תמונות מהחיים הטובים

  אחת הסיבות שבזכותן אני אוהבת מאד להכין דגים היא מהירות ההכנה.  דג לא צריך יותר מדי התעסקות. רוטב מוצלח, ובישול/טיגון/צליה קצרים במיוחד.  כשבא לי משהו מהיר וטעים, וחשוב לציין גם בריא מאד, אני מכינה דג.  בחורף, אני אוהבת לבשל עם תפוזים. הם נמצאים בשיאם, בהמוניהם, ובמחירים נפלאים שמאפשרים לחגוג איתם בלי סוף. הפעם סידרתי לכם מתכון של פחות מחצי שעה בסה"כ, כולל הכנה וצליה בתנור.  פילה סלמון. 

את השף יובל פכלר כבר פגשתי שלוש פעמים. פעמיים במשכנה הקודם של מסעדת "סלבה וידה" (‎Salva Vida - מציל חיים), כשהמסעדה תיפקדה כמסעדת פופ אפ בחצר של מלון בראון, ופעם אחת, לאחרונה, כשהגעתי לבדוק מה השתנה במקום החדש והקבוע - מלון 88 שיושב על רח' הירקון, בפינת רחוב גורדון. הערב היה קריר.  הגענו לשולחן שהוזמן עבורנו בסלבה וידה.  חלפנו על פניו של פקיד הקבלה של המלון, שנמצא בכניסה לבר של המסעדה, ותוך שלושה צעדים וחצי כבר תפסנו את מקומנו במרפסת הנעימה והמקורה.  סלבה וידה היא לא מסעדה ענקית. יש לה חלל פנימי נעים ורומנטי לרגעים, ועוד כמה שולחנות בחוץ, ממש על פינת הרחוב. 

הסיפור של מסעדת לימה ניפו מתחיל לפני יותר מ-100 שנים. בשנת 1889, כ-7,000 עובדים יפניים הגיעו לפרו עם חוזי עבודה למספר שנים. עם סיום חוזי העבודה, עובדים יפנים רבים החליטו להישאר בפרו. הקהילה היפנית בלימה יצרה תרבות קולינרית חדשה, הנייקי (Nikkei), המשלבת בין המטבח הפרואני ליפני. בהשראת המטבח המשולב, נפתחה מסעדת לימה ניפו ביפו, כשתפריט המסעדה ניזון על השילוב שבין האוכל היפני המדויק וטעמי האוכל הפרואני. טכניקות בישול יפניות וטעמים פרואניים הם בהחלט שילוב שהרגיש לי ששווה לטעום. הגעתי לארוחת ערב בלימה ניפו.

תוך כדי נסיעה למלון הבוטיק נחשולים, התלבטתי איפה כדאי לעצור. בדקתי עם מכרה מעמותת כרמלים, שמכירה כל פינה באזור - והומלצה לי מסעדת הלנה בנמל, מסעדה בנמל קיסריה. גילוי נאות: הייתי אורחת המסעדה. רגע של קיטור (בחולם ובשורוק): כשאני באה לאכול במסעדה, מן הראוי שלא אשלם דמי כניסה בסך 28 ש"ח (14 ש"ח לאדם). בכלל, כל הקטע של להיכנס לאכול במסעדה לא זולה בכלל, ולשלם על זה דמי כניסה נשמע לי הזוי. אם אני הייתי בעלת מסעדה בנמל קיסריה, הייתי הופכת שולחנות כדי שהלקוחות שלי לא יוציאו שקל מכיסם בשביל לשבת אצלי. אני מודה - היו רגעים שרציתי לעשות "יו טרן", ולהגיד "תודה, אני אלך לאכול במקום אחר", אבל הזכרונות הטובים שהיו לי מהלנה שאכלתי בה לפני הרבה שנים מנעו ממני להסתובב. אבל, אני זו אני. חרקתי שיניים, ונכנסנו.

