דילוג לתוכן הראשי

הבית של סוזן. החיים הם לא רק דבש, הם גם זכוכית.



  

אני מתחילה את הפוסט הזה במשפט:
תודה להוריי על ילדות "נורמלית".
בסיור האחרון בירושלים היה מקום אחד, וכמה רגעים, שהעבירו בי צמרמורת.
המקום הזה, הבית של סוזן, נחרט בי לעולם. 
מקום שכולו אהבה.
הנערים האלו, שאסור היה לי לצלם, אבל רק רציתי לחבק,
השאירו בי צמרמורת, עצב, כאב, וגאווה.
ברגעים כאלו הייתי רוצה שיהיו לי מיליון דולר, שאוכל לחלק לכל אחד מהנערים והנערות שראיתי שם, בבית של סוזן,
כדי ליצור עבורם התחלה טובה לחיים הקשים שלהם.
הבית של סוזן הוא לא באמת בית, לא ישנים שם,
 אבל עבור הנערים שנמצאים שם,
הוא הכי בית בעולם.
רובם באים מבתים הרוסים, מהמקומות הנמוכים של פשיעה, סמים,
רקע של הזנחה ואלימות.
הבית של סוזן, גם אם הוא לא מקום מגורים, נותן להם תקווה.
בשבילם הוא האפשרות האחרונה לשיקום, להתחלה של חיים חדשים,
בתקווה לחיים טובים יותר.
הבית של סוזן מעסיק בני נוער בסיכון.
נערים ונערות, בגילאי 15-20, עם רקע קשה של אלימות והזנחה,
חלקם רגע לפני כניסה לכלא, מצליחים להשתקם במפעל הייחודי על ידי יצירת תכשיטים וחפצי אומנות מזכוכית.
היצירות שלהם מקסימות וברמה גבוהה מאד:
מגוון כלי זכוכית עם הדפסים מיוחדים; תכשיטי זכוכית - שרשראות, עגילים, צמידים וסיכות המעוצבים על ידי הילדים עצמם, כרטיסי ברכה מנייר ממוחזר;
אלבומי תמונות ומחזיקי מפתחות:










קצת על סוזן, ועל הבית של סוזן:
הבית של סוזן הוא עמותה שהוקמה על ידי אנשים פרטיים כדי לסייע לבני נוער במצבי סיכון. עבור בני הנוער האלו הוקם מפעל לזכוכית המייצר מוצרי זכוכית מעוטרים, תכשיטים, כלים וכלי נוי. 
המקום מנוהל ע"י אומנים ומדריכי נוער.
לסוזן קפלנסקי, אישיות ידועה בירושלים שעסקה בפרויקטים חינוכיים רבים בעיר, היה חלום, לעזור לשקם בני נוער במצבי סיכון דרך אמנות.
את חלומה היא לא הצליחה להגשים. סוזן נפטרה מסרטן לפני עשר שנים והותירה אחריה את בעלה אייל וארבעה ילדים.
כבר בזמן השבעה החליט אייל להגשים את חלומה של אשתו.
הוא חשב כי אם ישולבו בני נוער בפרויקט של יזמות עסקית וילמדו להשתלב במסגרת נורמטיבית, ובלקיחת אחריות אישית וקבוצתית הם יצליחו בשלב מאוחר יותר להשתלב בעולם העבודה ובחיים שבחוץ.
הוא גייס חברים והקים את המפעל לעיבוד זכוכית.
מאז הקמת הבית עבדו בו כ-500 בני נוער.
המיזם המקסים הזה, שמציל עשרות בני נוער מפשע, סמים וזנות,
ידע ימים קשים וכמעט נסגר.
משרד העבודה והרווחה ועיריית ירושלים החליטו לתמוך בו והעסק חזר לפעול.




כאן, בבית של סוזן, הנמצא בבית היצרנים ברחוב יד חרוצים בשכונת תלפיות שירושלים, בני הנוער אוכלים צהריים בהתאם לתקציב הלא גבוה,
מזון די בסיסי, ונכנסים לעבוד. 

