פרנג'ליקו. רמת ישי על המפה האסייאתית (-:

יום שישי. הוזמנתי במסגרת אירוע בלוגרים למסעדת "פרנג'ליקו" ברמת ישי.

רמת ישי? אפילו לא ידעתי שיש מקום כזה על המפה.

נו, טוב, ידעתי, אבל בלי ג'י פי אס לא הייתי מוצאת אותו (-:

הארוחה תיזכר כלבבית במיוחד, בזכות אירוח מקסים של בעל המקום, ירון.

האלכוהול התחיל לזרום לשולחן. ירון, אני חייבת לציין, מילא אחר בקשותינו ברוחב לב, וכל בקשה, בין אם היא לאלכוהול מסוג כזה או אחר (אני ביקשתי בייליס עם קלואה), או למנה מסוימת בתפריט, מולאה עם חיוך והמון רצון טוב, וזה כבר הוסיף מבחינתי נקודות זכות למקום. איך אומרים אצלנו? טעמו של אוכל טוב יעלם אם קיבלנו שירות רע. השירות בפרנג'ליקו היה מעל למצופה, וירון השיג את נקודות הזכות שלו בזכות השירות הנפלא והרצון לפנק, לפנק, לפנק, ומכל הלב (-:

 

חוץ מהבקשה המיוחדת שלי לבייליס, הגיעו לשולחן קוקטיילים פירותיים, האחד היה אננס, והשני היה קוקטייל פירות אדומים. גם הבירות זרמו כמו מים, ואפילו יינות, מסוגים שונים, לדעתי ירון רצה לשכר את כולנו (-:

פרנג'ליקו מוגדרת כמסעדת מטבח אסיאתי:

ככה היא נראית, המסעדה. מסכי טלוויזיה, מסכי מחשב אינטראקטביים
באזורי הישיבה, ריהוט חום כהה, ואווירה של מסעדה/בר,

הכל תלוי באיזו שעה של היום תגיעו אליה:

לפתיח הגיע אדממה, שאני באופן אישי לא מבינה מה אנשים מוצאים בו,

אבל זו אני.

הרבה אנשים אוהבים אדממה.

אני לא, אבל הוא מצטלם יפה, ממש דוגמן צמרת:

מנת פתיחה שמאד אהבתי היתה סינטה אסיאתית צרובה, בציפוי תערובת תבלינים עם ג'ינג'ר מסוכר, קרוסטיני, וסלט קטן:

ואז הגיעו האגרול'ס. אגרול היא מנה שאני אוהבת מאד. אין לי מושג למה. כמו שאני לא סובלת אדממה, ככה אני אוהבת אגרול, לדעתי כבר מתקופת התיכון, כשהתחילו להיפתח פה המסעדות הסיניות בהמוניהן. האגרול, שנקרא "אגרול ויאטנמי", היה כהרגלו מטוגן, עם תערובות של עוף בתוכו, בצל ירוק, נענע, והוגש עם עלי חסה ורוטב צ'ילי ויאטנמי.

אהבתי את השילוב של האגרול עם מילוי העוף (-:

מנה של גיוזה עוף, מאודה וצרובה על המחבת, היתה מנה מצויינת. ביקשנו ממנה תוספות מספר פעמים. בניגוד לטיגון של האגרול, פה הצריבה היתה עדינה, השאירה את המעטפת עסיסית במיוחד, ובעיניי, כיכבה בין המנות הראשונות:

 

המנה של השרימפס במעטפת פאנקו היתה מנה יפה למראית עין, אך שונה מזה בטעמיה. ציפוי הפנקו היה עבה מדי, והשתלט על השרימפס. שרימפס הוא מאכל עדין וטעים, הציפוי הרג לו את העדינות, ירון בהחלט לקח לתשומת ליבו את חוות דעתם של יושבי השולחן לגבי המנה הספציפית, שהוגשה עם מיונז צ'יפוטלה ויוזו:

 

ואז הגיע סושי (-:

אכלנו כמויות בלתי סבירות של סושי. כל הצורות, כל המרקמים, כל הטעמים. רובם היו מאד מוצלחים,

במיוחד אהבתי את ה"מאקי בורי" בטמפורה עם גבינת שמנת, בצל ירוק וואקמה בציפוי גרגרי חרדל:

 

ואת המנה הנהדרת הזו, והמשביעה במיוחד, שנקראת "ריינבו רול". מנה מקסימה ויזואלית, שמשלבת דג לבן, מלפפון, גזר ואבוקדו, במעטפת סלמון, טונה אדומה ובטטה. מנה מומלצת!

