אני מתחילה את הפוסט הזה במשפט:
תודה להוריי על ילדות "נורמלית".
בסיור האחרון בירושלים היה מקום אחד, וכמה רגעים, שהעבירו בי צמרמורת.
המקום הזה, הבית של סוזן, נחרט בי לעולם.
מקום שכולו אהבה.
הנערים האלו, שאסור היה לי לצלם, אבל רק רציתי לחבק,
השאירו בי צמרמורת, עצב, כאב, וגאווה.
ברגעים כאלו הייתי רוצה שיהיו לי מיליון דולר, שאוכל לחלק לכל אחד מהנערים והנערות שראיתי שם, בבית של סוזן,
כדי ליצור עבורם התחלה טובה לחיים הקשים שלהם.
כדי ליצור עבורם התחלה טובה לחיים הקשים שלהם.
הבית של סוזן הוא לא באמת בית, לא ישנים שם,
אבל עבור הנערים שנמצאים שם,
הוא הכי בית בעולם.
רובם באים מבתים הרוסים, מהמקומות הנמוכים של פשיעה, סמים,
רקע של הזנחה ואלימות.
רקע של הזנחה ואלימות.
הבית של סוזן, גם אם הוא לא מקום מגורים, נותן להם תקווה.
בשבילם הוא האפשרות האחרונה לשיקום, להתחלה של חיים חדשים,
בתקווה לחיים טובים יותר.
הבית של סוזן מעסיק בני נוער בסיכון.
נערים ונערות, בגילאי 15-20, עם רקע קשה של אלימות והזנחה,
חלקם רגע לפני כניסה לכלא, מצליחים להשתקם במפעל הייחודי על ידי יצירת תכשיטים וחפצי אומנות מזכוכית.
חלקם רגע לפני כניסה לכלא, מצליחים להשתקם במפעל הייחודי על ידי יצירת תכשיטים וחפצי אומנות מזכוכית.
היצירות שלהם מקסימות וברמה גבוהה מאד:
מגוון כלי זכוכית עם הדפסים מיוחדים; תכשיטי זכוכית - שרשראות, עגילים, צמידים וסיכות המעוצבים על ידי הילדים עצמם, כרטיסי ברכה מנייר ממוחזר;
מגוון כלי זכוכית עם הדפסים מיוחדים; תכשיטי זכוכית - שרשראות, עגילים, צמידים וסיכות המעוצבים על ידי הילדים עצמם, כרטיסי ברכה מנייר ממוחזר;
אלבומי תמונות ומחזיקי מפתחות:
קצת על סוזן, ועל הבית של סוזן:
הבית של סוזן הוא עמותה שהוקמה על ידי אנשים פרטיים כדי לסייע לבני נוער במצבי סיכון. עבור בני הנוער האלו הוקם מפעל לזכוכית המייצר מוצרי זכוכית מעוטרים, תכשיטים, כלים וכלי נוי.
המקום מנוהל ע"י אומנים ומדריכי נוער.
לסוזן קפלנסקי, אישיות ידועה בירושלים שעסקה בפרויקטים חינוכיים רבים בעיר, היה חלום, לעזור לשקם בני נוער במצבי סיכון דרך אמנות.
את חלומה היא לא הצליחה להגשים. סוזן נפטרה מסרטן לפני עשר שנים והותירה אחריה את בעלה אייל וארבעה ילדים.
כבר בזמן השבעה החליט אייל להגשים את חלומה של אשתו.
הוא חשב כי אם ישולבו בני נוער בפרויקט של יזמות עסקית וילמדו להשתלב במסגרת נורמטיבית, ובלקיחת אחריות אישית וקבוצתית הם יצליחו בשלב מאוחר יותר להשתלב בעולם העבודה ובחיים שבחוץ.
הוא גייס חברים והקים את המפעל לעיבוד זכוכית.
מאז הקמת הבית עבדו בו כ-500 בני נוער.