הבית מחולק לחדר תצוגה ואולם עבודה המופרדים ביניהם.
בני הנוער העובדים במקום זוכים במקום לאמון מלא.
הם משתמשים באופן חופשי באש,
בזכוכית ובסכיני חיתוך חדים ביותר:









הסתכלתי עליהם. 
נערים ונערות, בגיל של הילדים שלי. 
נערים שהתנאים הבסיסיים שלהם היו כ"כ לא מוצלחים, שלא הייתה להם שום אפשרות אחרת, מלבד למצוא את עצמם בעולם שלא נתן להם שום סיכוי. 
כמעט בכיתי כשראיתי נער שידיו מלאות סימני הזרקה.
סיפרו לי שהוא אחרי גמילה, ופה מתבצע תהליך השיקום שלו,
בפיקוח קצין מבחן. 
נער מקסים, שהחיים הביאו אותו למקום הרע הזה.
הוא עובד בייצור כלי זכוכית. מסור לעבודה. חותך, מיישר, עובד.
הבית של סוזן מאפשר לו להיות במסגרת, שהיא לא רחוב וסמים.
התאהבתי בנערה.
נערה מקסימה, עם סיפור חיים קשה. 
לא יכולתי לצלם אותה, כמובן, אבל צילמתי אותה עובדת.
לא יאומן מה הידיים העדינות האלו עברו:







היא מציגה לי בגאווה את הדלומיטי, מעשה ידיה:




מומחית לחיות זכוכית.
לא כל החיות, לצערנו, עשויות מזכוכית.
יש בני אדם שהם חיות, והם לא מזכוכית.
היא, הנערה המקסימה והעדינה הזו, פגשה בהם.
נערה, אש, חיות, זכוכית.
לא יודעת מה זה עושה לכם, 
אותי זה ניער היטב.
נערה מקסימה, בעולם אכזר.

אנחנו צריכים להגיד תודה בכל בוקר, שהיו לנו חיים "נורמלים".
נערה מתוקה, חכמה, מוכשרת, שכל פשעה היה להיוולד במשפחה הלא נכונה.

הפוסט הזה מוקדש לה, כי התאהבתי בה.
אם הייתי יכולה, והיה לי תקציב פנוי, הייתי נותנת לה באותו רגע את הכל.
אם לכם יש תקציב פנוי, תנו אותו לבית של סוזן. הנערים האלו, מגיעה להם התחלה טובה, חדשה, ו"בית", שאולי לא היה להם מעולם.
המקום הזה עומד כל פעם בפני סגירה.
המקום הזה צריך תקציבים. הוא נשען על מעט, ונותן המון.
כשיצאנו משם, כולם קנו משהו. חלקנו קנינו תכשיטים, חלקנו כלי זכוכית מקסימים, בעבודת יד, וחלקנו קנו סתם, בשביל לקנות. בשביל להכניס עוד כמה מאות שקלים לקופה של "הבית של סוזן".
אחרי ביקור במקום כזה, אי אפשר להישאר אדישים.
בביקור הבא שלכם בירושלים, תנו קפיצה למקום הזה.
כנסו, ותקנו משהו.
בשבילם.
אם בא לכם לתרום או להזמין תכשיט או כלים לבית
(הם גם מחפשים תרומות של כלי עבודה מקצועיים):

תוכלו למצוא את כל הפרטים באתר:







תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פשטידת כרוב משגעת!!! מתכון לפשטידה קלה להכנה וטעימה להפליא :)

אני מודה:
נכון, יש לי חיבה גדולה לסטייקים ובשרים,
אבל גם מאכלים חלביים עוברים לי נהדר בתפריט השבועי שלי.
מדי פעם אני מכינה פשטידות טעימות, כמו פשטידת התרד הנהדרת שלי,
שמהוות יופי של תחליף לארוחת צהריים בשרית, או לארוחת ערב כיפית.
הפעם הלכתי על כרוב.
אני תמיד ממציאה פשטידות, כשהבסיס די קבוע, ורק ה"בפנוכו" משתנה.
מחליפה ירקות, משנה תיבולים, מחליפה תבניות, צורות, גדלים,
אבל תמיד הן יוצאות משגעות, נפלאות לאירוח, וקוצרות מחמאות :)

השייקר שעשה אותי מאושרת. נינג'ה אמיתי! וגם: מתכון לאייס מוקה.

