תמונות מהחיים הטובים

את הפוסט הזה אני מקדישה לשף מוכשר מאד, שעושה אוכל טעים מאד, ושהרים מסעדה לתפארת. כשאנחנו מדברים על "אוכל ערבי", אנחנו מייד נוטים לחשוב על כיוון של חומוס, שיפודים, פיתות, ממולאים, כנאפה. בשנים האחרונות המטבח הערבי בארץ הפך להיות מתוחכם יותר, מקצועי יותר, ויש מספר שפים ערבים שלקחו את המטבח הערבי לקצה, ולקונספט קולינרי מפואר ומעניין. 

לאחרונה התחלתי לחבב מזרקים. באופן רגיל, אני לא באמת אוהבת אותם. בנסיבות רגילות - הם מציקים, הם באים בגלל דברים לא טובים, בדיקות כאלו ואחרות, ועוד צרות. אבל, לאחרונה, התחלתי דווקא להרגיש צורך להשתמש בהם. רק לדברים טובים. אחרי שהחיים קצת התישו אותי, והמראה שלי הפך להיות קצת עייף, לא סירבתי להצעה לבוא לרופא להזרקה. כמה מחברותיי כבר התחילו להיכנס לטיפולי פנים כירורגיים, מתיחות פנים, חוטים, ועוד מיני דברים שממש לא בא לי עליהם. אבל כן בא לי קצת מילוי קמטים, וכן בא לי קצת הזרקת חומרי מילוי.

אני מודה: אני גרגרנית לא קטנה. אוהבת לאכול. לפעמים אני מגזימה. לא, זה לא אומר שאני מאושרת אחרי זה. לפעמים ההגזמה ממש מוגזמת. מצד שני, לפעמים יש ימים שבא לצאת מהמסגרת, או שיש רעב חריג, או סתם רגע של תיאבון בלתי הגיוני. בדיוק לרגעים האלו החליטו ברשת Black להגזים ממש עם המבורגרים "ממש ממש מוגזמים"- סדרה לאמיצים בלבד! הוזמנתי לבדוק את סדרת המוגזמים. אני חייבת לציין שהיום, ההגזמות עם הכמויות הן קצת פחות בשבילי. הבן שלי, לעומת זאת, תמיד בוחר את האופציה הגדולה יותר, לפחות בגזרת ההמבורגרים. עבורו - המוגזמים זה אושר.

משלוחי מנות יכולים להיות סטנדרטיים, ויכולים להיות מאד מאד מיוחדים וכיפיים. הפעם, ריכזתי עבורכם כמה רעיונות היסטריים למשלוחי מנות, רק מדברים שאני הייתי שמחה לקבל - ואם הייתם נותנים לי להרכיב לכם את משלוח המנות - הייתם מאושרים, מבטיחה לכם :)

לפעמים בא לי משהו מתוק אחרי הארוחה. חטיף שכזה. קינוח.  מאז שהתחלתי לאכול "ללא גלוטן, ללא סוכר", אני משתדלת לא לאכול חטיפים מתועשים, אלא דברים בריאים יותר, טבעיים יותר, ולהעדיף סוכר שהוא סוכר פירות - ולא סוכר מעובד.  המתכון לגלילי התמרים הוא ללא גלוטן, ללא אפיה, מהיר הכנה, ומלא בדברים טובים ובריאים.  את חטיפי האנרגיה מהתמרים אני מכירה עוד מהימים שרכבתי בשטח עם האופניים. החבר'ה תמיד היו מביאים תמרים לרכיבה, ואחד מהם תמיד הגיע עם קופסה שבתוכה היו מטבעות תמרים עם המון דברים טובים בפנים. הם לגמרי חטיפי אנרגיה, וגם דלים בשומן רק שיש בעיה אחת - מאד קשה להפסיק לאכול מהם :)

