תמונות מהחיים הטובים

זה ללא ספק המקום שאני הכי אוהבת לעשות בו שופינג. הוזמנתי לסניף הצעיר של רשת שאהובה עלי במיוחד, איקאה , שנמצאת במתחם קניות שנקרא, איך לא, "מתחם איקאה". כמו כל אישה ממוצעת, גם העיניים שלי נוצצות כשאני נכנסת למתחמי שופינג. כי אנחנו אוהבות שופינג!!! כן, וגם אוהבים, כמובן. גברים- אתם לא פחות גרועים. גם אתם אוהבים לבזבז. תודו :) איקאה קרית אתא חוגגת שנה, באנו לחגוג :)

אני מודה, החטיף שאני הכי אוהבת הוא באונטי. פסח הוא חג לחובבי הקוקוס, ואני ביניהם :) הפעם החלטתי להכין עוגה שתתאים לי ולעצמי בשולחן הסדר, כי חשוב לי לקנח עם משהו קצת יותר טעים מעוגיות יין או עוגת מצות :) ההכנה שלה נראית מורכבת, אבל היא פשוטה ממש.

מי לא מכיר את מג'ימיקס? כולם מכירים. כשאנחנו קונים מעבד מזון, רובנו נגיד למוכר שאנחנו רוצים לברר על מג'ימיקס. כי הוא ה-מעבד מזון, ומג'ימיקס הוא כבר שם גנרי. שנים שאני רוצה להחליף את הקנווד שקיבלתי כשהתחתנתי, שזה בערך לפני המון זמן :)

Image by Stuart Miles at FreeDigitalPhotos.net מי לא אוהב בועות? שיקום. כולם אוהבים את הבועה הקטנה שלהם, ורובנו גם אוהבים את הבועות הקופצות במשקאות שלנו :)

Image by photostock at FreeDigitalPhotos.net בוקר אחד קיטרתי לחבר שאני ממש סובלת. "קמתי עם כזה כאב גב מעצבן", אמרתי לו. "אז למה את לא מנסה את הטנס?" הוא שאל. "הרי הבת שלך משתמשת בו לכאבי המחזור, וכתבת שהיא מאוהבת בו ושהטכנולוגיה של הטנס עובדת." נכון, כתבתי.  כאן. "אתה צודק", אמרתי לו, ומיד הזמנתי את המכשיר להתנסות. נכון, בהתחלה קצת הסתבכתי. מכשיר הטנס שהגיע אלי כולל המון תוכניות, אבל הוא הטנס הכי שווה שיש. והוא חתיך אמיתי.

לא מזמן נערך בארץ שבוע הקולינריה הצרפתי. אני התחלתי את השבוע הזה בביקור בבית השגריר, באירוע פתיחה מרשים, והמשכתי עם סדנת "מאסטר קלאס", עם השף הצרפתי מהעיר ליון, אמן בעל תואר MOF(תואר האומן הגבוה ביותר בצרפת). ללא ספק, שני אירועים צרפתיים שווים בשבוע אחד, זה בהחלט משהו להתהדר בו.

זה היה ערב מרגש.  לא ידעתי מה מחכה לי במלון  לאונרדו פלאזה אשדוד  של  רשת פתאל . בעצם, ידעתי בערך. גם בשנה שעברה הוזמנתי לסקר את תחרות השפים של פתאל, רק שבשנה הקודמת היא נערכה בבי"ס לבישול "תדמור" בהרצליה. השנה היה שדרוג רציני, והתחרות נערכה במלון שהוא חדש יחסית, שמבחינתי, הייתי חוזרת אליו בשמחה למנוחה קצרה, כי תכלס? לנוח לא ממש הספקתי הפעם :)

כבר בכניסה לביתה של כוהנת הבישול פיליס גלזר, לסדנה של בישול בריא(וטעים!), חיכו לנו פינוקים על השולחן. ביס אחד מהלחם האלוהי שהיא מכינה גרם לי לרצות ממנו עוד ועוד ועוד. לחם כוסמין עם אגוזי מלך וצימוקים. טעמו המיוחד, הנעים, המתגלגל בפה, השאיר אותי מאוהבת. לא רק אותי, האמת. הייתה תמימות דעים בקרב כל משתתפות הסדנה: הלחם הזה נפלא. פיליס נתנה לנו מתכון של האלוהי הזה. בהמשך אני אתן לכם אותו, כי מתכון כזה חייבים לשמור במועדפים :)

אני נמנית על חובבי האוכל האיטלקי. מבחינתי, לחיות על מטבח איטלקי זה אידיאלי, ואפילו משובב נפש. במטבח האיטלקי יש כמעט את כל מה שאני אוהבת: פסטות, שמנת, שמן זית, הרבה שום, ירקות, וגם בשר. יינות טובים, קינוחים מרגשים, והרבה גבינות שוות. ופיצות, איך שכחתי את הפיצות :) תנו לי פרמג'ן מהבוקר עד הלילה, ואני מסודרת. ומוצרלה. ומסקרפונה. כן, כן, אני ואוכל איטלקי זה סיפור אהבה.

רגעי האושר שחוויתי ב" שבע ספא " ילוו אותי לעוד הרבה זמן. מעולם לא ביקרתי בתאילנד.  שעתיים בשבע ספא הבהירו לי שלתאילנד אני אגיע, בלי שום ספק. שמעתי הרבה על הפינוקים התאילנדים, על ה"פוט מסאז'", על המסאז' התאילנדי, ועל המטפלות התאילנדיות, שלא דומות לשום מטפלות בעולם.

כי אני אוהבת סניקרס. תמיד אהבתי, תמיד אוהב. הסניקרס הראשונות שלי היו אולסטאר אדומות גבוהות, כשהייתי בערך בת 16. אולסטאר של אז לא היו האולסטאר של היום. אז היו חלקות בלבד, האדומות היו הכי באופנה, ואני חרשתי עליהן בלי הפסקה.

כמו כל העולם, גם אני "מתחזקת". לא, אני לא חוזרת בתשובה, חלילה, אבל אני מתחילה לאכול בריא יותר, או לפחות מנסה. זה לא תמיד עובד לי, לפעמים אני חייבת את העוגות החביבות עלי כל כך, או את הטוסט ההורס, עם המיונז והמלא גבנ"צ, אבל אני באמת משתדלת לאכול יותר ירקות, יותר קטניות, יותר פירות. לכן, כשהוזמנתי להשתתף בסדנה של "בייבי קייל", מוצר חדש שיוצא לשוק, לא היססתי.

אני זוכרת שכשאבא שלי קיבל את התקף הלב הראשון שלו, אמא שלי, שהייתי אז בערך בגילי, קיבלה הוראה מהרופאים להוריד מיידית נתרן. כמובן הרבה ברירות לא היו לה, והפתרון היה להפסיק לשים מלח באוכל. מאותו יום היינו צריכים להוסיף את המלח לאוכל אחרי הבישול, מה שברוב המקרים אינו משתווה לבישול עם מלח, שנספג לתוך המזון, מייחד ופותח את טעמיו, וגורם ללשון שלנו לרטוט משמחה.

יש לי וידוי: אני לא יודעת להשתכר! כבר עברתי כמה עשורים בחיי, אבל מעולם, מעולם- לא השתכרתי. אולי זה הפחד לאבד שליטה, וה"קונטרול פריק" שלי, אולי זה פשוט חוסר היכולת להבין את הצורך בחמרמורת, או בשמה המוכר והאהוב, "האנג אובר".