תמונות מהחיים הטובים

יש קטע מגניב במסעדות שמתארחות בכל פעם במקום אחר. זה מאפשר לשף לזרום, להתחדש, להתפרע, ולא להתקבע. ככה הרגשתי בביקורי במסעדת "סלבה וידה" (פירוש - מציל חיים), בבעלותו של השף יובל פכלר. ביקרתי במסעדה ביום שבה הייתה ארוחת טעימות. ארוחת טעימות זה קונספט מדליק, בהגדרה. במחיר "פיקס" אפשר להנות ממבחר גדול של מנות, ולשלב מגוון טעמים ומרקמים. המיקום: מלון בראון TLV, בחצר. המקום: אלגנטי וקיצי במיוחד. חצר נעימה, בר מדליק, ואווירה נוחה ולא מחייבת. כמו בכל פופו אפ, יש תאריך סיום: תחילת אוקטובר, ואז למקום הבא. ארוחת הטעימות התקיימה ביום שלישי.

תוך כדי נסיעה למלון הבוטיק נחשולים, התלבטתי איפה כדאי לעצור. בדקתי עם מכרה מעמותת כרמלים, שמכירה כל פינה באזור - והומלצה לי מסעדת הלנה בנמל, מסעדה בנמל קיסריה. גילוי נאות: הייתי אורחת המסעדה. רגע של קיטור (בחולם ובשורוק): כשאני באה לאכול במסעדה, מן הראוי שלא אשלם דמי כניסה בסך 28 ש"ח (14 ש"ח לאדם). בכלל, כל הקטע של להיכנס לאכול במסעדה לא זולה בכלל, ולשלם על זה דמי כניסה נשמע לי הזוי. אם אני הייתי בעלת מסעדה בנמל קיסריה, הייתי הופכת שולחנות כדי שהלקוחות שלי לא יוציאו שקל מכיסם בשביל לשבת אצלי. אני מודה - היו רגעים שרציתי לעשות "יו טרן", ולהגיד "תודה, אני אלך לאכול במקום אחר", אבל הזכרונות הטובים שהיו לי מהלנה שאכלתי בה לפני הרבה שנים מנעו ממני להסתובב. אבל, אני זו אני. חרקתי שיניים, ונכנסנו.

בשבילי, חנויות כלים, אביזרים וגאדג'טים למטבח - זו אהבה. אהבה קטנה שלי. אני נכנסת לחנויות כאלו, ועומדת נפעמת. אני רוצה את הכל. בעצם, כמעט הכל, כי את הרוב כבר יש לי :) כשמזמינים אותי לראות חנות שלא היכרתי, שכל כולה אביזרי מטבח - אני אף פעם לא מסרבת. לכו תדעו איזה גאדג'ט חדש אני עדיין לא מכירה, איזה סיר חדש עדיין לא מיששתי.

לא מעט פעמים ביקרתי בנצרת. עיר מיוחדת, מעורבת, קדושה, ומרגשת. גם מבחינה קולינארית, נצרת היא אחת ויחידה. אוסף של מסעדות ערביות מעולות, עם אוכל משובח ואירוח לבבי, כמו שהערבים יודעים לארח. מה שקרא: "פותחים שולחן". הביקור בנצרת הפעם התמקד במסעדת כיתאבון. פתחו שולחן :)

אתמול החלטתי שבא לי מרק ארטישוק ירושלמי סמיך כזה, כמו שאכלתי לא מזמן באחת המסעדות שאכלתי בה. תוך רבע שעה עמד מרק משגע על הכיריים, עם כל מיני מרכיבים שמצאתי במקרר, ושזו הייתה הזדמנות נהדרת להשתמש בהם, גם אם התכנון המקורי שלהם היה אחר :) אחרי שהוא סיים להתבשל, ריסקתי אותו בבלנדר היד שלי, וגמעתי בהנאה שתי צלחות, תוך כדי שאני צופה בחדשות הפחות נחמדות שהיו בשישי הראשון של 2016, עם הפיגוע ברחוב דיזינגוף. אכלתי את המרק הזה, תוך כדי שהגשם יורד בחוץ, והוא הדבר היחיד שהצליח לחמם לי את הלב, שברגעים כאלו, מקפיא את עצמו לדעת. אז ביקשו ממני מתכון, ומי אני שאסרב למתכון למרק ירקות טעים ומחמם? אז נכון, צילומי השלבים נעשו בסמארטפון, והם פחות אלגנטיים, אבל שטויות, אני בטוחה שתתמודדו :)

כל פעם שאני משלמת על ארוחת בוקר טובה, אני מאושרת. מצד שני, רוב ארוחות הבוקר בבתי הקפה כ"כ חוזרות על עצמן, כ"כ לא מיוחדות בעליל, וכ"כ לא מפתות, שכשמגיע החשבון אני שואלת את עצמי "על מה ולמה?" תוספות לחביתה - כל תוספת (גרם וחצי, כן?) 3 ש"ח (במקרה הטוב). רוצה מיץ גזר? תוסיפי, תוסיפי. מי שישמע, הגזר עשוי מזהב. ובסוף, מגיע החשבון, ותמורת מהו שבין 50 ל-60 ש"ח יוצא שאני אוכלת חביתה, סלט (לפעמים טרי מאד ולפעמים יצא הרגע מהמקרר), כמה גבינות, אולי טונה או אבוקדו, במקרה הטוב טחינה, ריבה, לחם, קפה, ומיץ תפוזים (שלרוב הוא לא סחוט במקום). עזבו אתכם מזה, ותרשו לעצמכם יותר. הרבה יותר.