כשהגענו לקומבינציה, כבר לא יכולתי להסתכל יותר על סושי (-:

 

 

 

מתבשיל הקארי היפני לא טעמתי, תבשילים מתובלים מדי הם לא ההעדפה שלי, אני מעדיפה תיבול "עדין" ו"אלגנטי", ולא את הטעמים הדומיננטים של הבישול היפני, ההודי, המקסיקני, ודומיהם (-:

התבשיל הורכב מנתחי עוף עם קוביות תפוח אדמה, גזר, בצל ירוק וחציל ברוטב קארי יפני, והוגש עם אורז מאודה:

 

מנת ביף וברוקולי שקיבלנו היתה מנה לא טובה,

הריח של הבשר המעושן היה חזק מדי,

וכל יושבי השולחן הסכימו שבין כל הדברים הטובים שטעמנו בפרנג'ליקו,

זאת היתה לא שייכת לכלום, אז לצערי החלטתי לוותר על הצילום שלה (-:

המנה הבאה היתה בקר סצ'ואן פיקנטי, שהורכבה מנתחי בקר דקים עם בצל ירוק וקולרבי, ברוטב ברנדי ופלפל סצ'ואן. תבשיל נחמד לימי החורף הקרים הבאים עלינו לטובה (-:

ואז הגיע האוכל האמיתי (-: מכיוון שאני לא חובבת אוכל אסייאתי "כבד", ביקשתי אנטריקוט, כתחליף. ירון, שכבר ציינתי שמילא כל בקשה, דאג שיגיע אנטריקוט מעולה, עם פירה מצויין, ואני חייבת להודות שאם כל הכבוד לאסיה, אני מעדיפה את הקרניבוריות ה"נקייה" (-: הסטייק, שעשוי מנתח מיושן עשוי על הגריל, שהוכן מדיום-רייר, יצא נפלא, ומבחינתי סגר את הארוחה בדרך הכי נעימה שיכולתי לבקש (-:

המנה הזו נראתה נפלא. חבל שהיא הגיעה בסוף הארוחה, כשכבר לא יכולתי לטעום יותר כלום. השארתי טיפה מקום לקינוחים, להם יש חיים משלהם (-: מנת השרימפס הזו קיבלה מחמאות מאנשים שכן עוד היה להם כוח לטעום עוד משהו, אבל אני , שאכלתי אנטריקוט עם פירה, כבר שבעתי.
מנת ה"שרימפסי קינג" הכילה שרימפסים מוקפצים בחמאה, סאקה ושמנת עם כרישה, בצל ירוק, בזיליקום ועגבניות שרי .

כשאני מסתכלת עכשיו, כשאני רעבה, אני די מצטערת שלא טעמתי ממנה (-:

רגע לפני הקינוחים, יצאתי קצת להתאוורר במרפסת הנעימה של פרנג'ליקו. היינו חייבים קצת הפוגה לפני הקינוחים,
וזה היה בדיוק המקום הנעים והאידיאלי לשבת בו (-:

הקינוח המועדף עלי היה "נשיקה איטלקית". מרנג אגוזים, מוס שוקולד מריר ולבן וקרם קפה על רוטב פירות יער. טעים טעים!!! יש בו כל מה שקינוח צריך. קצת מתוק, קצת מריר, קצת פירותי, קצת מוסי, קצת מרנגי, והכי חשוב, קצת קפאיני (-:

את קינוח הבננות לא טעמתי, סתם כי אני לא אוהבת קינוחי בבנות. לא עוגת בננות, ולא בננות מטוגנות, ולא וופל בלגי ובננה תאילנדית שנפגשים עם ריבת חלב ובוטנים מסוכרים בלווי גלידת וניל:

הקינוח שנקרא מרקיז רויאל הוא מוס שוקולד בלגי עשיר עם ליבת קרם ברולה ברוטב פרלינה.

גם הוא קינוח טעים, אם כי שוקולדי מדי, לטעמי (-:

את ההנאה מהאירוע הזה אני זוקפת לזכותו של בעל המקום, ירון ייני, שכמו שאמרתי, המוטו שלו היה "לפנק". תודה לירון ולצוות המלצריות, שגם אם הפסדתי שנ"צ של יום שישי, זה היה שווה לטובת ביקור
ב"פרנג'ליקו" רמת ישי (-: