש" הוא טעם שאין כמוהו. יום העצמאות מתקרב, הוא כבר מעבר לפינה, וריכזתי עבורכם שלושה דברים ששום מנגל "רציני" לא יוכל להתקיים בלעדיהם.

כחובבת סמארטפונים, אייפדים, וגאדג'טים בכלל, בעולם הטכנולוגי מרתק אותי.  את האייפון הראשון שלי רכשתי עוד לפני שבכלל הגיע לארץ. אייפון 1, הראשון והמתוחכם.  לא יכולתי שלא להיכנס לחנות apple בניו יורק, ולקחת לי אחד כזה.  זה היה מלהיב, זה היה מרגש, זה היה ייחודי - וכ"כ חדשני - שהייתי חייבת שמישהו ידריך אותי.  וכשקניתי את האייפד - בכלל הסתבכתי עם עצמי. אם רק היה מישהו שידריך אותי :)

"אני אפגוש אותך בנמל", אמר לי מיכה בשיחתנו הטלפונית. "אין בעיה", עניתי, כשכל מה שאני רוצה זה רק להגיע.  השעה הייתה מאוחרת. למלון הבוטיק "ערבסק" בעכו הייתי אמורה להגיע בשעות אחה"צ המוקדמות. מגוון אירועים לא צפויים עיכבו אותי בכמה שעות, ולמלון הגעתי ללא מזוודה (שנשכחה בבית), ללא בגדים, ללא איפור - ובעצם, בלי כלום. עצרתי בסופר פארם, קניתי מברשת שיניים ומשחת שיניים, וקיוויתי שאצליח לשרוד. היו רגעים שרציתי לחזור מהצפון הביתה, ולוותר על הלילה במלון. מצד שני, העייפות כבר איימה להרדים אותי על ההגה, אז החלטתי להישאר. כשפגשתי את מיכה, שהתעקש לבוא ללוות אותנו, כי מאוחר, ואולי לא נמצא את המיקום המדויק, עוד הייתי במצב רוח מדוכדך. הלכתי אחרי מיכה בסמטאות של העיר העתיקה, ורק רציתי לנחות על המיטה. ואז נכנסתי בדלת, למלון שעשה לי קסמים בלב.

כמו בכל שנה, גם השנה אתם מתלבטים איזו מתנה להביא, איזה יין לקנות למארחים, או לאירוח, ומה הכי כיף לקבל או לתת. כמה רעיונות מדליקים במיוחד, ואל תפספסו את התבנית המעולה. שיהיה חג מאד מאד שמח :)

אין מה לעשות - מוצרי חשמל יוקרתיים למטבח עושים לי את זה.  הם תמיד הפנטזיה שלי. אני לא רוצה יאכטה, ולא לגור מול הים.  אין לי חלומות גדולים ונטולי פורפורציות. יש לי חלומות קטנים, ואיכשהו, הם תמיד קשורים למטבח, או למכוניות :) כשנכנסתי לאולם התצוגה של גורנייה, הוקסמתי. 

דבר אחד ידוע ובטוח: אני לא אוהבת לבלות שעות במטבח בהכנת מתכונים מורכבים.  אני אוהבת מהר, מזין, וטעים.  זו בדיוק המנה הזו. כל פעם שאני בלחץ זמן, שזה כמעט תמיד, ואני צריכה להכין צהריים בזריזות - אני מוציאה את המתכון הזה שלי ממעמקי הזיכרון, ותוך חצי שעה גג יש ארוחת צהריים שמתחסלת די מהר. האמת? אין כמעט פעם שנשאר משהו שיכול להיכנס למקרר לטובת ארוחת צהריים למחר.  זה פשוט לא קורה.  אז ביקשתם, ואני, לא יכולה להשאיר אתכם בלי מתכון למנה הנהדרת הזו. היא מדהימה גם כשבאים אורחים. הצבעים שלה, הטעמים והקלות - הופכים אותה למושלמת לאירוח. 

בערך פעמיים בחודש אני מקבלת סיר.  סיר כזה, סיר אחר, עם ציפוי כזה, עם ציפוי אחר. עם ידית כזו, או ידית דומה, וכולם בסוף די דומים.  יש טובים יותר, יש פחות. אבל כזה חתיך - עוד לא היה לי.  אני אוהבת סוטאז'ים. יש לי כמה כאלו. הם תמיד כיפיים לבישול, נוחים מבחינת גובה, והם מאד שימושיים במטבח שלי.  כשראיתי את הסוטאז' מהסדרה האיטלקית החדשה של גיל חובב - התאהבתי ברגע. 

הרגע הזה, שבו אני מחנה פעם בשנה את הרכב במלון פסטורל כפר בלום, הוא רגע קסום במיוחד. הלב שלי מתמלא אוויר, הריאות גם. פתאום, שום דבר לא נראה לי קשה מדי, מעיק מדי, חשוב מדי.  אני פשוט יודעת שאני נכנסת לסוף שבוע שישכיח ממני את כל מה שיושב על הלב, על הראש, על הכתפיים. פסטורל כפר בלום הוא מקום מזכך.  וזה, עוד לפני שבכלל הזכרתי את סופי השבוע המוזיקליים שלו: פסטורליה בצלילים. 

אני ממש אוהבת את פסח. ממש ממש אוהבת.  לא, ממש לא בגלל המצות. אולי בגלל הקניידלעך.  אבל לא, בעיקר בגלל כלי הבית והמבצעים המטורפים החג.  הרבה פעמים כשאני צריכה לקנות משהו, אני מחכה לפסח. כולם רוצים למכור, וכולם רוצים לקנות, וככל שיותר רוצים למכור, המחירים אטרקטיביים בהתאמה. והמתנות לחג, איזה כיף. ההתחדשות, תענוג. אני קונה לעצמי מתנות לחג, יש לי תקציב שנקרא "מתנות לחג פסח". נשבעת.