פלאנצ'ה.  אני משתמשת בה לפחות פעמיים בשבוע. היא אחד הכלים הכי יעילים במטבח שלי, והיא משמשת אותי להכנה מהירה של חזה עוף וירקות. על הפלאנצ'ה, ברור :) אחד המוצרים הכי הכי הכי שווים במטבח שלי היא הפלאנצ'ה מתוצרת קסנון XENON.

קבלו אותו במחיאות כפיים:  ****השבוע הכי טעים בטלוויזיה!**** שבוע מעורר תיאבון עם הסרטים הכי מדוברים של השנה על השֶפים המובילים בעולם, על הוט-קוויזין, על מעריצי המנות המושלמות, וגם על נזקי תעשיית המזון. אחחח, סוכר, סוכר. סרט שממש כדאי לראות. זה מעניין, זה מרתק, זה מרגש, וזה קורה השבוע!

הוזמנתי אתמול להשקה. התעוררתי בבוקר, ושאלתי את עצמי: "את בטוחה שאת רוצה ללכת?" התשובה בלב הייתה "לא. עד ת"א בשביל סופרמרקט? נו, מה כבר יחדשו לי?" אבל הראש אמר אחרת: "טוב, המונית כבר הוזמנה, והבטחת שאת באה, אז יאללה, יהיה בסדר". ירדתי למונית, חיכה לי נהג נחמד, לא צעיר, ששומע מוזיקה קלאסית, ולא שומר מרחק. "אוף", אמרתי לעצמי. "למה יצאתי בכלל? לא היה קורה כלום אם הייתי מבטלת אותו, גם ככה לא בטוח שאגיע, אולי כדאי שכמורה לנהיגה אסביר לו קצת על 21-22, ועל שמירת מרחק מהרכב מלפנים. ובכלל, אני ידועה כקונטרול פריק, לפחות בכל מה שקשור לנהיגה, ואני לא מתה על נסיעה במוניות, אבל פחות אוהבת לחפש חניה ברח' הרצל, הרחוב שבו פתחו את ה"סופר קופיקס" הראשון.

סוף שבוע מוזיקלי בפסטורל כפר בלום-פולנים! לפני כשבועיים הייתי בסופ"ש מוזיקלי במלון פסטורל כפר בלום. אין ספק, סופי השבוע המוזיקליים או אלו שעניינם תרבות- מאתגרים, מעניינים, עמוסים בפעילויות, בהופעות, באוכל טוב ובהרבה כיף ושלווה ירוקה מרתקת.

אחחח, מאפים. אי אפשר איתם, אי אפשר בלעדיהם. הוזמנתי לטעום את הדבר הכי טעים שהמציא האדם, בצק, בצורותיו השונות: מאפים, עוגות, לחמים. יצאתי, ונשארתי עם המשפט האלוהי: ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, המוציא לחם מן הארץ. וגם מבייקרי 19 :)

מי שמכיר אותי יודע: צילום מזון הוא הדבר שהכי מרגש אותי. צילום מזון הוא התשוקה שלי, האהבה שלי, הכיף שלי, ההנאה הכי גדולה שיש. אני מצלמת מזון כבר תקופה ארוכה, ומקבלת מחמאות בלי סוף על התמונות המקסימות שלי.  כן, אני לא מתביישת להגיד: אני עושה את זה טוב(-: ובכל זאת, למידה היא משהו שלא נגמר לעולם, ולכן, כשמיטל מהאתר I LOVE FOOD  הזמינה אותי לסדנת צילום מזון אצל הצלם שלומי ארביב , לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים.  הסדנה יועדה לשמונה בלוגרי קולינריה מובילים, הייתי גאה להיות ב"רשימה הטעימה" (-: את הסדנה היינו אמורים לעבור ביום שישי בבוקר, בסטודיו של שלומי בבית פנורמה. חיכיתי ליום שישי הזה בקוצר רוח, ובחיוך אין סופי. ידעתי שאני הולכת לחוויה שתספק לי את הסופ"ש המושלם, בתקווה ששלומי, הצלם, יהיה מישהו שכיף לעבוד איתו. איזה כיף, הוא אכן היה (-: שלומי(בתמונה הימנית והשמאלית למעלה), דאג לנו גם לסטייליסטית מזון מוכרת מאד ומקסימה במיוחד, נורית ברניצקי(באמצע למעלה), ול"סו-צלם", אלכס, שתיעד את היום המרגש הזה.