כשהחגים מגיעים, יש המון אירועים שקשורים לכלי בית, סירים, ומוצרים למטבח.
בולטים מוצרי החשמל הקטנים, שהופכים כל בית למסעדה קטנה.
אם פעם בשביל שייק טוב היינו צריכים בלנדר מטורף ואימתני, שיכתוש את הקרח בקלות, היום כבר אפשר בקלות להכין שייק מופלא בבית.
כן, כן, גם עם פירות וירקות קשים.
אני פה בשביל לספר לכם כמה אני מאושרת מהיום שהחמוד הזה, נינג'ה איי קיו, אצלי בבית.
ואני באמת מאושרת. הפכתי לפריקית של שייקים.
כבר כמה ימים אני שותה שייקים במגוון וריאציות. חלקם בריאים יותר, חלקם פירותיים יותר, וחלקם באמצע.
מה שבטוח - אני נהנית משייק מופלא בפחות מדקה הכנה. זה מה שלוקח לנינג'ה הזה.

גליל תמרים ואגוזים - חטיף אנרגיה משגע ללא גלוטן

לפעמים בא לי משהו מתוק אחרי הארוחה. חטיף שכזה. קינוח. 
מאז שהתחלתי לאכול "ללא גלוטן, ללא סוכר", אני משתדלת לא לאכול חטיפים מתועשים, אלא דברים בריאים יותר, טבעיים יותר, ולהעדיף סוכר שהוא סוכר פירות - ולא סוכר מעובד. 
המתכון לגלילי התמרים הוא ללא גלוטן, ללא אפיה, מהיר הכנה, ומלא בדברים טובים ובריאים. 
את חטיפי האנרגיה מהתמרים אני מכירה עוד מהימים שרכבתי בשטח עם האופניים. החבר'ה תמיד היו מביאים תמרים לרכיבה, ואחד מהם תמיד הגיע עם קופסה שבתוכה היו מטבעות תמרים עם המון דברים טובים בפנים.
הם לגמרי חטיפי אנרגיה, וגם דלים בשומן רק שיש בעיה אחת - מאד קשה להפסיק לאכול מהם :)

בלינצ'ס ללא גלוטן, כן, כן :) הכי טעימים שיש!

לבלינצ'ס האלו תעשו "גזור ושמור".
לא מעט עבדתי כדי להגיע בדיוק למרקם שאני רוצה. 
כזה שיהיה דומה להפליא לבלינצ'סים ה"רגילים", אלו עם הקמח ה"רגיל", הלבן, שאני נענעת ממנו. 
כשהתחלתי לאכול "ללא גלוטן", גיליתי שההרגשה שלי אחרת לגמרי. הבטן לא נפוחה, ההרגשה יותר טובה, אני פחות עייפה, ויותר חיונית.
כן, כן, גלוטן זה נזק, קמח לבן זה רע, חיטה זה מזיק - אבל רק אחרי שמפסיקים לאכול את הגלוטן, מבינים עד כמה. 
אני משתדלת לא לאכול גלוטן, ולהימנע מפסטות, לחמים, וחיות חיטה אחרות.
לפעמים אני מתפתה, לפעמים גםן בא לי - אבל היום יש כ"כ הרבה תחליפים, שמי צריך גלוטן בכלל?
אני מתה על בלינצ'סים. 

עוגת שוקולד קוקוס משגעת, באונטי סטייל. כשרה לפסח, וטעימה כל השנה!

אני מודה, החטיף שאני הכי אוהבת הוא באונטי.
פסח הוא חג לחובבי הקוקוס, ואני ביניהם :)
הפעם החלטתי להכין עוגה שתתאים לי ולעצמי בשולחן הסדר, כי חשוב לי לקנח עם משהו קצת יותר טעים מעוגיות יין או עוגת מצות :)
ההכנה שלה נראית מורכבת, אבל היא פשוטה ממש.