המיזם המקסים הזה, שמציל עשרות בני נוער מפשע, סמים וזנות,
ידע ימים קשים וכמעט נסגר.
משרד העבודה והרווחה ועיריית ירושלים החליטו לתמוך בו והעסק חזר לפעול.
כאן, בבית של סוזן, הנמצא בבית היצרנים ברחוב יד חרוצים בשכונת תלפיות שירושלים, בני הנוער אוכלים צהריים בהתאם לתקציב הלא גבוה,
מזון די בסיסי, ונכנסים לעבוד.
הבית מחולק לחדר תצוגה ואולם עבודה המופרדים ביניהם.
בני הנוער העובדים במקום זוכים במקום לאמון מלא.
הם משתמשים באופן חופשי באש,
בזכוכית ובסכיני חיתוך חדים ביותר:
הסתכלתי עליהם.
נערים ונערות, בגיל של הילדים שלי.
נערים שהתנאים הבסיסיים שלהם היו כ"כ לא מוצלחים, שלא הייתה להם שום אפשרות אחרת, מלבד למצוא את עצמם בעולם שלא נתן להם שום סיכוי.
כמעט בכיתי כשראיתי נער שידיו מלאות סימני הזרקה.
סיפרו לי שהוא אחרי גמילה, ופה מתבצע תהליך השיקום שלו,
בפיקוח קצין מבחן.
נער מקסים, שהחיים הביאו אותו למקום הרע הזה.
הוא עובד בייצור כלי זכוכית. מסור לעבודה. חותך, מיישר, עובד.
הבית של סוזן מאפשר לו להיות במסגרת, שהיא לא רחוב וסמים.
התאהבתי בנערה.
נערה מקסימה, עם סיפור חיים קשה.
לא יכולתי לצלם אותה, כמובן, אבל צילמתי אותה עובדת.
לא יאומן מה הידיים העדינות האלו עברו:
היא מציגה לי בגאווה את הדלומיטי, מעשה ידיה:
מומחית לחיות זכוכית.
לא כל החיות, לצערנו, עשויות מזכוכית.
יש בני אדם שהם חיות, והם לא מזכוכית.
היא, הנערה המקסימה והעדינה הזו, פגשה בהם.
נערה, אש, חיות, זכוכית.
לא יודעת מה זה עושה לכם,
אותי זה ניער היטב.
נערה מקסימה, בעולם אכזר.
אנחנו צריכים להגיד תודה בכל בוקר, שהיו לנו חיים "נורמלים".
נערה מתוקה, חכמה, מוכשרת, שכל פשעה היה להיוולד במשפחה הלא נכונה.
הפוסט הזה מוקדש לה, כי התאהבתי בה.
אם הייתי יכולה, והיה לי תקציב פנוי, הייתי נותנת לה באותו רגע את הכל.
אם לכם יש תקציב פנוי, תנו אותו לבית של סוזן. הנערים האלו, מגיעה להם התחלה טובה, חדשה, ו"בית", שאולי לא היה להם מעולם.
המקום הזה עומד כל פעם בפני סגירה.
המקום הזה צריך תקציבים. הוא נשען על מעט, ונותן המון.
כשיצאנו משם, כולם קנו משהו. חלקנו קנינו תכשיטים, חלקנו כלי זכוכית מקסימים, בעבודת יד, וחלקנו קנו סתם, בשביל לקנות. בשביל להכניס עוד כמה מאות שקלים לקופה של "הבית של סוזן".
אחרי ביקור במקום כזה, אי אפשר להישאר אדישים.
בביקור הבא שלכם בירושלים, תנו קפיצה למקום הזה.
כנסו, ותקנו משהו.
בשבילם.
אם בא לכם לתרום או להזמין תכשיט או כלים לבית
(הם גם מחפשים תרומות של כלי עבודה מקצועיים):
תוכלו למצוא את כל הפרטים באתר:
תגובות
הוסף רשומת תגובה