לא מזמן נפגשנו כמה בלוגריות ותיקות ואהובות לארוחת מעושנים. המארח: זיו. הקונספט: בשרים ודגים היישר מהמעשנת שהוא פיתח. מה מיוחד בה? היא קומפקטית, ומגיעה במזוודה (לרגע חשבתי שזו מקדחה) :)

זה היה אחד מהימים האלו, ששאלתי את עצמי אם אני הולכת או לא. הוזמנתי לארוע עיתונאים שעניינו "השילוב בין אלכוהול לדגים כבושים" . נשמע לי מוזר. אהבתי לדג הלקרדה שיכנעה אותי שיש לי סיבה ללכת, ולו רק כדי לטעום מהדבר המופלא הז שנקרא "דג כבוש". נכון, לא את כולם אני אוהבת, אבל חלקם יכולים לעשות אותי מאושרת. נו, הפולנים האלו, עם הדגים המלוחים, אני חלק מהם(-: חוצמזה, אמרתי לעצמי, זה אירוע "לימודי". להחכים בתחום הקולינרי זה משהו שאני ממש אוהבת. אז הלכתי. הארוע התקיים ב שישקו . מקום נפלא לאירוע שכזה. יוסי בוזנח, מבעלי השישקו, הרעיף עלינו ים של אלכוהול, וים של ידע, גם(-:

אחד השירים הראשונים שלמדתי לנגן על הגיטרה שלי הוא ג'סיקה של אתניקס. ג'סיקה.  שם שעושה לי סנטימנטים לתקופה רחוקה בחיי. כשהזמינו אותי להשקת תפריט הקיץ של ג'סיקה, שוב חשבתי על אותה ג'סיקה,  שמילאה את חיי בימים "ההם":   "תמיד חשבה שהאלוהים, אהב לראות אותנו מנגנים,  כי זה הראש של ג'סיקה, ג'סי ג'סי, ג'סי ג'סיקה אואה אואה  אה אואה אואה   עכשיו היא רחוקה"

"שאלוהים ישמור אתכם גיברת" שמעתי את הנהג מאחל לשונית בעוד המונית טיפסה בסמטאותיה התלולות של נצרת אל הפסגה הגבוהה בעיר. לא יכולתי להסכים איתו יותר בעניין ה-"ישמור", בעיקר כי באותו הרגע עיניי היו עצומות ורק חיכיתי שזה ייגמר. הוא דילג מעל מפרדות בכביש, לקח סיבובים צרים ב-80 קמ"ש, ובעיקר גרם לי לחשוב כמה מתבקש שבאחד ממוקדי העליה לרגל הגדולים של העולם הנוצרי אכלתי את הסעודה האחרונה של חיי: ארוחת הערב ששונית ואני חלקנו אתמול ב- "סנט גבריאל" .

ירושלים.  יצא לי לבלות בה לא מעט לאחרונה. עיר שכמעט תמיד נעים לי לחזור אליה, לא משנה באיזו קונסטלציה(-: בפוסט הקודם סיפרתי על  הסיור המקסים שעשינו בשוק מחנה יהודה עם טלי פרידמן . הבטחתי המשך, והנה, הוא פה(-: מיד אחרי הסיור בשוק, עלינו לסטודיו של טלי, סטודיו שבו היא מעבירה סדנאות שף ליחידים, לזוגות או לקבוצות.

החלטתי שבא לי יום כיף בירושלים . יום כיף בירושלים הוא מבחינתי ריחות חדשים, טעמים חדשים, אנשים חדשים, ואוכל משובח, ברור (-: התחלתי לחבר אחד ועוד אחד, עד שהגעתי למסקנה: יום כיף קולינארי בלי שוק מחנה יהודה הוא לא "יום כיף" אמיתי. אספתי חבורה מצוינת של בלוגרים מתחום הקולינריה, ונסענו לירושלים, ליום כיף אמיתי, מהבוקר עד הלילה. לא רציתי "סתם להסתובב" בשוק. חיפשתי סיור מודרך ברמה הכי גבוהה שיש לשוק להציע.   קיבלתי המלצות מפה ומשם, ואחרי בדיקה הגעתי למסקנה: טלי פרידמן.  היא, האחת והיחידה, מלכת השוק הצבעוני הזה, היא זו שבחרתי לטייל איתה במחנה יהודה, ביום הכיף שלי (-:   האתר של  טלי פרידמן (האטליה)   נכנסנו לשוק מכיוון "ארומה", שם חיכתה לנו טלי, ובחיוך מזמין קירבה אותנו אליה, שנוכל להקשיב. אנחנו? להקשיב? לא באנו לאכול??? (-:

