כן נורמלי, לא נורמלי, כמעט נורמלי.

לפני כשבועיים החלטתי שבא לי קצת קולטורה. 

"הבימה" במשכנו החדש עושה לי הרגשה של חו"ל,

ולהרגיש בחו"ל זה בדיוק מה שהייתי צריכה בקיץ החם/לח הזה.

אז הלכתי ל"הבימה".

הימים ימי מחאה חברתית, ובשדרות רוטשילד התאספה חבורת מפגינים שבאו למחות. 

משטרות מסביב, קצת כבישים חסומים, נו, מצב לא הכי נורמלי.

אתם יודעים, "העם, רוצה, צדק חברתי" וזה.

הסתכלתי על ההמון וחשבתי לעצמי: הם לא נורמלים.

לא יודעת למה זה עלה לי לראש, אבל בעוד אני צועדת לבילוי של מוצ"ש,

הם עומדים ומוחים. זה נורמלי?

ואולי הם מאד נורמלים, ואולי זו אני שלא.

מי בעצם קובע מי נורמלי, ומי לא?

ואני, בעודי חושבת מי מאיתנו יותר נורמלי, אני או הם,

צעדתי לאיטי לעבר הבימה, למחזמר הכי לא נורמלי בעיר, 

"כמעט נורמלי".

רשימת שחקנים נהדרת מפארת את המחזמר הזה:

הראל סקעת, איילת רובינסון, דורון אורן, רונה פרמצ'נקו, גלעד שמואלי, תומר שרון.

חבורה של כשרונות לא נורמלים,

שהעבירו בי צמרמורות לא נורמליות,

ואולי כמעט נורמליות, 

עד כמה שצמרמורות יכולות להיות.

תקציר המחזמר:

במשפחת גודמן הכביכול מאד נורמלית, אב, אם, ונערה מתבגרת,

האם קצת לא נורמלית. 

היא סובלת מהפרעה דו-קוטבית(מאניה דיפרסיה), וכמו כל אחד שסובל מהפרעה פסיכיאטרית כזו או אחרת, 

נזקקת לטיפולים פסיכיאטריים, כדי שתוכל להיות "נורמלית". 

הרי כבר אמרנו, כרגע היא רק "כמעט נורמלית"(-:

כל אחד שמכיר את נושא ההפרעות הפסיכיאטריות,

יודע כמה הם יכולות להשפיע על האיזון הנורמלי בתוך המשפחה.

מהכל נורמלי, הכל הופך להיות לא נורמלי, בגלל אחד שהוא כמעט נורמלי.

זה בדיוק מה שקורה במחזמר המצוין הזה.

כולם רוצים שהכל יהיה נורמלי, אבל זה לא יכול לקרות בבית שיש בו

"כמעט נורמלי" אחד.

סיפור שיכול לקרות אצל כל אחד, בכל משפחה, בכל רגע.

האם, שחיה בין עולם אמיתי לדמיוני, חושבת שבנה המת עדיין חי.

הטיפולים שהיא מקבלת מועילים מחד, מזיקים מגיסא.

הכל מתערבב ומסתבך, כשד"ר מאדן(תומר שרון המצוין), מעלה מינונים, משנה טיפולים, 

ומנסה להחזיר את האם למציאות, שגם היא רק כמעט נורמלית.

מחזמר מרגש מאת בריאן יורקי, כשעל המוזיקה טום קית.

המוזיקה: מוזיקה תמיד מרגשת אותי. בחו"ל אני תמיד הולכת לאיזה מחזמר, שיהיה לי עם מה לחזור הביתה.

במחזמר "כמעט נורמלי", המוזיקה כ"כ לא נורמלית, או אולי משגעת, במילים אחרות. 

השירה, הטקסטים, הנגנים. מושלם, בעיניי.

הפקה מעולה, כבר מזמן לא נהנתי כ"כ בהצגה.

זה הקול והשירה של הראל סקעת והמשחק המעולה של איילת רובינסון:

זו חבורת הנגנים הנפלאה(אבנר יפעת, זיו ריינר, אסף רוט, חגית גלזר, נדב רובינשטיין, הדס פבריקנט),

זו הבמה, התפאורה, זה הבימוי, זה המחזמר כולו. 

נושא קשה, שלא אוהבים לדבר עליו, מוצג בצורה קלילה, נעימה,

וכואבת בו-זמנית.

או כמו שאומרים אצלנו: "זה היה לא נורמלי", 

כביטוי למשהו מוצלח במיוחד.

"כמעט נורמלי" בהבימה.

מומלץ בחום לכמעט נורמלים, להכי נורמלים, 

וגם לאלו שלא(-:

מחזה ופזמונים : בריאן יורקי 

תרגום : דניאל אפרת 

בימוי : חנן שניר 

תפאורה : ערן עצמון 

מוסיקה : טום קיט 

ניהול מוסיקלי : יוסי בן-נון 

פיתוח קול : דוקי עצמון 

עיצוב סאונד : אריק אביגדור 

תלבושות : ארז מעיין 

תאורה : מאיר אלון 

עוזר למנהל המוסיקלי, קורופטיציה ופסנתר : נדב רובינשטיין 

קונטרבס, גיטרה בס : אבנר יפעת 

גיטרות : זיו ריינר 

כלי הקשה : אסף רוט 

כינור : הדס פבריקנט 

צ'לו : חגית גלזר

שחקנים:

דיאנה גודמן : איילת רובינסון 

דן גודמן, בעלה : דורון אורן 

בנם, גבריאל : הראל סקעת 

בתם, נטלי : רונה פרומצ'נקו 

הנרי, חבר של נטלי : גלעד שמואלי 

ד"ר מאדן-ד"ר פיין, פסיכיאטר, פסיכולוג : תומר שרון 

שחקנית מחליפה לדיאנה : לימור שפירא 

שחקן מחליף להנרי : ניר זליחובסקי