לאחרונה הוזמנתי לבחון את קולוקציית המטבחים החכמים של "אביבי מטבחים". אני חובבת מטבחים, הרי זה ידוע. המטבח הוא לב הבית עבורי, והוא המקום שבו אני "מבלה" חלק גדול מיומי. מכיוון שני לפני הקמת מטבח חדש, הנושא מאד עניין אותי, ובהתרגשות מהולה בשמחה נכנסתי לאולם התצוגה המפואר של "אביבי מטבחים" בהרצליה פיתוח. המטבחים החכמים, או בשמם הרשמי "קולקציית SMART KITCHEN", מעוררים תיאבון. לא רק לאוכל, גם לסטייל. כי מטבח צריך סטייל, נקודה. ברור שסטייל חייב ללכת יד ביד עם פונקציונליות, כי אחרת אין לזה ערך ממשי, אבל זה בדיוק מה שמייחד את הקולקציה: יפה, חכמה, פונקציונלית, מרגשת.

ימי חמישי אצלי הם ימים מיוחדים."ימי פינוק", אני קוראת להם.  פינוק לחיילים שלי, כי הכי מגיע להם. בימי חמישי אני מבשלת מוקדם. הילדים חוזרים מהצבא, בשישי יש להם חופש, וכבר מחמישי אני מפנקת אותם בדברים טעימים ובהרבה אוכל ביתי, אחרי שבמשך השבוע הם אוכלים צהריים בבסיס.

כשמערבבים לי אוכל עם צילום - אני באמת לא צריכה כלום, אני מאושרת. עכשיו בטח יהיה לכם ברור למה לא יכולתי לסרב לבוקר שישי של סדנת צילום ואוכל, שפורסם באתר המעולה funzing , שמאפשר למצוא טריליון פעילויות פנאי במיליון תחומים. טוב, אני מחפשת תמיד צילום ואוכל, שני התחביבים שלי. כשאני מוצאת את שניהם - אני יודעת שאני הולכת להנות.

עיצוב הבית זה נושא שאני מאד מאד אוהבת להתעסק איתו. אם היה לי כשרון עיצובי, מעבר ללהתלהב מפריטים כאלו או אחרים, בטוח הייתי בוחרת להיות מעצבת פנים. אבל כמו שהבנתם - אין לי יכולת לראות חלל שלם, אלא פריט פריט. אני יכולה להגיד מה יפה בעיניי ומה לא - אבל לחבר את הפריטים לתוך החלל - ולעשות מהם מקשה אחת הרמונית - אין סיכוי.  כשאני נכנסת למקומות של עיצוב, גם אם קוראים להם איקאה, בא לי לעבור דירה ולהתחיל להכניס פריטים מעלפים הביתה. נו, מי לא רוצה להעיף את כל הדברים שאספנו עם השנים - ולהתחיל מחדש עם בית שנראה כמו מעיתון הום סטיילינג?  אני כן. כשנכנסתי ללונה פארק של קסטיאל בסניף חוצות המפרץ, בדרך לסופ"ש בצפון, לא רציתי לצאת. רציתי לקחת הכל הביתה. ה-כ-ל. כמעט. AS IS.  כי קסטיאל AS IS, הקונספט היותר צעיר וידידותי ברמת התמחור - הוא קונספט מדהים בעיניי.  ריהוט צעיר ומודרני, צבעוני ומהפכני, רגוע ומשוגע, וכזה שבא לי לשים על הטנדר, ולנסוע איתו עד הבית. AS IS.

לאחרונה הוזמנתי לארוחת ערב במסעדה יפנית.  "זה באזור הבורסה", היא אמרה. אז נסעתי. אני, שמכירה את הבורסה בשעות היום ועם אפס סיכוי לחניה בפחות מ-1000 ש"ח ליום (נו, הבנתם), הופתעתי לגלות שיש לי ברחוב סמוך למסעדה המון מקום לחנות בו. כבר יתרון גדול.  מסעדת  מאצויה נמצאת על כביש ראשי, ברחוב מנחם בגין, ממש ממול מלון לאונרדו סיטי טאוור.  באתי בלי ציפיות. יש המון מסעדות אסיאתיות לאחרונה, מעטות מהן טובות ממש. חוצמזה, תמיד עדיף לבוא עם ציפיות נמוכות, ככה אין אכזבות.