לא יודעת מה קורה עם הדייג, אבל אני אוהבת דגים. מאד אוהבת דגים (-: אני לא אוהבת לנקות אותם, לא אוהבת לפרק אותם, ולהוציא להם את האדרה, לפעמים, זה יכול להרוג לי את כל הטעם הנפלא של הדג. להתעסק איתו זה לא הכיף הכי גדול. תנו לי לאכול אותו, וזהו! ב "דגת הארץ" הבינו שאנחנו, "בשלני הבית", רוצים פתרון קל, והתחילה בשיווק של דגים ישראליים טריים באריזה מיוחדת, השומרת על הטריות ועל הערכים התזונתיים. פינוק חדש ואמיתי למטבח-פילה דג נקי ומפולט, קל ומהיר להכנה, ללא חומרים משמרים, וטעים!!! כבר לא צריך להתרוצץ בשווקים או לחפש סוחרי דגים.  הדגים של דגת הארץ זמינים ברשתות השיווק, פתרון נפלא. באריזות מוצעים דגים מסוגים שונים:   אדמונית, באס, בורי, אמנון, בייבי קרפ, מוסר ופורל: מאז הסדנה התחלתי לקנות יותר דגים, ולהכין לי ארוחות מהירות, בריאות, ומענגות (-: כל זוג בלוגרים קיבל סוג שונה של דג, וכל זוג הכין את המנה המיוחדת שלו, שהתאימה לדג הספציפי.  את הסדנה העביר לנו השף קובי פרסול , שבהתחלה נתן לנו הסבר על הדגים,  ואז עבר מעמדה לעמדה, הסביר, בדק, ונתן לדגים את הליטוף ואת הט

אני אוהבת ארוחות בוקר. נו, טוב, את זה כבר כולכם יודעים. או רובכם, לפחות (-: ארוחות בוקר ישראליות הן ארוחות הבוקר הכי טובות שיש. תמיד כשאני מתארחת בבתי מלון בעולם, אני שואלת את עצמי איך הם לא יודעים להתפרע בארוחות בוקר כמו בבתי המלון הישראלים. עשירות, טעימות, עם כל מה שרק אפשר לחשוב שקיים. גבינות, דגים, פירות, ירקות וסלטים, לחמים, ממרחים, קורנפלקס וגרנולה, יוגורטים, מעדנים, מאפים חמים, מתוקים ומלוחים, אוכל חם, ביצים בכל הוריאציות האפשריות, מאומלטים ועד בכלל, ריבות מעולות, פנקייק'ס, והעיקר- שלכל אחד יהיה מה שהוא אוהב. הוזמנתי למלון דניאל, לארוחת בוקר, ואין סיכוי שאסרב להזמנה שכזו (-: בסוף הפוסט מחכה הטבה מיוחדת לקוראי הבלוג שלי, לארוחת בוקר במלון דניאל בהרצליה (-: פתחתי את ארוחת הבוקר המשגעת הזו עם צלחת של "חמים וטעים". בכלי החרס שכנה לה שקשוקת מוצרלה משובחת, ושף המלון המקסים, דודו כהן, הסכים לתת לי את המתכון לשקשוקה הנפלאה הזו. אני אהיה נחמדה במיוחד, ואתן לכם אותו גם, עוד מעט (-:     יצא לי לאכול השבוע בשלושה בתי מלון. ארוחת הבוקר של מלון "דניאל" היתה

יום שישי. הוזמנתי במסגרת אירוע בלוגרים למסעדת "פרנג'ליקו" ברמת ישי. רמת ישי? אפילו לא ידעתי שיש מקום כזה על המפה. נו, טוב, ידעתי, אבל בלי ג'י פי אס לא הייתי מוצאת אותו (-: הארוחה תיזכר כלבבית במיוחד, בזכות אירוח מקסים של בעל המקום, ירון. האלכוהול התחיל לזרום לשולחן. ירון, אני חייבת לציין, מילא אחר בקשותינו ברוחב לב, וכל בקשה, בין אם היא לאלכוהול מסוג כזה או אחר (אני ביקשתי בייליס עם קלואה), או למנה מסוימת בתפריט, מולאה עם חיוך והמון רצון טוב, וזה כבר הוסיף מבחינתי נקודות זכות למקום. איך אומרים אצלנו? טעמו של אוכל טוב יעלם אם קיבלנו שירות רע. השירות בפרנג'ליקו היה מעל למצופה, וירון השיג את נקודות הזכות שלו בזכות השירות הנפלא והרצון לפנק, לפנק, לפנק, ומכל הלב (-:   חוץ מהבקשה המיוחדת שלי ל בייליס , הגיעו לשולחן קוקטיילים פירותיים, האחד היה אננס , והשני היה קוקטייל פירות אדומים . גם הבירות זרמו כמו מים, ואפילו יינות, מסוגים שונים, לדעתי ירון רצה לשכר את כולנו (-: פרנג'ליקו מוגדרת כמסעדת מטבח אסיאתי: ככה היא נראית, המסעדה. מסכי טלוויזיה, מסכי מחשב אינ